תמלול הפרק

תודה למיכל כץ ולאלי גרומן על התמלול - לעוד תמלולי פודקאסטים בקרו ב podtext.co.il

אור: היי, זה אור. רק רצינו שתדעו שהפרק הזה של ״מתחת לכל ביקורת״ הוקלט כמה שבועות לפני האירועים של השבעה באוקטובר, בגלל זה לא תשמעו שם שום התייחסות למצב. אנחנו מקווים שתיהנו, ושהפרק הזה ייתן לכם הפסקה קצרה מכל מה שקורה עכשיו.

הקלטה: רשת עושים היסטוריה.

פתיח: [מוזיקה]

אור: שלום! ברוכים השבים ל״מתחת לכל ביקורת״, המקום שבו אנחנו מבקרים ביקורות של אהה.. ישראלים ברשת. אל תדפוק לי את המבט הזה של - אני אומר ״אהה״ קטן, אז זה לא משהו שכחתי עכשיו, מה… זה -

עמרי: לא עשיתי מבט.

אור: אתה תמיד, אני אומר ״אהה״ ואתה שולח לי מבט של ״אתה לא יודע על מה הפודקאסט?!״ אני יודע.
אוקיי, היום אנחנו קוראים ביקורות על מקום שמסתבר שיש לו פינה חמה בליבה של זלטה.

עמרי: נכון. זלטה סוג של ראשל״צית. היא לא ראשל״צית…

אור: היא לא ראשל״צית!

עמרי: אבל היא גרה שם קצת והיא נורא אוהבת את קניון הזהב בראשון לציון.

אור: והיא מאוד סקרנית לראות מה גילינו, אז בוא נראה לה.

עמרי: יאללה.

אור: בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עמרי: אוקיי, נתחיל מעובדות מאוורר קטנות…

הקלטה: עובדות מאוורר!

עמרי: …על קניון הזהב בראשון לציון. אני זכרתי כשהייתי ילד שקניון הזהב היה אחד הקניונים המפוארים, לדעתי הוא אפילו החזיק בטייטל של הקניון הכי גדול בארץ כשהוא נפתח.

אור: באמת?

עמרי: אני אקרא לכם מתוך הוויקיפדיה, יש פה משהו שנורא הצחיק אותי: ״את הקניון יזמו האחים משה ויגאל גינדי בשנת 1990״, עכשיו שימו לב לזה - ״לאחר שרכשו את הקרקע והחלו לשווק חנויות, עוד לפני שהיה בידם אישורי בנייה…״ [צוחקים בקול]

אור: כל הכבוד להם. יזם אמיתי מתחיל לעבוד לפני שהחוק מאשר את זה!

עמרי: ״…ופתיחתו הרשמית הייתה בספטמבר ׳93״, כאילו שלוש שנים מה קרה שם? הם פשוט מכרו דברים בלי ש…

אור: גם עברו שוטרים באזור, אמרו להם, ״מה? מה אתם עושים?״

• ״סתם, זה… יש קצת בטון שנפל לנו בצורה ריבועית בשטח של 9,000 קמ״ר!״

עמרי: ״רוצה נעלי אדידס?״ [צוחק] אז לא, גם מצחיק שזה פורסם בוויקיפדיה, כאילו, תחרישו את זה.

אור: כן… (בטון פרודי) ״אחרי שסחטו באיומים את הזכויות על השטח, החלו האחים גינדי בבנייה מסיבית.״

עמרי: [צוחק] כמה עלה להקים את הקניון, זלטה ואור? כמה עלה להקים… קניון?

אור: באיזו שנה?

עמרי: שנות ה-90.

אור: להקים את הקניון עלה 63,000,000 שקלים.

זלטה: משהו באלפים, נראה לי.

אור: משהו באלפים?! אני אקים עכשיו קניון.

עמרי: באלפים?! מאיפה הבאת את זה? זה הארנונה שלי.

אור: מצאנו מישהו פחות טוב מאיתנו בכסף, יההה!!!

עמרי: אלפים?

זלטה: לא, אני לא יודעת, לא, אין לי מושג.

עמרי: 60,000,000 דולר.

אור: אוקיי, אז צדקתי אבל לא במטבע הנכון.

עמרי: בדיוק. בואנה, זה כמעט, זה… מה, רבע מיליון שקל? זה מטורף, לא?

אור: רבע מיליארד שקל.

עמרי: רבע, רבע מיליארד שקל, זה מטורף!

אור: זה גם הגיוני, תחשוב איזה גדול המקום הזה!

עמרי: כן.

אור: תחשוב כמה עולה לבנות סתם בית מגורים…

עמרי: אבל עכשיו אני מוביל אותנו אל ה-Fun Fact הכי פאן.

אור: אוקיי. הכי מאוורר.

עמרי: מסתבר, ואולי קצת זכרתי את זה איפשהו, מעניין אם אתם יודעים את זה.

יש סרט ישראלי שנקרא ״ילדי קניון הזהב״.

אור: מה?

עמרי: יש עליו ערך בוויקיפדיה. ילדי קניון הזהב הוא סרט ילדים ישראלים משנת ׳95 המתרחש בקניון הזהב בראשון לציון כחלק מתהליך הקידום של הקניון!

אור: [צוחק] וואי, נשבע לך שבאתי להגיד ״שמומן על ידי גינדי…

עמרי: ממש!

אור: …לפני שניתנו האישורים לצילומי הסרט.״ [צוחק]

עמרי: אז אפשר לשים בקבוצת הפייסבוק את הפוסטר. רואים מלא ילדים קטנים כזה בניינטיז, מכוע… כאילו, ממש ברמות אסתטיקה שונות, נקרא לזה.

[אור מתפקע מצחוק]

עמרי: ואז מעליהם רואים את צחי נוי! שהוא…

אור: כמובן… ברור שצחי נוי שם!

עמרי: …ה-כוכב של הניינטיז.

