תמלול

תודה למיכל כץ ולאלי גרומן על התמלול - לעוד תמלולי פודקאסטים בקרו ב podtext.co.il

אור: שלום וברוכים השבים והשבות, למתחת לכל ביקורת, הפודקאסט שבו אנחנו מבקרים ביקורות הזויות של ישראלים ברשת. אני אור בוטבול,

עומרי: ואני עומרי הכהן,

אור: ואנחנו לא עושים יותר את הקטע של "והפרק הזה, אנחנו נדבר על רשת שהיא מאוד…" לא. אתם יודעים מה הרשת, ואנחנו מדברים היום על רמי לוי.

אז ישר, בוא נתחיל.

[מוזיקה]

עומרי: אוקיי, חשוב להגיד שאנחנו לא מדברים על רמי לוי, הבן אדם.

אור: לא, לא, לא, לא, לא, חלילה.

עומרי: ביקורות על רמי לוי.

אור: מי- מי חשב, נראה לך שמישהו חשב עכשיו-

עומרי: לא, לא, לא

אור: שהולכים להציג ביקורות על רמי לוי עצמו?!

עומרי: אני אגיד לך למה, נכנסתי לויקיפדיה בשביל להוציא את העובדות מאוורר.

[פתיח]: עובדות מאוורר

עומרי: וכתבתי רמי לוי, אז יש ערך על רמי לוי האיש.

אור: תכל'ס זה, זה, אף פעם לא חשבתי על זה שזה מוזר, מכל הסופרים- זה איש.

עומרי: זה כמו ניסן נתיב.

אור: כן, אבל זה, אתה לא אומר, אני הולך לאור בוטבול ומצפה להגיע לסופר ענק.

עומרי: תאר לך שאתה תגיע למצב כזה- מאמי, אני קופץ לאור בוטבול, להביא לך, להביא לך משהו?

אור: תביא לי חלב מהאור בוטבול.

עומרי: מהרמי לוי, אה? איזה דיבור.

אור: זה הזוי.

עומרי: מעניין.

אז רמי לוי שיווק השקמה, זה השם המלא מי שלא ידע.

אור: קליט ברמות.

היית שואל אותי כשהוא פותח אם הוא הולך להיות אימפריה, הייתי אומר לך זה הולך למכור גרעינים עד סוף החיים שלו.

עומרי:  אז מעניין שאתה אומר את זה, כי אני רוצה לספר לך כמה עובדות שקשורות בין היתר בשם שהוא בחר.

אור: עובדות מאוורר?

עומרי: למה קוראים לו שיווק השקמה?

קודם כל הוא התחיל בחנות, בחנות מכולת קטנה.

אור: ראיתי את הפרסומת של 'פעם הייתי ילד,'

עומרי: נכון.

אור: 'ולאמא לא היה כסף'.

עומרי: בירושלים.

אור: 'והייתי חנות קטנה.'

עומרי: בשוק מחנה יהודה.

אור: אוקיי.

עומרי: ברחוב השקמה. אני מניח שבגלל זה קוראים לזה שיווק השקמה.

באיזה שנה הוא פתח את החנות?

אור: 1965.

עומרי: 76, 1976.

אור: לא יודע, אין לי מה לעשות, כאילו 'מממ… היית קרוב' - לא הייתי קרוב, עבר עשור.

עומרי: וכמה סניפים יש כיום בישראל?

אור: ממממ… 52.

עומרי: 60, יפה.

אור: קרוב, 60.

עומרי:  הוא גדל בצורה מאוד יפה, כאילו בוויקיפדיה מישהו זה מאוד מעניין אותו בקטע של כאילו, נגמר מה לעשות בחיים.

אור: [צוחק] אוקיי.

עומרי: הוא יכול להיכנס לויקיפדיה של רמי לוי ולראות את הגדילה, מאוד יפה.

כאילו הקפיצות בין 20 ל-30, בום בום, 60 סניפים.

אור: בכמה זמן?

כאילו מת--

טוב.

עומרי: עזוב אותי.

