תמלול הפרק

תודה למיכל כץ ולאלי גרומן על התמלול - לעוד תמלולי פודקאסטים בקרו ב podtext.co.il

אור:  שלום, ברוכים השבים ל'מתחת לכל ביקורת', הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות של ישראלים ברשת. אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: ביקורות הזויות של ישראלים ברשת, אבל אתם כבר מכירים את זה, אנחנו כבר בפרק 9446. אה… והיום אנחנו מדברים על גן השלושה [מגחך], שזה לא מה שכתוב בכותרת, אבל זה השם הרשמי, שזה בעצם הסחנה. בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עמרי: טוב, אז אתה כבר אמרת את זה, וזה מוביל אותנו ל'עובדות מאוורר'.

[הקלטה של אור:] עובדות מאוורר!

עמרי: אז אכן גן השלושה הוא השם הרשמי. תראה, מה זה 'שם רשמי'?

אור:  רגע, צריך לציין למי שיראה את זה בווידאו, שעמרי בא… [צוחקים] שעמרי לבוש למאורע.

עמרי: לסחנה, באתי לבוש לסחנה.

אור:  מתחת לשולחן יש גם כפכפים, הוא יושב מולי בגופיה גזורה.

עמרי: וזהו, כפכפים וגופיה. [צוחקים] משהו מאוד… מטריד.

תראה, זה עניין שאנחנו לא ניכנס אליו, על זה שיש לזה גם שם בעברית וגם שם בערבית. מה זה 'סחנה'?

אור:  אנחנו לא ניכנס אליו כי תוכנית התחקירים שלך לא הגיעה ללמה זה ככה? בגלל זה אנחנו לא ניכנס לשמה?

עמרי:  תוכנית התחקירים שלי - 'נראה לי עם עמרי הכהן' - בוא נכניס את הפתיח.

[קריינית ומוזיקה] "נראה לי? עם עמרי הכהן."

עמרי: למה סחנה? מה זה המילה 'סחנה' בערבית?

אור: לשוח, לשבת, מקום לשבת. שב, שבנה.

עמרי:  נכון, לשוח מעברית, [צוחק] לקחו את זה.

[צוחקים]

אור [בטון סרקסטי]:  בדרך כלל זה עובד ככה, שהערבית לוקחת מעברית.

עמרי: זה פשוט, אני קורא מוויקיפדיה, כן? התחקיר שלי בא מוויקיפדיה.

אור: מסחוניה. חם, מגעיל.

עומרי: חם, חם, חם. החמה.

אור: באמת?

עמרי: כן. למה? כי בעצם הטמפרטורה של המים בסחנה היא אמורה להיות קבועה, 23 מעלות כל השנה, אז המים תמיד חמים לכאויירה.

אור:  נכון, הרבה אנשים דיברו על זה, זה כאילו היה עובדה ידועה שהמים בטמפרטורה קבועה בחורף, בקיץ, תמיד נעים שם.

עמרי:  אז למה גן השלושה, על שם מי?

אור:  על שם אה… ישו, אלוקים, ורוח הקודש…

עמרי: נכנסים לבר [צוחקים]

אה… שלושה אנשים בשם חיים שטרומן, אהרון אתקין ודוד מוסנזון, שנהרגו מהתפוצצות מוקש. הם עלו על מוקש עם הרכב שלהם, הם היו חלוצים שרצו להקים את קיבוץ עין חרוד בעמק יזרעאל, וזה היה בשנת 38 לפני שבכלל הייתה מדינה, והם נהרגו שם, ועל שם… על שמם 'גן השלושה', אה… הוא קם ב-1958. מה השטח שלו? אנחנו הרי טובים בדונמים.

אור: [בהגזמה] בקמ"ר?

עמרי: בדונמים.

אור: אתה רוצה את זה בדונמים או בקמ"ר?

עמרי: תן לי את זה בדונם.

אור: אה.. השטח שלו הוא אה… 45 דונם.

עמרי: 136.

אור: יופי, זה אומר לי בדיוק אותו כלום כמו 45.

עמרי: עכשיו תשמע, מה מעניין פה בגן השלושה?

אור: תפ… אנחנו אוהבים אתכם, מאזינים, אבל תפסיקו להסביר לנו מה זה דונם. אנחנו בו זמנית גם כבר הבנו וגם אין לנו מושג, זה לא אומר לי כלום. אני לא יכול לדמיין את זה.

עמרי: המידע הזה לא נכנס לראש.

אור: אני מודד בתים במטר רבוע.

עמרי:  יש לי שני דברים מעניינים להגיד לך על הסחנה.

אור: דבר אליי.

עמרי: קודם כל, על פי ויקיפדיה, יש בו תיאטרון מים. מה זה תיאטרון מים, אתה שואל?

אור: אהה, אני… כן.

עמרי: על הגדה הדרומית של הבריכה השנייה, ניתן להבחין בבירור, במושבים מדורגים שנחצבו. לדעת החוקרים, מדובר בתיאטרון מים, בסוגריים...

אור: מה זה תיאטרון מים בדיוק, אם מישהו לא יודעים?

[צוחקים]

עמרי: אה, זה נאומכיה.

אור: אההה!

עמרי: מה זה נאומכיה ביוונית עתיקה? מלחמה ימית או מלחמת אוניות. זאת אומרת, היה פעם...

אור: היו משפריצים אחד על השני.

עמרי: …כמו שהיה גלדיאטורים, והיו קרבות לראווה, כזה לשעשועים שלהם, אז היו גם כזה עם קרבות מים של אוניות. בקיצור, היה שם איזה תיאטרון מים שהיו עושים בו קרבות של ספינות.

אור:  עמרי, אני… אני לא רוצה להעליב… אני, אני אוהב אותך, אתה חבר שלי. אז תיקח את זה הכי טוב שיש, אבל מרגיש - מרגיש לי, ש, אממ… שעובדות מאוורר הפעם לא נכתבו באהבה ובתשומת הלב שהן נכתבות בדרך כלל.

עמרי [מגחך]: למה?

אור: האם עשית את זה ברכבת בדרך לפה?

עמרי: [צוחק] ממש ממש לא.

אור: אני לא נהנתי מהעובדות מאוורר.

עמרי: אני לא סיימתי.

אור [בתדהמה] יש עוד?!

עמרי: יש עוד אחת.

אור: אוקיי

עמרי: העובדת מאוורר הכי מפתיעה: אה, מגזין TIMES, אני חושב שזה TIMES, בחר…

אור: [צוחק] זה מעולה לפינתך 'נראה לי'.