אור: ברור. הסנטר יש לו קטע, לעזריאלי יש קטע, לקניון הפאקינג זהב אין קטע! אתה לא יכול לעשות עליו סרט וכולם יגידו ״יו… זה הזה, מהמקום המגניב הזה, מקניון הזהב!״

עמרי: אני ממש רוצה שנראה את הסרט הזה.

אור: [נאנח] אם אנחנו רואים את הסרט הזה, אז צריך לעשות עליו ביקורת גם.

עמרי: אפשר, מצולמת. יאללה.

אור: נעשה, נעשה ריאקשן ל״ילדי קניון הזהב?״

עמרי: בוא נראה אם יהיה ביקוש.

אור: אני מת לראות את התמונה כדי להבין למה התכוונת כשאמרת ״רמות אסתטיקה שונות״.

עמרי: זה…

אור: זה מאוד מכובס.

עמרי: אני אמרתי, עכשיו תיקח את זה לאן שאתה רוצה.

אור: אני רוצה להתחיל בפרגון לקניון הזהב, שהייתי בו איזה פעם אחת, אז אני לא באמת מכיר, אז I'll take their word for it - בשאלות ותשובות, מה שכבר אמרנו בפרקים קודמים שזה בור תחתית של טמטום אנושי, יש כאן את השאלות ותשובות הכי טובות בעולם. הכי לגיטימיות! כתוב: ״יש דלתא בקניון הזהב? כן, בקומה אחת. האם כל החנויות פתוחות בשבת, או מרביתן? רובן לא פתוחות אך יש כמה בודדות.״

יש לך מדי פעם את הדביל התורן ששואל, לפני ארבעה חודשים: ״הקניון פתוח בחמישי הקרוב בערב?״ [עמרי צוחק] ואז לפני 5 שנים: ״להלן שעות הפתיחה של הקניון בחג.״ על ארבעה באוקטובר. איפה? מתי? לא משנה. אבל, הנה: ״איפה הכספומט בקניון? ליד סניף הדואר, הוא בחוץ.״

עמרי: כן, זה ענייני.

אור: אה, סליחה, עזרתי לו יותר. הוא ענה: ״ליד סניף, הוא בחוץ״. אוקיי, עכשיו ככל שאני מסתכל, אני רואה יותר טמטום מתועלת״ ״עד איזה שעה הקניון פתוח מחר?״ על מה אתה מדבר? יש דרך אחרת לבדוק את זה וגם זה לא המקום לכתוב את זה.

עמרי: אז מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אני לוקח אותנו לביקורת מחפירה של יגאל.

אור: אה, אתה לוקח אותנו לבירא.

עמרי: לבירא. יגאל, יגאל הוא כנראה איזה אבא מתוסכל. נתן כוכב אחד על קניון הזהב, הוא כותב:

״הדירוג הוא לג'ימבורי של גרביטי בקומה העליונה.״ [אור צוחק] ״אין להם דירוג נפרד, לכן נאלץ לכתוב בדירוג על הקניון. המשחקים במצב מזעזע, הגעתי ובכל מקום יש לשלשת של ציפורים, נוצות ואפילו פגרים של גוזלים.״

אור: מה? מה?!

עמרי: ״…קולר שלא מחובר לכלום והמים פשוט זורמים באין מפריע, רמת ניקיון - מתחת לכל ביקורת.״

אור ועמרי: דינג דינג דינג דינג דינג דינג!

עמרי: ״…חופשת הקיץ אמורה להיות שיא העונה לסוג הזה של עסקים, אך אם לשפוט לפי התחזוקה במקום נראה שהוא לפני סגירה. מחדד! אין לי שום ביקורת על קניון הזהב עצמו…״

אור: רק השמדתי לו את הדירוג עכשיו!

עמרי: ״…רק על הג'ימבורי/משחקי ילדים של גרביטי.״ תגובת הבעלים: ״תודה רבה על הביקורת, נעביר לחברת הפעלטון.״

[שניהם צוחקים]

אור: מסכן, בטח יושב הבעלים, קורא את זה, אומר: ״אה פאק, הוא פאקינג דפק אותי.״

• ״טוב, אנחנו נעביר את זה לפעלטון.״

עמרי: שמע, הוא צירף פה תמונות של… הוא שם פה תמונות של צואת ציפורים. ממש. מלא לשלשת.

אור: יש פה גוזלים מתים? כי זה נשמע לי… Health hazard.

עמרי: קודם כל, אני רוצה להגיד רגע. אני ממש לא שולח את המאזינים והמאזינות להסתכל בתגובה הזאת…

אור: לא, אנחנו גם לא נעלה את זה…

עמרי: …אבל יש פה תמונה של פגר של גוזל.

אור: אוי ואבוי!

עמרי: והוא צודק, זה באמת מגעיל.

אור: עזוב את זה שזה מגעיל, זה מסוכן ברמות!

עמרי: בריאותית, כן. זה נורא.

אור: זה חיידקים וזה…

עמרי: תסתכל.

אור: ועוד בפעלטון לילדים! זה גם לא…

עמרי: הוא צודק.

אור: …חדרים כאלה שמוצאים אגרסיות ושוברים דברים. אתה אומר אוקיי, זה חלק מהאסתטיקה.

עמרי: במובן מסוים, זה כן טענה לקניון הזהב עצמו, אם הוא הבעלים של המקום, כאילו…

אור: למה? הוא צריך להיות אחראי על החנויות שבתוכו? זה האינטרס שלו להיות אחראי עליהם אבל הוא לא חייב.

עמרי: בוא לא נדבר על נושאים שאנחנו לא מבינים בהם.

אור: אה, אז אנחנו לא נשדר את הפודקאסט?

עמרי (במקביל): נסגור ת׳מיקרופונים.

[שניהם צוחקים]

אור: אם לא, אם אנשים לא היו מדברים על נושאים שהם לא בקיאים בהם, לא היה את מוסד הפודקאסטים בכלל.