אור: בוא, ממש [צוחקים] ממש, באתי להתחיל עכשיו סטטיסטיקות של מתי הוא התחיל את ההתרחבות העסקית שלו, ואז נזכרתי שלא על זה הפרק, ושלא אכפת לי.

[צוחקים] שתי עובדות שמונעות מאיתנו לדבר על זה.

עומרי: זה נשמע כמו פינה, מה אכפת לנו?

אור: מה אכפת לי?

עומרי: אבל יש לו כמות עובדים מאוד מרשימה בכל ה-60 סניפים.

אור: כן, כל פעם שמישהו מבקר את רמי לוי, אז הקאונטר, אה, טענה- זה: אבל הוא מעסיק אלפי אנשים.

עומרי: אתה יודע כמה אנשים עובדים אצלו?

אור: 12,500.

עומרי: קצת פחות.

7,500, קצת יותר מ-7,500 עובדים. הרבה!

אור: זה הרבה אנשים שמקבלים בדרך כלל שכר מינימום אלא אם הם קרובי משפחה שלו.

עומרי: זו אימפריה.

זו ממש הגדרה לאימפריה הישראלית,

אור: ממש.

עומרי: סופר שמיתג את עצמו.

תראה, יש עכשיו המון דיבור על...

אור: והוא קנה אחר כך את ישראייר,

עומרי: הוא פתח אה… רשת סלולר,

אור: סלולר,

עומרי: ופיתוח,

אור: כאילו הבן אדם חולש על הרבה דברים, כדרכם של עשירים, הוא מתעשר על עוד דברים.

עומרי: הון שלטון.

אור: כן.

עומרי:  גם קצת מאוד מחובר לפוליטיקה, הוא רץ ברשימה של ניר ברקת לדעתי פעם בירושלים.

אור: זה, אני לא יודע, אז אני לא...

עומרי: אנחנו שמים, אנחנו פודקאסט א-פוליטי.

אור: ממ-- אנחנו פודקאסט א-יודע, אנחנו לא יודעים מספיק [צוחקים] בשביל עכשיו לקחת עמדות נחרצות מדי.

אז אם אנחנו נשמעים לכם נחרצים, תזכרו שאנחנו מצחיקולים.

עומרי: אני אחתוך לכיוון אחר, ואני אגיד שאני פשוט מאוד אוהב סופרים.

יש לי קטע, זה פטיש שלי.

אור: בחו"ל בעיקר.

עומרי: בחו"ל זה בכלל הרפתקה, זה לונה פארק.

אור: כשאנחנו היינו ב-- לונה פארק למבוגרים, כשאנחנו היינו בארצות הברית ביחד, להיכנס לסופרים היה כאילו אטרקציה.

עומרי: ממש, אני מעדיף את זה על כמעט כל דבר בחו"ל.

אור: על לונה פארק אמיתי אתה מעדיף את זה.

עומרי: אבל אני באמת, באמת, באמת, בשבילי סופר זה אנטי חרדה, כאילו, זה מרגיע אותי.

אור: כן. יש מוזיקה נעימה.

עומרי: אני בבועה.

אור: הם בעדך. תיתן להם את הכסף שלך,

עומרי: אתה בשליטה, אתה בוחר מה לקנות.

אור: כן.

עומרי: תציעו לי, אוקיי, זה אני בוחר שלא לקנות.

אור: יש מגוון, אני אראה את המחיר.

עומרי: אה, יש מבצע.

אור: אוה, כמה פיתויים,

עומרי: זה נחמד.

אור: אולי אני אקח  את זה, אני אפרגן לעצמי במשהו קטן.

עומרי: אני בעד סופרים.

אור: ואתה יודע מי עוד בעד סופרים?

עומרי: מי?

אור: עזרא.

עזרא כותב, ואני רוצה בבקשה מוזיקה חסידית של קבלת שבת.

עזרא, עזרא, אני מדמיין אותו עם קול כזה [מדבר בקול מעובה], מדמיין אותו קצת שמנמן ושמח.