עמרי: [צוחק] נראה לי שזה מגזין TIMES.

אור: [צוחק]

עמרי:  הוא בחר את הסחנה, כאחד - שים לב לזה - הוא דירג עשרה מקומות בעולם שהם גן עדן עלי אדמות, משום מה...

אור: דירוג משונה, אבל אוקיי.

עמרי: נכנסתי לדירוג הזה, זה הזיה, זה לא יאומן, יש כאילו מקומות באמת יפהפיים, ובאמת הטיימס בחר בגן אה… גן השלושה,

אור: מה?? מה?!

עמרי: …כאחד המקומות הכי יפים בעולם.

אור: שרוֹף את העיתון.

עמרי:  אבל אה...

אור: זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי.

עמרי:  יש פה תמונות שבאמת, לא יודע אם זה פוטושופ, אבל זה נראה מדהים, קצת כמו נחל האסי, שהוא כזה, פתאום יש לך כחול משוגע.

אור: נכון, אבל האם היית בכל מקום אחר בעולם?

עמרי: מצאתי את זה ויצאתי רק קצת אידיוט, כי זה לא מגזין 'TIMES', זה מגזין 'TIME'.

אור:  שזה ה'פיצה דומינו' של עולם ה…

עמרי: [צוחק] זה איזה מקומון.

אור: …של העיתונות. [צוחק]

עמרי: מכר את ה… נח על ה…

אור: מגזין TIME זה מטעם הסיגריות?

עמרי: אז מגזין TIME דירג את זה. מעניין, העורך שלו זה ראש העיר של גן הש… סתם.

אור:  The Huffington Pos [אמר בלי T בסוף]

עמרי: טוב, יאללה, מי מתחיל? צצ… אתה.

אור:  אני, אני, כי אני חשבתי שאתה הולך להרוס לי עם הטיימס, בגלל שמה שאבי כותב פה, ואני חשבתי שהוא הזוי, אבל מסתבר שהוא לא כזה הזוי. חמישה כוכבים:

[עושה קול של דמות ומקריא בצורה מצחיקה:] "מקום הכי יפה בעולם, הוא במקום 21 בעולם ביופי. בקניון, עם המון בבריכות המים. באים מִי הגלבוע? מתחת האדמה, המון קמ"ש, טמפרטורה המים באדמה הוא 28 מעלות, שזה מגיע לסחה, ו-23 מעלות בימות הקיץ, אין יותר כיף מִי זה? ממש לא רוצים לצאת מִי המים?"

עמרי: [צוחק]

אור: עכשיו בוא נפתח את זה רגע.

עמרי: [צוחק]

אור: כי זה היה קצת, אההה, מתקפה של הרבה הרבה מידע.

"מקום הכי יפה בעולם" - היית מצפה שמקום הכי יפה בעולם יהיה מדורג אחד, אבל אז הוא מוסיף, "הוא במקום 21 בעולם ביופי". זה מאוד ספציפי בשביל דירוג שלא קיים אפילו במגזין TIMMMMME. [צוחקים] אוקיי, אז - "בקניון אם", באלף.

עמרי: איזה קניון?

אור: "בקניון, אם המון בריכות המים, באים מִי הגלבוע?", כי זה מ', י', רווח, "הגלבוע", אז כנראה שהוא שואל מי זה.

עמרי: כן.

אור: "מתחת האדמה, המון קמ"ש טמפרטורה המים באדמה, הוא 28 מעלות, שזה מגיע לסחה.

ו-23 מעלות בימות הקיץ, אין יותר כיף, מִי זה? אה… ממש לא רוצים לצאת, מִי המים?."

עמרי [צוחק]  זה איזה איש סהרורי.

אור: ממש. הוא כל הזמן מתבלבל. הוא כותב ביקורת… "מי זה? מי המים? מה זה שם?"

עמרי [צוחק]: תשמע, בגלל שאנחנו במצב רוח מטומטם, אני חייב רגע להוציא משהו מהמערכת [צוחקים] אני הבאתי ביקורת…  שאין בה שום דבר. [אור צוחק], שכל מה שאני רוצה זה להקריא אותה בקול של זאב רווח.

אור: בבקשה. עמרי נמצא במצב רוח נדיר, הוא הפוך לגמרי, אוקיי.

עמרי [משתנק מצחוק]: סליחה, אני עייף, אני יכול לעשות פשוט את הביקורת הזו, כאילו זה זאב רווח מקריא, ונמשיך הלאה? אני חייב להוציא את זה מהמערכת, אוקיי?

אור [צוחק] אוקיי

עמרי: ביקורת, כן, של כוכב אחד, יהודית: [מחקה את זאב רווח] "מאכזב מאוד."

אור: [צוחק]

עמרי: רגע!

אור: [צוחק] כל כך מרוצה מעצמו!

עמרי [ממשיך בחיקוי]: "מאכזב מאוד, גן השלושה כבר לא שלוש בריכות, אלא בריכה אחת בלבד, מים עכורים, אייסביה [עשבייה]. [צוחק] פשוט עצוב לראות מקום שבזיכָּרון, היה לי אחרת לגמרי."

אור [צוחק]: למה החלטת, למה החלטת לעשות את זה דווקא? זה היה כל הזמן...

עמרי: כי הוא אמר, [בחיקוי] "כי גדלה פה עשבייה", ואמרתי, עשבייה, זה משהו שרק זאב רווח יגיד ב'חגיגה בסנוקר'.

אור: אהה! 'עשבייה' זה נשמע כמו משהו שאומרים על סלט שקיבלת עם יותר מדי ירוקים.

עמרי:  [בחיקוי] מים עכורים, עשבייה.

[רגיל] זהו, סליחה.

אור:  אהה… פינת הוידוי, לא ראיתי אף סרט ישראלי ישן.

עמרי: מה, צ'ארלי וחצי, הטוב מכולם.

אור: לא. צ'ארלי וחצי, אסקימו לימון.

עמרי: [נאנח]

אור: למרות שאימא שלי היא ביט [bit] באסקימו לימון, Fun fact.

עמרי: איך לא, זה בעובדות מאוורר איפשהו.

אור: עובדות מאוורר על חיי, ביום הולדת שלי תעשה עלי עובדות מאוורר.

עמרי: מה אימא שלך עשתה באסקימו לימון?

אור: הייתה אהה… בכיתה שלהם, הם בבית ספר, בתיכון הרי, או משהו כזה, אז היא...

עמרי:  והחפיצו אותה שם? כי זה מה שעושים בסרטים האלה.