עמרי: ממש.

אור: נגיד ״שלום, ברוכים הבאים לתוכנית הוולנס שלי שבה אני מדבר על דברים שנדמה לי. כדאי לשתות שייק רק מגזר ולא להזין את עצמכם בדברים אחרים, כי ראיתי על זה טיקטוק.״

עמרי: התרגום של פודקאסט בעברית זה לרלרת. ממש ככה.

אור: ממש.

עמרי: ככה זה בעברית.

אור: בהמשך ישיר לתוכניתך שלך, ״נראה לי - בהנחייתו של עמרי הכהן״, התוכנית שלא הפכה להיות ״עובדה״ החדשה.

עמרי: אילנה דיין, מאחורייך.

אור: בדיוק. אז לי יש כאן את חיים, שחיים עושה לנו Blast from the past. אני חושב שזה היה ג'פניקה, שמישהו הציג בפנינו את המשפט: ״כניקיון השירותים, כך ניקיון המטבח״.

עמרי: אה, כן, כן, כן.

אור: הוא מתח קו בביקורת שלו בין כמה שהשירותים נקיים לבין כמה שהמטבח מוכרח להיות נקי באותה מידה.

אז חיים נותן פה וריאציה על זה וכותב: ״קניון גדול, אולם ללא אווירת של קניון, אלא עם גלריה, עם חנויות ומשרדים. לחיוב יצוין, השירותים נקיים ואם האמרה היפנית ׳השירותים מסמלים את הלב׳ נכונה, אזי יש כאן לב טוב ונקי.

עמרי: וואו!

אור: קודם כל, הוא ניסח את זה הכי קשה שיש. לקח לי איזה עשר פעמים לקרוא את זה כדי להבין מה אתה מדבר, אבל מסתבר שיש אמרה יפנית שהיא ׳השירותים מסמלים את הלב׳, שאני נוטה להאמין לזה, כי יפנים הם פאקינג משוגעים על כל המוח שלהם.

עמרי: אני, אני, אני מחפש את זה.

אור: אבל מאיפה הבאת… חיים, אתה בקניון הזהב בפאקינג ראשון! מאיפה הבאתה אמרה יפנית על הלב של הקניון? עכשיו, כנראה שהוא לא היה שם, בגלל שתגובת הבעלים היא: ״היי חיים, על איזה משרדים אתה מדבר? קניון הזהב כולל מאות חנויות ושירותים נקיים אבל אין אצלנו משרדים.״ אז, תודה לך על הביקורת ועל האמרה היפנית אבל כאן לא היית.

עמרי: אני נותן לו לייק על זה שהוא כתב ״אזי״.

אור: אזי. אזי יש כאן לב טוב ונקי.

עמרי: טוב, אני משתמש בך. יש לי הפעלה קטנטנה.

אור: יש.

עמרי: אני קורא ביקורת, אתה מקריא את תגובת הבעלים. אני שולח לך בוואטסאפ.

אור: אוקיי. אה, זה חשוב לציין - הבעלים מגיב כאן הרבה.

עמרי: נכון, נכון, נכון, נכון, נכון.

אור: אוקיי? עכשיו, עוד מעט אני אפתח את זה יותר, כי יש לי כאן הרבה give & take עם תגובת הבעלים.

עמרי: אז תקרא את זה, כאילו, ממש אני מדמיין את זה שהוא הולך על ביצים בזהירות ליד הלקוחות.

אור: אוקיי.

עמרי: ״באנו לפעלטון, כתוב שפתוח, אבל מגיעים לכאן ל״סגור לרגל שיפוצים״. תסדרו את זה באינטרנט! זאת הטעיית ציבור!״

אור: ״מצטערים על אי הנוחות. איפה ראית שכתוב שפתוח?״ [שניהם צוחקים]

עמרי: זו שאלה מצחיקה! כאילו, איפה כתוב?

אור: בדרך כלל פתוח! אתה לא צריך, אין, איפה ש…

עמרי: בעיתון!

אור: פתוח! עדיין! ברוכים הבאים לעזריאלי - עדיין פתוח!

עמרי: כן, כן. הטעיית ציבור זה גם גוזמה רצינית.

אור: כן, כן, כמובן.

[מוזיקת מעבר]

קריין: קונים בפנדה ותורמים לדרום. עד כה תרמה פנדה מוצרים רבים לאלפי משפחות שפונו מבתיהן. ביניהם מזרנים, מיטות, כריות, שמיכות ומצעים ועוד ועוד. כעת, בעזרתכם, התרומות האלה יימשכו. על כל רכישה שלכם במהלך אוקטובר, פנדה תתרום 5% עבור סיוע וציוד לתושבי הדרום. כמו תמיד, הנחה מיוחדת עבורכם המאזינים בקוד קופון ״עושים״ O-S-I-M.

Pandazzz.co.il

[מוזיקת מעבר]

אור: יש לי, האמת, הרבה ביקורות טובות. קודם כל, ראוי לציין שיש איזה 17 אלף ביקורות על קניון הזהב, שזה המון!

עמרי: כן!

אור: כל הכבוד לכם. על כל תגובה של ארבעה כוכבים ומעלה, הבעלים בא ומגיב ״תודה רבה על הכוכבים.״

עכשיו, לא ״תודה רבה על הפרגון״, לא ״תודה רבה על התגובה״, לא ״תודה…״ הוא כותב ״תודה רבה על הכוכבים״, כי…

עמרי: חושף את מה שבאמת מעניין אותו.

אור: בדיוק. הוא מרגיש לי כמו סמאוג. כמו הדרקון מ״ההוביט״, שאוסף לעצמו הרבה זהב. כאילו הוא חושב שהוא אוגר את הכוכבים האלה. כאילו, לא בהכרח…

עמרי: קניון הזהב!