ועזרא כותב:

[מוזיקה חסידית]

אור: [מקריא] "רמי לוי, אמנם עדיין לא חבר שלי, אבל הסופרמרקטים הנושאים את אותו שם הם כידיד טוב לי. בדרך כלל הם המקור לסעודות עונג השבת.

הכי מומלץ."

עומרי: [צוחק] חמוד.

אור: חמוד, יש לי משהו אישי, המילה עונג באמת עושה לי להקיא.

אני שונא את המילה עונג.

עומרי: אהמ… אני אחזיר אותנו למתינות.

אני רוצה, יש פה ביקורת, לדעתי באחד הפרקים הקודמים קראנו לה הענק הירוק.

אור: שמישהו מתעצבן תוך כדי הביקורת. [צוחק]

עומרי: כן, הוא מתח… עולה לו. אז א…

אור: רכבת הרים רגשית, זה היה.

עומרי: לא, אז רכבת הרים רגשית, יש לי גם ביקורת כזאת שהוא מחליף דעה כל הזמן.

אור: אוקיי…

עומרי: טוב, רע, טוב, רע, אבל פה אני רוצה לאתגר את זלטה עם- א-

באמצע הביקורת שהיא תרגיש שענק הירוק מתפרץ, [צחוק] היא תכניס מוזיקה טראנס כזה עצבנית.

אור: טראנס, אוקיי.

עומרי: משהו כאילו מטאל, משהו מטורף.

אתה תגיד לי מתי זה קורה, בסדר?

אור: אוקיי.

עומרי: מיליאנה כותבת. מיליאנה. לא יודע מה זה.

אור: אוקיי.

עומרי: כוכב אחד: [מקריא] "החנות מרווחת…" [צוחק] רגע,

[מקריא] "החנות מרווחת וגדולה. מבחר סלקטיבי.

[מוזיקת הענק הירוק] שירות גרועה ברמה הכי אנטיפטית, חסרת עניין וחסרת סבלנות, קופאיות סוגרות לך בפנים, קופות בשירות עצמי גרועות עוד יותר, שירות לקוחות לא מרימים את הראש, מדברים לקיר, חשבתי אולי זה רק אני, אבל לצערי כולם מתלוננים, גם בחנות, גם פה בביקורות, שיהיה לכם בהצלחה."

[צחוק]

אור: אהבתי את ה'בהצלחה' בסוף, אבל תקשיב, אני בשוק שזו הביקורת שלך.

עומרי: אתה גם הבאת את זה?

אור: לא,

עומרי: אהה,

אור: כי יש לי גם ביקורת של הענק הירוק, וגם שמתחילה כמעט באותם מילים.

עומרי: וזה לא מיליאנה כתבה?

אור: לא, זה אמנון.

אמנון כותב ארבעה כוכבים, דרך אגב, והוא כותב… איזה קול אני אתן לאמנון? ממ…

[בקול צורמני] אמנון. אמנון מרגיש לי חננה כזה.

[מקריא] "היה מרווח, לא צפוף, אבל התפלאתי.

אין תפוזים!

בישראל אין תפוזים!

יש כמה מוצרים זולים יחסית, הרוב כמו במקומות אחרים, אגב, גם קולה בפחיות חסר.

עומרי: [צוחק]

אור: [מקריא] "21 במרץ, 23, היום היה הרבה יותר טוב, הרבה סחורה וקופות זמינות.

נוסיף להם שתי נקודות."

עומרי: [צוחק] אוה, הוא חזר,

אור: הוא חזר לעדכן.

עומרי: אהה, זה היה שני כוכבים.

אור: [בגיחוך] אה, יומן הקפטן, 21 במרץ.

מה אתה כותב לי עם זה?

כאילו מישהו קרא את אמנון ואמר:

• יואו אני לא מאמ-- אמנון נתן רק אחד, תבדוק עוד פעם.

• לא, הוא לא ישנה את זה,

• תבדוק שוב, אני אומר לך.

• אמנון פרסם עדכון!

עומרי: אז אתה יודע מה? אתה, אנחנו ממש נותנים אסוציאציות אחד לשני היום, אני- אתה נותן לי בעצם...