אור: לא, היא עומדת בין השמן לרזה, לא יודע מה השמות שלהם.

עמרי:  זה 'האחים בלוז', עוד סרט שהיא עשתה?

[צוחקים]

אור: יש אחד שמן בלונדיני, צחי נוי.

עמרי: כן, צחי נוי. יוד'לה.

אור:  יוד'לה. ויש אחד רזה שהוא כאילו אמור להיות החתיך, אבל הוא נראה כמו הצרות שלי.

עמרי: מומו, מומו.

אור: הם עומדים ומדברים אחד עם השני, והיא עומדת מאחוריהם ומסתכלת עליו, ואז היא מסתכלת עליו, ואז היא מסתכלת עליו.

עמרי: וואו.

אור: או כמו שאבא שלי אוהב לציין, "אימא הייתה בסרט פורנו".

עמרי: כן, ממש. תשים בפייסבוק!

אור: מצחיק, אני...

עמרי: את הפריים של אמא שלך.

אור: בקיצור, לא ראיתי אף אחד מהסרטים האלה. אני מכיר את החיקוי, זה כבר סימולקרה, זה חיקוי של חיקוי של חיקוי ששמעתי, אבל אני לא מכיר את המקור.

עמרי: ממממ. צ'ארלי וחצי.

אור:  כשנעשה ביקורת לילדי קניון הזהב, אז נעשה גם על...

עמרי: עם צחי נוי.

אור: כן, יש לי הרבה חורים בהשכלה, וגם כל Star Wars [מלחמת הכוכבים] לא ראיתי, שזה…

עמרי: גם אני!

אור: ממש לא מתאים ללפלף כמוני.

עמרי: ממש לא מתאים לך.

אור: מתאים לי לאהוב את זה. לא ראיתי אף פעם, לא יצא לי. אה, אבל לא על זה הפרק, הפרק הוא על הסחנה. אז בוא אני אקח אותך לביקורת של דוד [צפצוף] אה… של דוד, ממתי אנחנו אומרים שם משפחה, מסכן. בוא אני אקח אותך לביקורת של דוד [צפצוף]

עמרי [צוחק]: אה, אני… זה שאמרת הרגע.

אור:  תשכח הכל! בוא אני אקח אותך לביקורת של דוד, חמישה כוכבים.

וגם הוא מתייחס לעניין הטמפרטורה הקבועה של הסחנה. הוא כותב, [עושה דמות מצחיקה]:

"כל פעם שאני מבקר בסחנה זה חוויה מחדש, המקום יפה, עם מעים חכחולים, עם טמפרטורה קבועה של קְ [כְּּ]..." ב-ק', שבחיים לא ראיתי את זה.

עמרי: [צוחק]

אור: "טמפרטורה קבועה של קְשש [כ-6] מעלות. במקום יש גם מערה המתאימה..." לא משנה, הוא ממשיך לדבר. [מכחכך] שש מעלות.

עמרי: שש מעלות זה...

אור: זרק אותי לבדוק, כי אני לא ידעתי בהתחלה. התשובה הנכונה זה 23 מעלות…

עמרי: כן.

אור: אה, 28 מעלות, זה מה שבאמת יש שם. רק לפרספקטיבה, בטיטאניק היו מינוס שתיים מעלות, אוקיי?

עמרי: [צוחק]

אור: זה מ… שש מעלות זה מים שיכניסו אותך להלם, אוקיי? לשוק.

עמרי: קְ זה ק', זה מלשון 'קר', אולי.

יש לנו את ניתאי, שנתן כוכב אחד.

אור: אוקיי.

עמרי [עושה דמות]: "עשר של מקום. יש דגים שמטפלים בבשר יבש ברגליים מקום יפה."

אור: "בשר יבש ברגליים" זה תיאור דוחה!

עמרי: הכל פה מגעיל.

אור: תחשוב שהיית בא לקניון, "מישהו רוצה לשים את הרגליים שלו, בתוך ה…"

עמרי:  "זה מוריד בשר יבש."

אור: זה מסיר ברגליים… בייקון רגליים, ג'רקי רגליים מגעיל איכס"

עמרי: בשר… ג'רקי, ג'רקי, זאת המילה. איזה דוחה.

אור: אוקיי, שים את כובע הבלש שלך. אה, אנחנו יוצאים להרפתקה.

עמרי: כן. מעשייה בלשית?

אור: כן, מעשייה בלשית. בוא תגיד לי מה קרה פה. [כחכוך]

עמרי: [צוחק]

אור: יונתן כותב. שמתחיל… יונתן מתחיל עם ההתחלה אולי הכי טובה שיכולה להיות לביקורת.

[עושה דמות]  בוקר טוב! המקום מאוד יפה, אבל עמוס מדי בדרך כלל. אם לא אכפת לכם להיות בצפיפות עם חצי מדינה, לכו על זה. אחרת, כדאי לנסות להגיע מוקדם יותר בבוקר או באמצע שבוע. שיהיה ערב נעים.

[צוחקים]

עמרי: מה?? לקח לו 12 שעות לכתוב את הביקורת.

אור: בדיוק מה שכתבתי. הכותרת שלי הייתה, "אדוני, כמה זמן לקח לך לכתוב את זה?" מה קורה? הוא הגיע בבוקר, "וואו, הנוף נהדר, אני אכתוב לכולם. בוקר טוב. [באיטיות מוגזמת] ה….. מ….. קוווווםםם…." ועד שזה נגמר…

עמרי: אגב, הוא…

אור:  …כבר החשיך מסביבו, "טוב, שיהיה ערב נעים".

עמרי: הוא עושה משהו שאני אף פעם לא מבין למה עושים. אתה בעצם, זה טוב לך שזה המצב.

תבוא אתה מוקדם, אם.. למה אתה ממליץ לכולם.

אור: אל תגלה לכולם. כן, כן! אז יהיה הרבה!

עמרי: אז יהיה עמוס.

אור:  בואו ב-10 כשכולם מגיעים, אני אבוא ב-5 לפנות בוקר.

עמרי:  אוקיי, בשביל הדבר הבא אני רוצה לבקש משלי לשים לי מוס… זה הכי ספציפי שהיה לי, לדעתי. לא, זה לא כזה ספציפי.

אור: היה לך הרבה ספציפי.

עמרי:  זה סרט אימה, אבל נכון, בסרטי אימה, יש לפעמים, נגיד כמו ב'צלצול', יש איזה דמות אחת הכי מפחידה?