אור: אוווו! זה הזהב, כל הכוכבים! [עמרי מהמהם] אז אוקיי. הוא הולך להגיד את זה עוד הרבה פעמים, ״תודה רבה על הכוכבים.״

אז אני רוצה שני דברים - אני רוצה שאתה תמצא את הדרך להגיד את זה, ושאני אוכל לתת לך קיו, כדי שאתה תגיד ״תודה רבה על הכוכבים״. אז אני מדמיין שהוא, הוא מאוד מאוד מתלהב. הוא פותח את המחשב בבוקר ומישהו נתן לו ארבעה כוכבים, והוא אומר: ״תודה רבה על הכוכבים!״ [עמרי מצחקק] אוקיי? משהו כזה.

עמרי: זה נשמע טוב.

אור: אז אתה תעשה את זה כשתקבל את הקיו. והקיו, הקיו יחזור.

אז, הפעם הראשונה שנתקלתי בו, בביקורת הזו, ארבעה כוכבים, של… אני לא יודע איך להגיד את השם הזה,

אז אנחנו נקרא לו טרוי, כי זה האותיות הראשונות ובאו אחרי זה עוד הרבה דברים. זה לא משנה!

טרוי כותב ככה: ״קניון מלא מבחרים יפים מכל דבר אוהבת, חוץ מהתרבות של האנושיות שהם טיפה בהמות ונדחפים!!!״

עמרי: [צוחק] ״תודה רבה על הכוכבים!״ [הם צוחקים] מתעלם מכל שאר הדברים שכתבת!

אור: רגע, רגע, רגע. הבעלים… שנייה. אתה ראית מה אמרו לך? שנייה. גם, זה היה מלא פילוסופיה. אני לא יודע אם זה עבר לך…

עמרי: כן.

אור: כי קשה קצת לקרוא את זה, אבל הוא אמר ״קניון מלא מבחרים״, לא יודע מה, ״יפים מכל דבר אוהבת, חוץ מהתרבות של האנושיות שהם טיפה בהמות ונדחפים״.

עמרי: אולי זו תגובה אוטומטית של הבעלים?

אור: ״תודה רבה על הבעלים!״ [הם צוחקים]

עמרי: אולי זה ממש כאילו, תגובה אוטומטית כזאת.

אור: אני לא חושב שהוא יכול לעשות את זה, זה…

עמרי: שהוא מזהה כל פעם שיש מעל דירוג של ארבעה כוכבים, הוא משגר את זה, לא?

אור: לא לחפור לך עכשיו יותר מדי עם פרטים טכניים, אבל זה אומר שהוא צריך גישה ל…

עמרי: [נוחר]

אור: אוקיי. לא, ועוד לא אמרתי על ה-API של גוגל.

עמרי: סתם, סתם. תסביר. [צוחק]

אור: הוא צריך גישה לפנים של גוגל בשביל זה, ואני לא יודע אם הם יתנו לו דבר כזה. אני חושב שהרבה יותר סביר שיש לו ״העתק הדבק״ והוא עובר על כל הארבעה כוכבים וכותב ״תודה רבה על הכוכבים״, כאילו מישהו הולך לשלוח לו אותם באריזת מתנה מהודרת.

עמרי: [צוחק] יש לי גם הפעלה בשבילך, זה ממש פרק ההפעלות שלנו.

אור: אוקיי!

עמרי: אתה מוכן לתפקיד?

אור: בוודאי.

עמרי: גם זלטה, אני צריך שתתני לנו מוזיקת חקירה, בשב"כ או משהו כזה.

לא יודע למה אמרתי שב"כ. חקירה בסרטים אמריקאים, זה מה שאני מדמיין. שיש חדר עם מראה חד-כיוונית. אור, אתה תהיה החוקר.

אור: אוקיי.

עמרי: אין לך טקסט כתוב, תאלתר אותו. אני אשחק את יאנה שנתנה כוכב אחד.

עמרי: אוקיי.

עמרי: והביקורת שלה, אני מדמיין שהיא בחקירה ממש קשוחה ומכריחים אותה לתת ביקורת, אבל [הם צוחקים] היא, אין לה הרבה מה להגיד. היא רק כנראה חלפה ליד הקניון ושיגעו אותה לתת ביקורת, אז אתה תיתן איזשהו טקסט מאולתר של ״אנחנו רוצים לדעת מה הייתה החוויה שלך בקניון ואת לא כותבת״, אוקיי?

אור: אוקיי.

עמרי: אז אני אשחק אותה, בוא נכניס את המוזיקה של החקירה בבקשה.

[מוזיקה מסתורית]

אור: יאנה, אנחנו יודעים שהיית בקניון הזהב. את תגידי לנו מה חשבת על הקניון הזה, ואת תגידי את זה עכשיו! את שומעת?!

עמרי: אני לא מכירה את הקניון הזה! הייתי במקרה עם הילדים לכיוון הבית, ועברנו מכאן כדי להיכנס למקדונלדס, שהיה פשוט זוועה. כל השאר - אין לי מושג! [הם מתפקעים מצחוק]

אור: טראח, טראח!

עמרי: אוי אוי אוי… מה אתם רוצים ממני?!

אור: [צוחק] מנורה מתנדנדת. מפלצות!

עמרי: גמרתם עם הילדים? תנו לי לחזור לילדים שלי! אני לא יודעת כלום על קניון הזהב! אני נשבעת! אני לא יודעת איפה מחזיקים את הכוכבים! ״אנחנו רוצים את הכוכבים שלנו, יאנה!״

אור: ״תודה רבה על הכוכבים!״, יושב בצללים מאחורה, ״את תתני לנו את הכוכבים, יאנה״.

עמרי: זה הבעלים של הקניון, מיסטר גולד.

אור: משחיז סכין, שווינג! שווינג!

עמרי: בסדר, בסדר! חמישה כוכבים.

אור: זה מה שחשבתי.

עמרי: ארי גולד.