אור: אני רוצה, סליחה, אני רוצה להוציא חולצה שכתוב עליה אין תפוזים, ארבעה סימני קריאה. זה יהיה המרצ' הרשמי שלנו.

אין תפוזים!!!!

עומרי:  כן, כי זה מאוד ישראלי, כאילו על זה הוא הלך.

אור: כן, שכאילו איך אתם מעזים.

עומרי: אז יש פה מישהו שגם הוא שחושב שהדעה שלו נורא מעניינת כמבקר סופרים.

אור: [צוחק]

עומרי: יוסף כותב, [מקריא] "בביקורי בפעם הקודמת הענקתי לרמי לוי סניף אשקלון ארבעה כוכבים."

אור: מממ.

עומרי: [מקריא] "הפעם אני נאלץ להעניק שלושה וחצי כוכבים לכל היותר".

אור: וחצי?

עומרי: [מקריא] "ניכרת ירידה מסוימת ברמת השירות."

אור: אין חצי. [צוחקים]

עומרי: [מקריא] "מספר מועט של קופות." וכאילו, זה מצחיק גם כי, כי כאילו, והוא חותם את הביקורת, "הציון הפעם לכל היותר שלושה וחצי כוכבי."

אור: אין חצי- כוכבי מה??

עומרי: כוכבי טל.

עכשיו, חשפתי את השם המלא שלו, אבל זה בסדר, הוא כותב את השם שלו בגוגל.

אור: והוא גם מבקר מוכר! תתחיל רגע מההתחלה.

עומרי: [מקריא] "בביקורי בפעם הקודמת הענקתי לרמי לוי סניף אשקלון ארבעה כוכבים".

אור: והרשת געשה,

עומרי: [מקריא] "הפעם אני נאלץ להעניק שלושה וחצי כוכבים."

אור: מה שלא אפשרי,

עומרי: אי אפשר בגוגל,

[מקריא] "ניכרת ירידה מסוימת לרמת השירות, בלה בלה בלה, הציון הפעם לכל היותר שלושה וחצי כוכבי טל".

אור: מהי הירידה ברמת השירות, במה זה מתבטא, ולא נתת לשלושה וחצי כוכבים, כי הדבר אינו אפשרי.

עומרי: איזה מדד, כאילו, יש?

אור: שלושה וחצי, כמה מדויק. פשוט תן שלושה, או תן ארבעה.

אז אה,  יש לי כאן אה, קלאסי, לא הבנת את הפורמט.

[פתיח] לא הבנת את הפורמט.

אור: אה, כי עמי כותב חמישה כוכבים. עמי נשמע לי זקן, בא בימים.

גם לצערי אני לא יכול לתת את שמו המלא, כי יש לו שם מה זה מצחיק, והוא חותם את הביקורת בשמו כדרכם של...

עומרי: מבוגרים.

אור: כן.

עמי כותב,  [מכחכח בגרון]

[מקריא] "כלקוח של שנים בסניף אסתר המלכה".

הוא כתב מלקה עם קו"ף, אז אני משער שזה סניף ה-BDSM של רמי לוי.

אתה משלם, ונותנים לך ספאנק קטן בישבן, אומרים לך תהנה עם השוקלד שלך.

[מקריא] "כלקוח של שנים בסניף אסתר המלקה, ברצוני לציין את נייחס המשפיל לו זכיתי, וגם לקוחות אחרים שהיו איתי, מהקופאית בשם שמחה פניתי לקופאית ליד, והיא אמרה לי, 'תתלונן!'

היא זורקת לקוחות מהסניף, בושה לסניף שמעסיק עובד ששונא לקוחות.

אני לשם לא אבוא, ואומר לחבריי להיזהר, יחס משפיל ודוחה, חבל.

געצל בן עמי". [צוחק]

עומרי: וואו! [צוחק]

השם הפרטי זה געצל?

אור: אני לא יודע, מה זה, מה זה געצל?

נראה לי שזה כאילו שם משפחה, ואז שם- שם פרטי בן עמי?!

עומרי: לא, לא, לא, לא.