אור: אוקיי

עמרי: שהיא באה והיא אומרת משפט אחד, שהוא כזה המשפט המפתח של הסרט…

אור: אוקיי

עמרי: או נגיד, נו, לא לה לי הדוגמה הכי הכי מובהקת של…

אור: "I see dead people"?

עמרי: כן.

אור: אוקיי.

עמרי: תודה רבה. "I see dead people", אבל הרבה יותר קריפי.

אור:  אוקיי.

עמרי: מה זה, 'החוש השישי' או משהו?

אור: כן.

צריכים איזה מתח כזה…

עמרי: הרבה יותר אימתי.

אור: …שמכין את הבמה למשפט הזה?

עמרי: בדיוק, בדיוק, בדיוק, זה עולה, ואז המשפט, אז תדמיינו איזה כזה...

אור: השיא, ואז זה ייגמר ואתה תגיד לה את ה…

עמרי: כן. מישהי כזאת, כמו ב'צלצול', או כמו מירטל המייללת מ'הארי פוטר'.

אור:  ילדה מפחידה בסמרטוטים.

עמרי: בדיוק.

אור: אוקיי.

עמרי: אז כוכב אחד, דן כתב את זה, אבל זאת תהיה ילדה בפיג'מה בלויה.

אור: אוקיי, אין בעיה.

עמרי: שבאה מהמים של הסחנה, אוקיי?

אור: [צוחק]

עמרי: היא עולה מהעשבייה.

אור: מפלצת הסחנה.

עמרי: בדיוק

אור: ה'לוך-נך-סחנה'.

עמרי: בדיוק, ה'לוך נס-סחנה'.

שלי: מהתיאטרון המים ש...

עמרי: מהתיאטרון המים! בדיוק.

אור: [צוחק]

עמרי: היא עולה מתיאטרון המים.

אור: היא מגיעה מתיאטרון המים.

עמרי:  אז בואו נקשיב למוזיקה, וזה הולך ככה, היא בסך הכל אומרת שלוש מילים, אוקיי?

[מוזיקת מתח חזקה, הולכת ומתגברת]

עמרי [בקול של ילדה קטנה]: יש שם עכברת.

[צוחקים]

אור: יש שם מה? מחברת??

עמרי: עכברת.

אור: עכברת?

עמרי: שזה המחלה הכי מגעילה שיכולה להיות.

אור: זה בעולם של העשבייה. אה, זה מחלה?

עמרי: מחלה של… שאתה לוקה בה מעכברים או משהו. אתה עושה גוגל?

אור: "עכברת, לפטוספירוזיס".

עמרי: "מחלה חיידקית העוברת לבני אדם מבעלי חיים, ובמיוחד ממכרסמים כמו עכברים וחולדות."

אור:  איכס, איכס, איכסה פיכסה.

עמרי: אז תדמיין ש...

אור: "עכברת היא מחלה המחוייבת בדיווח למשרד הבריאות." יעני, זה מגפה. לא תדווח עליה, כולנו נמות.

עמרי: אז מסתבר שיש עכברת בסחנה.

-

אור: אה, טוב, לפני שנשוב לפרק אה, הרגיל, אנחנו נשוב לפינתנו החדשה: 'דברים שפרסמתם לנו בפייסבוק והצחיקו אותנו', אני לא אזכור איך קוראים לה.

עמרי:  יש לזה כבר סאונד אפקט, בוא נשים אותו.

אור [בהקלטה עם סאונד אפקט של הד]: ביקורות שפרסמתם בקבוצת פייסבוק והצחיקו אותנו!

אור: ביקורת שתמנע הקוּן, אה, שיתפה איתנו בקבוצה 'מתחת לכל ביקורת - הפודקאסט'.

עמרי: ממ-הממ.

אור: יפה מצידה של תמנע שהיא צנזרה את השם של אלברט, את השם משפחה שלו, אבל אז בביקורת הוא גם כותב את השם.

עמרי: [צוחק]

אור: אז תמנע, פעם באה לעבור על זה.

עמרי: Nice try.

אור: כן. אהה… וזה מהז'אנר הנהדר, 'זקנים מוטרדים על ידי גוגל ובסופו של דבר נכנעים ועונים לו.' על בית הכנסת הגדול.

[בדמות של זקן] "רק עברתי על הדרך לצד בית הכנסת הגדול בתל אביב, לא נכנסתי פנימה, כך שאין לי מידע. אלברט אֶמְלָרְד מירושלים הבירה."

עמרי [צוחק] לארד??

אור [בדמות]: אמלרד.

עמרי [צוחק]: מירושלים הבירה.

אור [בדמות]: מירושלים הבירה.

אור [רגיל]: תודה לך אלברט, תודה לך תמנע, בוא נחזור לפרק.

-

אור: אוקיי. אני אקרא לך משהו, שאגב ראיתי שגם פרסמו בקבוצה - כל הכבוד לכם, תמשיכו לפרסם דברים מצחיקים, ב'מתחת לכל ביקורת - הפודקאסט', כי אנחנו מגיעים שם לאחלה דברים.

אההה… סיפור. אביטל כותבת ככה: [מוזיקת גיטרה עדינה וחביבה מתחילה] "הסיפור שלנו מעניין." אני אעשה לך ספוילר, הוא לא.

עמרי: [צוחק]

אור: אוקיי. עכשיו אני אתחיל. [המוזיקה חוזרת ומלווה את הסיפור] "הסיפור שלנו מעניין. הורדנו טבעות והנחנו על האבן וטבלנו רגליים. קמנו לעבור לעוד מקום ואחרי חמש דקות גילינו ששכחנו את הטבעות. חזרנו לאיפה שישבנו והטבעות לא היו שם והתחושה הייתה שמישהו לקח לנו. פנינו למציל בבקשת עזרה ומחשבה שאולי מישהו יפנה את הטבעות כי מצא אותם. המציל ניסה לעזור. פנינו לשאר צוות הגן, למשרד, למנהל, למאבטח. בהתחלה הם הגיעו בהרמת ידיים. טענו שזה בעיה שלנו שלא שמרנו. אני ואמרנו שגם אם נשארנו בטעות את הטבעות עדיין אסור לגנוב. וזה מקום עם פקחים ומאבטח. למה שגניבות יהיו דבר תקין? ביקשנו להכריז במערכת כריזה שנלקחו טבעות חשובות. הטבעות היו משמעותיות ויקרות ובבקשה להחזיר. המציל נענה לבקשה, הצוות מושך בכתפיו ואמר שזה לא אחריותו. לבסוף השארנו מספר טלפון ונסענו. כעבור עשר דקות קיבלנו טלפון שהטבעות נמצאווווווווווווו! חזרנו ואספנו אותםם. בסופו של דבר הצוות עזר. לא ברור מי ואיך מצאו את הטבעות, אבל מה שברור זה שהיה שווה להתעקש שאין סיבה שטבעות ייעלמו במתחם עם פקחים."