אור: תודה רבה על הכוכבים! [הם צוחקים] אוי… אני לא צריך להגיד זה אפילו. אתה יודע כמה אני אוהב פיסוק. אתה יודע כמה אני אוהב כתיבה נכונה בעברית. אני, קשה לי כשכותבים בלי פסיקים ונקודות, כי אז אני לא יודע איך לקרוא את זה. אני צריך שזה יעזור לי. אבל כל דבר נמצא על ספקטרום. יש גם דבר כזה יותר מדי פסיקים, כפי שמוכיחה לנו חנה, שרוצה לפרגן לקניון הזהב ולכן היא כותבת:

״אחלה קניון הזהב, הרבה זמן לא הייתי שם, כשלפני שבוע הייתי שם בקניון הזהב, לא האמנתי איך שהשתנה, אפילו לא ידעתי, איך ומה, [עמרי צוחק] כי יש פסיק סימני שאלה…

עמרי: לא רואים אותך!

אור: אם ראיתם את זה בוידאו, תמיד יש פסיקים ואז סימני שאלה. זה… ״ממש יפה, נקי, מסודר, מלא חנויות, ממש אהבתי״. [עמרי צוחק] היא כותבת ב- איך קוראים לדבר הזה? ביפ ביפ ביפ ביפ…

עמרי: מורס.

אור: כן!

עמרי: קוד מורס.

אור: היא מעבירה את זה בטלגרם.

עמרי: כן. אם אתם חושבים שאור אוהב פיסוק, אתם צריכים לחכות לראות איך הוא מגיב כשאני עושה לידו שפגט. אוקיי, ממשיכים.

אור: זלטה, את יכולה לעשות את התפקיד שלי? יש כאן…

עמרי: [צוחק] לא, לא, אל תלך, אל תלך.

אור: אה, אוקיי.

עמרי: מישהו שקורא לעצמו מגלודון המלך. הלכתי לגוגל, כתבתי ״מה זה מגלודון״.

אור: מגלודון.

עמרי: מגלודון זה סוג של כריש, עם שן אחת.

אור: זה כריש פרה-היסטורי ענק. שם bad-ass.

עמרי: אז מגלודון המלך נתן כוכב אחד, ונכון יש את הדמות הזאת, אתה אמרת את זה באיזה פרק, שמישהו שם אומר ״מה, לא ככה?״

אור: ״מה, לא ככה?״

עמרי: אז זה כזה אחד שכותב תגובה כל כך מיושנת, שהייתי חייב לתת לה במה, לא בשביל לתת לה במה אלא בשביל להגיד איזה כיף שזה נעלם מהעולם, סוג האנשים הזה.

אור: אוקיי. אתה רוצה שאני אוסיף לך ״מה, לא ככה?״ בסוף?

עמרי: כן.

אור: אוקיי.

עמרי: אל תכניסו נשים לחנויות בגדים בקניון הזה.

אור: מה, לא ככה?

עמרי: זה כזה…

אור: יואו. זה באמת, יצאת… מעפן! כן, שכתבת את זה.

עמרי: דוש. סטנדאפיסט בניינטיז. מה אתה… נשים מגהצות את האשראי. כן.

אור: לא, הוא גם לא נתן ת׳פאנץ׳! הוא לא אמר ״אל תכניסו נשים לחנויות האלה, תשבו כאן כל היום! לא תספיקו לפוקר בערב.״

עמרי: חנויות בגדים. זו תגובה מלפני שלוש שנים, אבל גם לפני שלוש שנים זה כבר היה מיושן ופרימיטיבי לדבר ככה.

אור: יש לי את אחת התגובות מהסטייל שלפחות אני הכי אוהב, של שינה את דעתו באמצע. והפעם זה לא מטוב לרע, אלא מטוב לציניקן. כי הוא כותב, איציק כותב: ״יש הכל ובגדול! לטעמי, יותר מדי גדול שאתה הולך לאיבוד והשילוט לא מכווין אותך מספיק טוב.״ [הם צוחקים] כאילו, התחלת ב… במשהו טוב: ״מעולה! אם אתם אוהבים לסבול, המקום הזה ענק! אם אתם אוהבים ללכת לאיבוד, נורא זול כאן! אבל אתם יודעים מה אומרים, על זול משלמים ביוקר!״ כאילו…

עמרי: זול אם אתם מיליונרים!

אור: בדיוק. ״נהניתי מהמקום, אם אתם קוראים ללסבול ליהנות!״ אוקיי, we get it. כמה עוד פעמים אני יכול לספר את הבדיחה הזאת?

עמרי: יש לי פה עוד הפעלה בשבילך. זו המתנה שלא מפסיקה לתת. אני שולח לך, אתה מקריא את תגובת הבעלים, רק בגלל שאהבתי את הווייב של ״יאללה, כוכבים״, שהוא אוהב את הכוכבים.

אור: תודה רבה על הכוכבים!

עמרי: אז פה אני שולח לך תגובה, הוא כתב תגובה אחרת… אבל תקריא את זה באותו וייב, באותה אינטונציה, שלא אכפת לו בכלל מה הייתה הביקורת, זה כל כך אוטומטי…

אור: הוא כותב, הוא אוטומטי. כן.

עמרי: כוכב אחד נתן נתי. ״מרגיז אותי מאוד שאני כל שבוע מגיע לקניון הזהב, ואתה מחפש מקום לשבת לכמה דקות, ספסל אחד, כיסא אחד, ואין בכל הקניון הענק הזה! לא… כנראה שהקניון עובד רק שיווק, ורוצה מאוד שכל האנשים יגיעו למתחם האוכל רק כדי לשבת. מעצבן מאוד.״

אור: ״איזה כיף לשמוע, תבלו!״ [הם צוחקים]

עמרי: מה זה? או שזה ציניות…

אור: כמה, מה הדירוג שהוא נתן?

עמרי: כוכב!