עמרי [בטון מיואש]: וואו. מאיפה להתחיל. בכלל?

אור:  זאת! ביקורת! על הסחנה!! מה קורה?!

עמרי: זה סיפור לספר לסבתא בשבת.

אור: אני קראתי לזה, 'גברת, אני לא יושב איתך לקפה באבן יהודה'.

עמרי: הדבר…

אור: מה נסגר???

עמרי: [צוחק].

אור: גם תוך כדי באמצע היא מאשימה אותם ב… בעקיפין שגנבו לה ת'טבעות, אבל לא גנבו לה ת'טבעות. היא איבדה טבעות - סתם, כי זה קורה - ואז עזרו לה למצוא אותן.

עמרי:  הדבר שצד את אוזני זה שהיא אמרה באיזשהו שלב, "אני ואמרנו".

אור: כן.

עמרי: שזה כאילו כמו…

אור: זה "אני", ו, רווח, "אמרנו".

עמרי: אתה ראית…

אור: היא כנראה שכחה את בעלה.

עמרי: ראית 'המחסן של כאילו'?

אור [נקרע מצחוק]: בטח. [נקרע ומוחא כף]

עמרי [צוחק]: היה את כזה אחד שקוראים לו 'כמוני',

אור: 'כאילו'!

עמרי: ו'כאילו', ו'כמוני' ו'דווקא'.

אור: "כמוני הוא כמעט כמוך, וכמוך אין עוד אף אחד".

עמרי: אולי יש לה איזה בובת פרווה כזה…

אור: כן

עמרי: …שקוראים לה 'אמר'... [בדיבור מצחיק:] "אני ואמרנו, מאוד כעסנו!"

אור [בדיאלוג בין שתי דמויות]:

• [דמות של אישה:]  "אמרנו, איפה הטבעות?"

• [דמות של בובה עם קול צפצפני:] "אני לא יודע, אמרתי לך לשמור עליהן!"

• [דמות של אישה, מצקצקת בלשונה, מאוכזבת:] "אוי, אמרנו!"

[בדמות של האישה מהביקורת:] "אני ואמרנו ממש מחכים לטבעות שלנו".

עמרי: "אמרנו לכם שזה טבעות חשובות! נכון, אמרנו?" [צוחקים]

אור [בדמות של הבובה:] "אני אמרתי!"

עמרי: "אני ואמרנו".

או [דמות הבובה:] "לא, אני אמרתי!"

עמרי: צבוטותי וקוטותי הלכו לסחנה. אחד טבע, מי נשאר?

[אור נקרע]

אור: אמרנו. אוי, איזה מש… אביטל, מה את חושבת לעצמך?

עמרי: אוקיי. 'הרקולס' - בטוח שככה קוראים לך - השאיר ביקורת באנגלית, וגוגל הטוב תרגם את זה לעברית.

אור: Yesss

עמרי: וכמה אנחנו אוהבים ביקורת מתורגמות, אנחנו נלך על מבטא אמריקאי.

כוכב אחד.

[במבטא אמריקאי:] "שבר לי את הבוהן".

אור: [מגחך]

עמרי [רגיל:] ככה זה מתחיל.

[במבטא אמריקאי:] "ביקרנו היום בפארק ובגלל בעיות בטיחות אני לא יכול לתת יותר מכוכב אחד לפארק. רציתי להיכנס לבריכת המים הגדולה, אבל בגלל טון האשפה ליד המדרגות המובילות למים, רציתי לקחת את הרמפה כמה מטרים שמאלה. הרמפה היתה חלקה ביותר ללא סימני אזהרה, והחלקתי כמה סנטימטרים קדימה…"

אור [מזועזע:] אווווי

עמרי [ממשיך:] "ודפקתי את הבוהן שלי…"

אור: אווווווווווווי

עמרי [ממשיך:] "…על גבול האבן של קטע הרמפה. אז בגלל האשפה במים ועיצוב הרמפה הגרוע, החופשה שלי בישראל היא עכשיו הרוס. היזהרו בביקור בגן העדן."

[צוחקים]

[עמרי רגיל:] הוא קרא ת'כתבה ב-TIME כנראה.

אור: הלך, [במבטא אמריקאי]: זה לא גן עדן, זה רמפה למוות.

עמרי: איזה תיאור גרפי מדי.

אור: Highway to hell. וואי, לדפוק את ה… לשבור את הבוהן!!

עמרי: הוא כותב, שים לב: "דפקתי את הבוהן שלי על גבול האבן של קטע הרמפה."

אור [קולות של הזדהות עם הסבל:] כן, כן, כן.

עמרי: אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר, וזה כואב.

אור:  ממש, ממש. עעעעה, אני מצטער… איך קוראים לו?

עמרי: הרקולס.

אור: הרקולס, אני מצטער בשבילך. אולי זה לא הרקולס, זה אכילס, ושם בדיוק…

עמרי: אווווו.

אור: שם הכאב שלו.

אוקיי, אז יש לי כאן עוד רפרור לגן עדן. אבל הוא באמת חושב שזה גן עדן.

בוא אני אתאר לך איך גן עדן נראה לפי אה… ליאם. ארבעה כוכבים.

ובוא נכניס גם מוזיקה - אאה… של מקהלה. [נכנסת מוזיקה]

כי פה מדברים על גן עדן.

[ברוגע:] "פאר היצירה של הטבע. טבע בהתגלמותו. ממש גן עדן של הבורא. אבל חבל שיש הרבה אלימות בסביבה, אנשים מטילים אימה אחד על השני. [הדיבור הופך ללחוץ ומהיר יותר] מחיר כניסה סביר, אבל לא לקנות מצרכים כי הם ממש יקרים. אפשר לנסוע לבית שאן לביג ולקנות הכל במחירים טובים!"

[פאוזה, עמרי משתנק מצחוק]

אור [ברוגע, ממשיך להקריא]: "בילוי נעים לכולם."

עמרי: [צוחק]. תשמע…

אור:  רשמתי לעצמי - "כן! …"

עמרי: הוא ממש צודק!

אור: …"כן! בהחלט נשמע כמו גן עדן."

עמרי: הוא ממש צודק.

אור: "חבל שיש הרבה אלימות בסביבה, אנשים מטילים אימה אחד על השני?!"