אור: כוכב אחד?

עמרי: כן!

אור: אז הוא גם לא כתב את זה אוטומטית, על ה… מה תבלו?! הבן אדם כתב שיש לו צרה. נפלתי, שברתי את הרגל, ולא הסכימו לשלם לי ביטוח.

• יום בנעימים!

עמרי:  איבדתי את הכלב שלי, הוא נרצח בקניון.

אור: תודה רבה על הכוכבים!

עמרי: אולי זה ציני, אולי הבעלים כאילו כותב: ״איזה כיף לשמוע, תבלו״, כאילו בעוקצנות?

אור: כן. ״מה אני אמור לעשות עם המידע הזה?״ יש לי כאן ביקורת… [נאנח] אני ילד בן חמש, אוקיי? הביקורת בסדר גמור. רחל כתבה: ״אין על קניון הזהב! אוהבת לעשות שם שופין.״ ש-ו-פ-י-ן. [עמרי צוחק] אז חשבתי לעצמי שני דברים - קודם כל, שככה בטח קוראים לזה כשעושים קניות למוצרי מוזיקה קלאסית, שופין.

עמרי: נייס.

אור: וגם, שזה אחלה שם לחנות מוצרי מין. שופ-פין.

עמרי: לא נתת את האזהרה של ה-18 פלוס.

אור: פין! פין זה לא עכשיו, לא אמרתי משהו כמו [ביפ] או [ביפ] או…

עמרי: כולם שמעו ביפים עכשיו.

אור: כן.

עמרי: נחמד. חוץ ממני, שאני וזלטה שמענו מה אמרת ולא נהנינו מזה. [הם צוחקים]

אור: ״אין על קניון הז…״ אה. אז רגע, תן לי לעשות לך את החוויה השלמה של הביקורת הזו, עכשיו כשאתה יודע שכשאני שומע ״שופין״ אני חושב על חנות לפין - ״אין על קניון הזהב! אוהבת לעשות שם שופין.״

עמרי: ״תודה רבה על הכוכבים!״ זה מה שהוא כתב? באמת? וואו.

אור: אמרתי לך, תצפה לקיו הזה עוד הרבה.

עמרי: אני אקריא ביקורת של שרה. חמישה כוכבים, היא מאוד אוהבת את המקום. או שאתה תעשה בלייב או שזלטה תיתן סאונד אפקט של נורת אזהרה, מתי, מתי יש red flag, הבחורה הזאת כאילו…

אור: אוקיי, אוקיי.

עמרי: אוקיי? אפשר גם וגם. ״קניון ענק עם מלא חנויות לכל צורך - אוכל, בגדים, נעליים, אלקטרוניקה, מחשבים, פלאפונים, טוטו, ממתקים, מתנות…״ [הם צוחקים]

אור: מרכזיה, שלום! הגעתי לאינפורמיישן?

עמרי: זה מרגיש שכאילו היא… היא מזיעה מהעיניים. היא כאילו, היא בחובות, היא מתגרדת. ״מחשבים, פלאפונים, טוטו, ממתקים, מתנות, ציוד לבית הספר.״

אור: אה, אני דמיינתי אותה הולכת עם הטלפון - ״קניון נהדר! טוטו, ממ. ממתקים. מה אתם מוכרים פה? אלקטרו… אלקטרוניקה.״ גם היה שם אלקטרוניקה ואז מחשבים וטלפונים, נכון?

עמרי: מחשבים, כן.

אור: שזה נכנס תחת אלקטרוניקה.

עמרי: אה, יש טוטו בקניון הזה.

אור: טוטו. אוקיי. יש לי כאן ביקורת שתקום ותיפול על הביצוע שלנו, אוקיי? אז תהיה איתי, אוקיי? תסתכל עליי.

סופי כותבת: ״קניון… נחמד, עמוס והמוני בשעות אחר הצהריים/ערב, רשתות רבות, יש גם קניון חיצוני, וגם קרקעי, ולמרות זאת, מצוקת חנייה! הג'ימבורי בשיפוץ כבר המון המון זמן…״

עמרי: ״תודה רבה על הכוכבים!״ [הם צוחקים]

אור: מעניין לו את התחת!

עמרי: וואו.

אור: הוא רוצה עוד כוכבים, ״אני עוד כוכבים, אני חייב עוד כוכבים!״

עמרי: אולי נשיג את התגובה של הבעלים? נעלה אותו.

אור: יש לי את התגובה של הבעלים, ״תודה רבה על הכוכבים״.

עמרי: בוא נעמת אותו עם זה! נתקשר אליו מחברת התחקירים ׳נראה לי׳, ונגיד לו: ״מה הסיפור עם התגובה המונוטונית הזאת?״

אור: וואי, זה מעולה. ולך יקראו ניר אלי!

עמרי: מצחיק…

אור: זה יהיה שם של התחקירן!

עמרי: ניר ואלי, אולי.

אור: ניר ואלי! שלום כאן ניר ואלי מתוכנית התחקירים ברדיו. נראה שאתם נותנים תגובות אוטומטיות, אתה יודע שזה אסור? אתה אומר ״תודה רבה על הכוכבים״, טרחת אפילו לקרוא את ה… טרחת בכלל לקרוא את הביקורת?

עמרי: אז יש פה עוד אחת, ואני שולח לך בוואטסאפ את התגובה. זה מתחיל ב״תודה רבה על הכוכבים״ וזה ממשיך בעוד משהו מעניין, אוקיי אני מסיים את ה…זלטה, תוכלי לתת לי כזה פרסומת של… פרסומת. מוזיקה של פרסומות כזה, שמפרסמת כזה…

אור: אה, בקיץ הזה! [מזמזם מוזיקה קופצנית]

עמרי: כן. או כזה מלון באילת, או כזה יום פתוח איפשהו, לא יודע, משהו עליז.

אור: אוקיי.

עמרי: חמישה כוכבים. [מוזיקה שמחה] ״קניון שמצליח ליצור תמהיל של חנויות יוקרה אקסקלוסיביות לצד רשתות עממיות יותר, בקיצור מגוון גדול וכל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם. כמו כן, תמיד ניתן להתפנק בקפה ומאפה או ארוחת בוקר באחת מהרשתות האהובות על כל אחד, ושכחתי את החשוב אם לא החשוב ביותר - חנייה בשפע ובחינם. בנוסף, מסעדות מכל סוג, בתי קולנוע, בסביבה הקרובה נגישות לכבישים המהירים, בכל הקניונים דרום, צפון, ומזרח. לחילופין, אפשר מערבה להשתכשך במי הים הנהדרים שלנו. זה מתחיל להישמע כמו פרסומת ממומנת.״

אור: ״תודה רבה על הכוכבים! אנחנו יודעים שזה לא ממומן. תודה רבה על המילים המפרגנות!״

עמרי: לדעתי הבעלים כתב גם את הביקורת, וגם…

אור: ממש, ממש. ״אתה לא ממומן, וזה לא אני בכלל כותב את זה! תודה על המילים המפרגנות.״

עמרי: על ראש הגנב… טוב שהם לא השאירו בסוף הביקורת: ״זה בסדר, חיים? או שרצית ניסוח אחר?״ [הם צוחקים]

אור: ״ביקורת מפרגנת או משהו, אני אכתוב את זה יותר מאוחר. אני רוצה להפסקת צהריים.״

יש לי פה מישהו שהוא, הוא ההפך מרוב המבקרים שלנו. יש לו ביקורת אבל מרגיש לי שהוא נורא חושש להגיד אותה. והוא נתן ארבעה כוכבים, ולמרות שהוא נותן ביקורת נורא נורא נחמדה ומנומסת, הוא היחיד שהבעלים לא אמר לו ״תודה רבה על הכוכבים״ והתחיל לדבר איתו. אז אליהו כותב ככה, ואני צריך מוזיקה חוששת, מוזיקה שיש בה סכנה, משהו כזה שהולך על קליפות ביצים, כי הוא כותב ככה:

[מוזיקה מותחת] ״זהו הקניון הכי טוב בראשון לציון. שוקק חנויות, מסעדות, מותגים, דוכנים למיניהם… חסרים רק תכנים רציניים יותר לילדים… והיה מהמם. הפעלתון בקומה שלוש, לטעמי האישי, ואני מחווה פה דעה נטו,

עבד עליו מעט הקלח. יש רכבת קטנה למעלה שלא ממש פעילה, חסר משחקייה רצינית, משהו כמו… בבילון, משהו כמו, לא יודע, קיפצובה. קומה או חצי קומה לילדים, בסוף היום הילדים מביאים את הכסף, בעיקר בימי החורף. ציון ארבע.״ [הם צוחקים]

עמרי: הוא בא, הוא יושב מול ארי גולד, והוא מפחד שזה רק ארבעה כוכבים.

אור: הוא יושב איפה שיאנה ישבה…

עמרי: כן בדיוק.

אור: …ואומר לו ״תגיד לי בכנות״. לא, אני באמת רוצה לדעת מה חשבת.״

עמרי: ״זה… בסך הכל, אם אתם יכולים, משהו כמו קיפצובה?״

אור: ״ כאילו, מה… לא יודע, קיפצובה או משהו כזה? אבל ארבעה כוכבים!״

• ״אליהו היקר, שלום. תודה רבה על הביקורת והפרגון. משחקיית הפעלטון עוברת מתיחת פנים משמעותית ותוכל ליהנות ממגוון חדש ומעניין של פעילויות לילדים, כמו כן בחנוכה יש פעילות לילדים כולל הופעות. פרטים בפייסבוק. תודה.״ אפילו לא ״תודה על הכוכבים״!

עמרי: הפעלטון עובר מתיחת פנים רצינית, ואנחנו בימים אלה מסירים את פגרי הגוזלים שמונחים על ה… [הם צוחקים]

אור: אתם לא יודעים מה עשינו, הכל כאן מאפס! הוצאנו את פגרי הגוזלים, לשלשת - out, פאן - in!

עמרי: [צוחק] איך זה בתור תכנים לילדים?

אור: אנחנו לא צריכים לצבוע את הקירות ולהביא משחקים חדשים מאירופה, אנחנו הוצאנו את הגוויות והכל טוב. בואו לקפוץ ולא על גוויות של דברים! אוקיי, אז יש לי פה את דוד.

עמרי: פיזית, הוא כאן?

אור: לא, זה רק ביקורת שלו. אני מתעלם מהבדיחה שלך לגמרי וממשיך הלאה בפודקאסט, אנחנו צריכים לחתור לסיום. אי אפשר יותר.

עמרי: אה, אוקיי. כך צריך. כך צריך.

אור: אוקיי. אז דוד, כמו אנשים שראינו לפניו, רואה בביקורות גוגל פלטפורמה.

לא בהכרח לביקורות, אבל זה אאוטלט. הוא יכתוב ואנשים יראו את זה. אם ישראבלוג נסגר, אז חייב להיות מקום אחר, כי הוא כותב ככה. חמישה כוכבים. ״ג'ימבורי לילדים, לא צריך עוד. בעזרת השם, בקרוב ממש יסגרו גם בשבת. ועכשיו, הלכה. [מוזיקה חסידית] רוצה לאכול עוגה לקינוח, מה יברך? [עמרי צוחק] רגילים להביא קינוח עוגה לקינוח סעודה כנהוג בהרבה מבתי ישראל בסעודות שבת. עצה טובה לכוון תמיד בעת ברכת המוציא, שלא לפטור את העוגה שאוכל לאחר מכן, ואז אברך עליה מזונות ללא חשש. מהן האפשרויות השונות כשמביאים עוגה לקינוח הסעודה? סיכום. כאשר מביאים עוגה לקינוח סעודה, ינהג לפי האפשרויות הבאות - א) יכוון בברכת המוציא, שלא לפטור את העוגות, וכך יברך על כל סוגי העוגות, ב) יברך מזונות על בקלאווה, גלילית, טורט, ביסלי, ויפתור את שאר העוגות, ג) יברך שהכל על סוכריה, נשיקה, שוקולד, סוכר, וכדומה, ויפטור את העוגה, ד) כשאין לו את האפשרויות הנ״ל, יברך על העוגה או לא יברך על העוגה.״

עמרי: ״אבא, מה אתה עושה?״

אור: ״אני, שנייה, אני כותב ביקורת חמישה כוכבים על קניון הזהב. כולם חייבים לדעת את זה.״ [הם צוחקים]

עמרי: וואו!