עמרי: תשמע, זה ביקורת נכונה כמעט על כל אטרקציה בישראל.

אור: זה היה כתוב בבראשית, לא? "ויאמר", משהו… אתה "הטל אימתך על הגויים…"?

עמרי:  כל האטרקציות נורא יפות, אבל האנשים שבאים לבקר באטרקציות האלה הם נוראים.

אור:  אוקיי, יש לי פה מישהו שמהכתיבה שלו אני מדמיין אה… שהוא הולך ומאבד את דעתו תוך כדי, פשוט בגלל מזג האוויר. אז אני צריך מוזיקה אהה… מוזיקת קאנטרי, איטית, בנג'ו כזה [מנסה לשיר את המוזיקה] עם השיח שמתגלגל במדבר…

עמרי: ממממ.

אור: ודמיין את האיש הזה גורר את עצמו בשארית כוחותיו לפאקינג סחנה. אוקיי? כי הוא כותב, 'Moses' כותב ככה:

עמרי: Yeah.

[מוזיקת מערבונים איטית]

אור [דמות של קאובוי מותש שסובל כנראה ממכת חום]: "חם, ומי שמגיע מהמרכז בחודשי הקיץ [לוקח אוויר בקול], לא תמיד אנו קולטים עד כמה עמק בית שאן והסביבה הוא למעשה המקום הכי חם בארץ!"

עמרי: [נקרע מצחוק לאורך כל הקטע הבא]

אור [ממשיך]:  "למיטב זכרוני בקיבוץ טירת צבי, שזה ב… קרבת מקום, נמדדה הטמפרטורה הכי גבוהה בארץ. וכו' אזור שובר שיאי חום. לבאים ל…. גן גורו שבסביבה, וגם למעיינות ב… במים תענוג. רק רצוי נעליים המתאימות למים, סנדלי מ… מדוזה וכדומה. נחל המעיינות משופע בהמון אה… פינות חמד בין העצים. מי שפחות מכיר יגיע לבריכה המרכזית ובמסלול ההליכה במים יגלה אותם, כולל ספספסלי שולחן, להביא… מפות שולחן, שקיות אשפה… אין מי שיאסוף אחרינו, בצוּרת נחמד מאוד מומלץץץץץ עעעע."

[שניהם נשפכים מצחוק איזה חצי דקה]

אור [בקושי מצליח לדבר]: ככה נשמע….

עמרי [משתנק]: מש… אמר… זה פשוט….

אור: ככה נשמעת מכת חום

עמרי [מצליח איכשהו]: מכת שמש על סטרואידים

[נקרעים]

עמרי [מחקה את קולות הסבל שהדמות של אור עשתה] עעעעעע עעעעעע

וואי. "חם!". הוא התריע על זה, הוא ניסה להשיג עזרה.

אור: הוא כבר אותת לך, "תיזהר".

עמרי [נרגע מהצחוק]: וואי.

אור: אני אהבתי במיוחד את "כולל ספספסלי שולחן".

עמרי:  מה זה כפכפי מדוזה?

אור [צוחק]: סנדלי מדוזה.

עמרי: סנדלי מדוזה. וואו.

אור:  אה.. יש פה אחת שזה.. ב… תחת קטגוריית "פאקינג תשתלטו על הרגשות שלכם כי אתם מגזימים". אתה יודע מה? הדרך להעביר את זה זה יהיה כמו האופרה מהפרק הקודם. אתה זוכר, היה לנו אופרה?

עמרי:  עשינו פרק על האופרה ואני לא, אתה הקלטת פרק בלעדי?

אור:  לא לא, התת פינה הייתה שזה כל כך דרמטי שזה אופראי.

עמרי: אההה, חנה מרון.

אור [במלודרמטיות]: "כן, מאוד דרמטי".

עמרי "הצג פחות, הצג פחות".

אור: הצג פחות. כל כך דרמטי על, ובאמת על מה? כאילו, תרגיעו עם הסימני קריאה, תרגיעו עם המילה 'מזעזע', תשמרו אותה לכשבאמת יהיה מזעזע. אבל אלמוג כותבת - ובוא נכניס את האופרה הדרמטית -

[מוזיקת כלי מיתר ועמרי צוחק לאורך כל הקטע]

[בזעקות אובר-דרמטיות:] "פשוט מאכזב!!! בושה למדינת ישראל!! עד לפני שנה יכולתי להגיע למשפחה לחניון הלילה ופתאוםםםם רשות הטבע והגנים החליטו שלא ישנים שם משפחות קטנות??? רק קבוצות של 200 אייייייייש???? זו שערוריה!!! דחוף לצינור לילה!!!"

עמרי: דחוף לצינור לילה.

אור:  כן. "שלום, כאן גיא לרר, והערב במהדורה, בסחנה אפשר להגיע רק 200 איש…"

עמרי: "יש מלא אנשים."

אור:  מה 'כפת לי?!

עמרי:  כתבת, אה, אמרת קודם, 'גן גורו'.

אור: כן.

עמרי: שזה ספר...

אור:  זה לא ספר, זה מקום.

עמרי:  זה מקום של… לא, אבל יש ספר ילדים שקוראים לו "גן גורים" אולי? סתם זה הזכיר… הצהוב הזה עם הקנגורו?

אור: אה, נכון, 'גן גורים', גן גורים. כן, רגע, למה זה מוכר?

עמרי:  ובדקתי מה זה "סנדלי מדוזה" בגוגל.

אור:  מה זה? כן, "גן גורים" זה ספר.

עמרי:  זה סלנג, זה עוד סלנג לנעליים ש...

אור: שקפקפים, לא?

עמרי: שקפקפים, אנחנו היינו קוראים לזה בירושלים "נעלי אילת". עוד מישהו היה קורא לזה נעלי אילת?

אור:  אנחנו קראנו לזה שקפקפים.

עמרי:  שקופים כאלה וסגורים.

אור: מדוזה? אה, כי הם שקופים כמו מדוזה כזה?

עמרי: יכול להיות, זה נראה כמו מדוזה.

אור: אה… זה, זה ממש מסוג הדברים שבישראל יש להם 40 שמות שונים. כי אין להם שם רשמי, אז כל אחד ממציא איזה משהו וזה נפוץ.

עמרי: טוב, יש לי פה, אה… [צוחק] אני, לא יודע אם אתה יודע את זה עלי. אני נורא… אחד הדברים שהכי מצחיקים אותי בעולם זה אפצ'י.

אור: למה אני לא יודע את זה?

עמרי: לא של עצמי, שאני שומע אפצ'ים של אנשים. סוגי האפצ'ים נורא מצחיקים.

אור: [צוחק]

עמרי: כי זה תנועה כל כך בלתי רצונית שהגוף מייצר.

אור: שהגוף שלך מתפוצץ בקטנה.

עמרי: בדיוק, ואתה נהיה לרגע מפלצת.

אור: טיפש, כן.

עמרי: אתה נראה מטומטם וזה תוקף אותך בסיטואציה הכי רגילה ברחוב. אתה יכול סתם לדבר עם מישהו ופתאום [מחקה עיטוש חזק]

אור: כן

עמרי: …ואז לחזור ואף אחד לא מתייחס כאילו קרה משהו מוזר.

אור: הכל בסדר, אתה רגע היית… התנהגת כמו מפלץ.

עמרי: ויש אנשים ש… בולעים את האפצ'י פנימה וזה יוצא כזה נורא…

אור: [מחקה עיטוש "פנימי"]

עמרי: [מחקה גם כן]

אור: כאילו בלעת נפץ.

עמרי:  כן, אבל האפצ'ים הכי מצחיקים זה של זקנים. נכון?

אור:  כי ב… בגיל מסוים אתה פשוט מפסיק להתנצל.

עמרי: [צוחק] לא אכפת לך מהסביבה

אור [בקול של זקן]: "אני אמרתי לו אתה לא תגיד… [עיטוש חזק]

עמרי: [צוחק]

אור: "אמרתי לו לא לחזור לפה."

עמרי: זה אפצ'ים… זה אפצ'ים של אבא כזה: [מחקה].

אור: כן

עמרי: שלא ברור אם זה אפצ'י או שיעול.

אור: לא, למה שאני… איך שהוא מתעטש? הוא זה… [מחקה את העיטוש] וכולם עושים לו, "אהוּהוּ גם לך, אהוּהוּ גם לך." [צוחקים]. "א-הוּ הוּ".

עמרי: אז יש לי פה ביקורת של מישהו שדפק אפצ'י באמצע הביקורת.

אור [צוחק] אוקיי

עמרי: זה הרעיון של רות האמת. היא אמרה לי לעשות את זה.

אור: מצחיק.

עמרי: ובוא ננסה. למה זה רעיון שלי… שלה שהוא עושה אפצ'י? כי המילה שהוא כתב נשמעת כמו אפצ'י. אבל בוא נראה אם אתם מבינים מה המילה שהוא כתב.

חמישה כוכבים.

אור: אהב.

עמרי [מקריא]: "באנו ליום אחד, חזרנו למחרת וגם ביום השלישי. פשוט תענוג. אבל… בעיית בטיחות חמורה. בבריכה המזרחית יש שביל מונגש שבסופו רמפה יורדת למים. כל כמה דקות מישהו מחליק שם ונחבל. כבר כתבתי על זה לרש.. [קול של עיטוש].. כמה פעמים והם פשוט התעלמו…"

[אור נקרע]

עמרי [ממשיך]: "ממליץ לעורך דין לעשות תביעה ייצוגית עסיסית. אולי זה עורר את החיות בשמורה."

אור: אני גם ראיתי את זה. ראית את זה?

עמרי: אמרתי, מה זה המילה הזאת?

אור:  כי הרת"ג זה רשות הטבע והגנים. אבל הוא כתב "הרשעת"ג".

עמרי: "כבר כתבתי על זה לרעשתג"ל". עכשיו, אמרתי, זה רשות הטבע והגנים לישראל, מה עשית שם? "כבר כתבתי על זה לרעש… [אפצ'י!] כמה פעמים והם פשוט התעלמו". ברור שהם התעלמו, אין גוף כזה! מה זה רעשתג"ל???

אור [בקול אחר]: "הרעשתג"ל שלום".

עמרי: אז זה לא רשות הטבע והגנים לדעתי.

אור: אהה. לי יש אחת ממש קצרה, אה, שפשוט הציתה לי את הדמיון. אני רוצה מוזיקה רומנטית, אממ, כי איריס כותבת ככה:

[מוזיקת תזמורת רומנטית]

[אור בקול רגוע ומחויך:] "עשינו טיול בין הנחלים ברכב גולף שהכרנו בסחנה. מומלץ בחום."

[צוחקים] "הכרנו…" זה כנראה אמור להיות "השכרנו".

עמרי:  "נעים מאוד, ורוּם ורוּם [חיקוי של קול של רכב]."

אור:  כן… סתם זה הצחיק אותי.

עמרי: זה מתורגם? זאת ביקורת מתורגמת?

אור: לא לא, היא רצתה לכתוב "שהשכרנו בסחנה" אבל זה יצא "שהכרנו", אז הם כאילו יצאו ועבר רכב גולף והם אמרו "ביפ ביפ"...

עמרי [בקול מפלרטט]: ממממ…. "נעים מאוד".

אור [מפלרטט]: "ביפ ביפ גם לךָ".

יש כאן הצעה, 'הצעה מגונה' נקרא לביקורת הזו. כי נועה כותבת: שלושה כוכבים. "מקום מדהים פנינת טבע. מומלץ להעסיק נוער בניקיון תמורת לנת [הטעות במקור] אוהלים."

מה? מה? מה? מה זה הדבר הזה? זה כמו לכתוב: "יס פלאנט מעולה. מומלץ שילדים ישאבו אבק בתמורה לכרטיס". את, זה לא תחום האחיות שלך.

עמרי:  גם בהצלחה בל… לגייס בני נוער.

אור: ממש.

עמרי: "חבר'ה תקשיבו אנחנו צריכים כמה חבר'ה שינקו גושי חרא…"

אור: את כל הסחנה.

עמרי: "וירימו עטיפות של אה…"

אור: "אבל מה אנחנו מקבלים בתמורה?"

עמרי: "לֶינה באוהלים".

אור: "יש! חבר'ה בואו!! אחריי!!

עמרי:  זה באמת הצ'ופר הכי מזעזע שאפשר לתת לבני נוער.

אור:  גם מאיפה… אני רואה מהתמונה שלה שהיא לא אישה צעירה. היא הגיעה לסחנה, היה מלוכלך והיא אמרה: "מה זה, למה לא מעסיקים פה בני נוער בחינם תמורת לנה באוהלים  כדי שינקו את כל המקום…" ככה העולם עובד בעיניים שלך?

עמרי: מוזר מאוד. ובחלומי במדינה מתוקנת, אוטופיה מוחלטת - כל מי שעוסק בניקיון, ניקיון רחוב, ניקיון מקומות ציבוריים, זה בני נוער.