אור: אני פשוט אהבתי את ה… הוא מודה בשיפט, זה לא יצא לו בטעות. ״בעזרת השם בקרוב ממש יסגרו גם בשבת. ועכשיו הלכה. שב, שב, שב. אנחנו מדברים עכשיו הלכה. מה מברכים על קינוח?״ [צוחקים] סליחה, אדוני, אני רק קראתי… אני מדמיין אנשים נשאבים לטלפון: ״מאמי, אתה… אז אנחנו הולכים לקניון הזהב או לא? בדקת אם יש שם סופר פארם?״

• ״ששש… רגע. עכשיו הלכה. את יודעת מה מברכים על קינוח עוגה? כי אני יודע.״

עמרי: מה מברכים על קינוח עוגה.

אור: ויש לי כאן גם את זאב, שאני מדמיין שהגיע שנייה אחרי יאנה ואחרי זה לתוך חדר החקירות והעינויים של הבעלים, ושם כשחקרו אותו… אז בוא, עכשיו אתה תהיה הבעלים החוקר.

[מוזיקה מסתורית]

עמרי: זאב, אנחנו יודעים שהיית בקניון ואנחנו רוצים לשמוע את הדירוג שלך.

אור: ״הייתי כמה דקות בחנות, זה הכל!״ [הם צוחקים]

עמרי: ״זה הכל״ עושה את זה טוב.

אור: זה הכל. I swear, that's it!

עמרי: ארי גולד רוצה את הכוכבים שלו.

אור: הוא נתן לו ארבע כוכבים, ולכן הבעלים כתב:

אור ועמרי: ״תודה רבה על הכוכבים!״

עמרי: טוב, נסיים בביקורת של גלעד, שנתן כוכב אחד…

אור: הו, הבעלים לא מרוצה.

עמרי: …וכנראה, כנראה קיבל את ההודעה הזאת של ״איך היה שם?״

אור: אויש, כן.

עמרי: אני מדמיין אותו מעשן עם סיגריה בפה ומקלף בצל. לא יודע למה.

אור: אוקיי. אז אתה תעשה את זה, ואני אתן לך את ההודעה.

עמרי: הוא מקלף בצל ובא לתת בו ביס גם אחר כך.

אור: אוקיי.

עמרי: [קולות של קילוף בצל]

אור: [צליל של התראה בטלפון]

עמרי: [נאנח] לא נכנס לקניונים. [הם צוחקים] שם את הטלפון בצד, חוזר לבצל.

אור: זה גם אג׳נדה. טוב, עם זה נסיים.

[מוזיקת מעבר]

אור: עד כאן הפרק הזה של ״מתחת לכל ביקורת״. תודה רבה לצוות ״רשת עושים היסטוריה״ - לדני תימור המנהל העסקי, לשלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם טוב סמנכ"ל התפעול ומנהל המחירות ולעמית חזזי מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה, ונראה לי שניכר ששכחנו קרדיט אחד בחוץ…

עמרי: הקרדיט הכי חשוב, לא סתם קוראים לו ״אחרון חביב״.

אור: נכון. לעורכת התוכנית זלטה צ'בן, ש״עורכת״ זה מילה קטנה, אבל היא עורכת, היא מפיקה, היא יצרה איתנו את התוכנית מהיום הראשון.

עמרי: היא אחת ההורים… זה תלת-הורי, הפודקאסט הזה.

אור: חד משמעית.

עמרי: זה שני אבות ואמא.

אור: אנחנו משפחה חדשה, והיום היא עוזבת את התוכנית בצער רב. אנחנו נתגעגע אליה מאוד. היא הולכת לשדות ירוקים יותר ואנחנו מאחלים לה את כל הטוב בעולם, אבל כדי לשמור על המותג, אנחנו נמשיך לבקש שירים מזלטה, פשוט מישהו אחר ישים את השירים האלה…

עמרי: ישב פה איזה מושיקו אחד.

אור: כן, מישהו אחר. תהיה בובה ואנחנו פשוט נפנה למישהו במקום, אבל אנחנו… זלטה, אנחנו מאוד אוהבים אותך ואנחנו מאחלים לך רק טוב וניפגש בעתיד בסדרה אחרת.

עמרי: מאוד.

אור: לכם אנחנו אומרים ומזכירים שאתם יכולים להציע לנו רעיונות למקומות ולביקורות ספציפיות, או לעסקים שאתם רוצים שנדבר על הביקורות שלהם בקבוצת הפייסבוק שלנו ״מתחת לכל ביקורת הפודקאסט״, בפייסבוק, כי אנחנו בני 200, ואתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לפודקאסט שלנו בכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם. אני אור בוטבול.

עמרי: אני עמרי הכהן.

זלטה: אני זלטה צ׳בן!

עמרי: יאייי!

אור: ניפגש בפרק הבא.

עמרי: ביי.

הקלטה: לפודקאסטים נוספים של ״רשת עושים היסטוריה״ ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו בעושים היסטוריה נקודה קום או הורידו את אפליקציות עושים היסטוריה בחנות האפליקציות של אנדרואיד.