אור:  אז אה, יש לי פה ביקורת מעמרם, אה, שזה נשמע כאילו גוגל שאל אותו את השאלה הידועה "איך היה?"

עמרי: מממ.

אור: והוא מאוד מופתע, שאיך אתה לא יודע כאילו מה זה המקום הזה. אה, הוא לא שאל אותו "איך היה", הוא שאל אותו "מה זה המקום הזה". גם זה הוא שואל לפעמים. אתה מכיר?

עמרי: אההה, "תעזור לי".

אור: "היית ב… מה זה המקום הזה?"

עמרי: כן, כן.

אור: אז אתה תהיה גוגל, תשאל אותי בתור גוגל, "מה זה המקום הזה", ואני אענה לך כמו שאני מדמיין שעמרם אה… ענה לו אם הוא היה מדבר איתו.

עמרי [בקול רובוטי]: מה זה המקום הזה? [עמרי רגיל]: ככה גוגל מדבר. כמו AI.

אור [צוחק]: בדיוק כמו שחשבתי שיקרה.

עמרי [בקול רובוטי]: מה זה המקום הזה?

אור [מצטט את עמרם]: "[בגיחוך] מה ז'תומרת? זה הסחנה. באים מכל מקומות רחוקים קרובים, יש מקומות לשחות, יש מסעדה, מקום יפה."

עמרי [בקול רובוטי]: תשובה מטומטמת.

אור [רגיל]: כאילו, אובווייסלי, יו פאקינג אידייט (Obviously, you fucking idiot)

[צוחקים]

עמרי:  אה… אוקיי, שושי השאירה לנו סיפור מקרה.

אור: מה ס'תומרת?

עמרי: אה.. סיפור שיצא אה… כאילו מסרט אקשן הוליוודי. אה… נתנה כוכב אחד, ואנחנו נבקש אה… מוזיקת אה… מתח, אקשן.

[מוזיקת מתח]

עמרי [משחק דמות]: [מתנשף כמו מישהו שבורח בסרט מתח]

עמרי [רגיל]: אה, רגע, שנייה. [צוחקים] זה הסיפור. [מוזיקה מפסיקה]

אור: עצרו ת'סרט??

עמרי: אממ… אז המוזיקה יכולה להיכנס אחרי שאני אומר, "חווינו דבר לא נעים".

אור: אוקיי.

עמרי [מכחכח ומתחיל להקריא בדמות של אישה עדינה]: "אני ובני משפחתי פוקדים את המקום לפחות פעמיים בשנה. עם בני משפחה."

[בקול רגיל]: היא אמרה את זה כבר.

[ממשיך בדמות]: "בביקור האחרון שלי עם בני המשפחה, חווינו דבר לא נעים." [מוזיקת המתח ממקודם מתחילה שוב, הדמות של עמרי חוזרת להתנשף כמו מקודם]:

[הדמות, במצוקה:] "עעעעעע!!! עעעע!!!!"

אור: [צוחק]

עמרי [ממשיך:] "בעלי נפצע בזמן ששחה במי המעונות ממשהו חד שהיה בתוך המים. הפציעה שלו הייתה כל כך עמוקה, עד שקיבלנו מענה מהחובש. ארך זמן, ועוד בתי נשלחה על ידי המציל לקרוא לחובש, במקום שיזעיק את החובש בקשר. בתי רצה לכיוון 'הבית עם החלון', כפי שהסבירו לה.

אור: הא?

עמרי [ממשיך:] …"הגיעה למקום בלי שום שלט שמראה שזה אכן המקום. החדרון נמצא במקום חבוי [מתנשף]. מצער שאין במקום שילוט כראוי שמכוון אותך למקום. לאחר שקיבלנו מענה נאלצתי לפנות את בעלי לעמק לבדי…"

[נקרעים מצחוק]

עמרי [ממשיך]: "הגענו עם המשפחה ליהנות ויצאנו מאוכזבים."

[עמרי בקול רגיל, צוחק]: אני מדמיין אותה….

אור: [צוחק] סוחבת אותו…

אור ועמרי ביחד: סחיבת פצוע!

עמרי: לעמק?? איפה את חיה? כאילו...

אור: איך התבלבלתי מהסיפור הזה, מה קרה? המצרים תקפו? מה קורה?

עמרי:  לחדרון, שנמצא במקום חבוי.

אור:  פיניתי אותו לעמק, זה הכי סיפורים מ"האחת".

עמרי: ממש! [צוחקים]

אור [בדמות של מישהו מבוגר עם מבטא]: "גררתי אותו על העמק, באופק ראיתי את הטנקים הסורים נכנסים, אמרתי לו, 'שמעוני, אנחנו נצא מפה בחיים!!'"

[צוחקיםםםם]

עמרי:  אז אה… זהו.

אור:  טוב, עם זה נסיים את "הסחנה". וווהו!

[מוזיקת סיום]

אז עד כאן הפרק הזה של "מתחת לכל ביקורת". תודה לצוות רשת עושים היסטוריה, לשלי גואטה עורכת התוכנית, לדני טימור המנהל העסקי, שלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ולעמית חזזי מצוות המכירות, בצוות התוכנית גם הילה שמש ושני ברגר, אתם ואתן יכולים ויכולות להציע לנו פרקים אה… נוספים, או ביקורות ספציפיות שנקרא פה בַּ.. אה… פינה המזדמנת באמצע הפרק, בקבוצת הפייסבוק שלנו, "מתחת לכל ביקורת - הפודקאסט". אתם גם יכולים לכתוב תגובות על העסק שפתחו לנו, "מתחת לכל ביקורת" בגוגל מאפס,

עמרי [מגחך]: פליז תהיו…

אור: בבקשה, תורידו את הדירוג שלו למינוס אחד…

עמרי: כן…

אור: תגמרו את המקום הזה

עמרי: אנחנו גם צריכים להגיב שם, אולי נגיב שם…

אור:  נכון, אנחנו ניתן שם איזה ספתח, אהה… ו…זהו, את… אנחנו מתים עליכם, אתם הקהל הכי טוב שיש…

עמרי: נכון.

אור: ו… ונפגש בפרק הבא. אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

אור: יאללה ביי!

עמרי: ביי.

קריין:  לפודקאסטים נוספים של "רשת עושים היסטוריה" ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו ב"עושים היסטוריה נקודה קום" [osimhistoria.com] או הורידו את אפליקציית "עושים היסטוריה" בחנות האפליקציות של אנדרואיד.

[מוזיקה]