אוקיי, אממ… האמת שפה אני צריך את העזרה של זלטה. אה, זלטה דוברת רוסית, ואת תעזרי לי לפענח את זה, כי משהו פה הרגיש לי לא נכון.

זה שוב מהביקורות שאני אוהב שהן נכתבות בשפה זרה, והגוגל מתרגם אוטומטית, אה, אז זלטה, שלחתי לך עכשיו בוואטסאפ, תסתכלי ברוסית את הביקורת המקורית.

גוגל תרגם את זה, [מקריא] "לשווא לא היו תרנגולות וחלקי חילוף של תרנגולות".

אור: מה, אני יכול להעריך מה הכוונה.

עומרי: מה, לפני שזלטה מתרגמת.

אור: אני משער שזה "באתי סתם, כי לא היה עוף, ולא היה חלקים של עוף", לא היה שוקיים, לא היה...

עומרי: אז מה זה חלקי חילוף של תרנגולות?

אור: נראה לי parts, שהוא תרגם משהו ברוסית שהוא כנראה כמו… יש מילה כזאת?

עומרי: אז זלטה, מה זה אומר?

זלטה: לא, זה חלקי חילוף.

עומרי: חלקי חילוף ברוסית.

זלטה: זה רוסית קלוקלת.

עומרי: זה רוסית קלוקלת?

אור: אבל זה סלנג ל- לכרע-, לכאילו חלקים של עוף?

עומרי: חלקי פנים.

זלטה: זה אפילו לא, זה לא אפילו סלנג, זה… אומרים את זה על חלקי חילוף, לא אומרים את זה על עוף.

עומרי: על מכוניות.

אור: זה לא על-

עומרי: אומרים את זה על מכוניות.

אור: זה לא על אוכל.

זלטה: על מכוניות אומרים את זה. אומרים את זה על מכוניות, כן.

עומרי: אז מאוד מוזר. מה זה חלקי חילוף של תרנגולות?

אולי זה כזה...

אור: דופן?

עומרי: זהו, אולי זה סייטן.

אור: חלקי חילוף.

אה, עילי כותב סיפור ממש מעניין, ומה שהכי מעניין בו הוא הסוף שלו.

[מקריא] "יש את רוב הדברים שם במחיר…"

רגע, איזה קול לא ניתן ל… עילי?

עומרי: נשמע ילד.

אור: לא, הוא נשמע כמונו, הוא נשמע דווקא בגיל...

עומרי: אז זה רגיל.

אור: רגיל.

[מקריא] "יש את רוב הדברים שם במחירים סבירים, אבל המוכרות פשוט גרועות. הייתי עם חברים, ורצינו לקנות שתייה. כל אחד, לא איזה משהו מסובך. כל אחד שתייה קטנה.

באנו לשלם, ועד ששילמנו, לא הצליחו לחשב מהר בכלל את העודף. הביאו עודף לא נכון, חשבו שלקחנו בלי לשלם, למרות ששילמנו להם ביד. פשוט חוויית קנייה נוראית.

מה כבר רצינו? שתייה!

אבל חוץ מזה, הכל בסדר לדעתי."

[צוחקים]

עומרי: לדעתי.

אור: אז קודם כל, ברור שזה לדעתך, זו ביקורת. כל דבר, זה באופן כללי. המון פעמים, אני, אתה מכיר אותי, ואתם לומדים להכיר אותי, אני בן אדם נחרץ, אוקיי? והמון פעמים אומרים לי, 'טוב, לדעתך'. אם זה יצא מהפה שלי- זה לדעתי. אני לא אומר לך משהו ומגבה אותו בסטטיסטיקה על כל עם ישראל. ברור שזה לדעתי, ברור שזה לדעתך עילי.

עומרי: מה קרה שם עם העודף?

אור: מה זה, 'חוץ מזה, הכל בסדר'? הביקורת שלך היא שמשהו לא בסדר. מה זה משנה אם המעברים היו נקיים או לא? כאילו, תגיד מה דעתך וזהו.

עומרי: אההה, יש לי ביקורת שלדעתי, הרבה זמן לא הייתה פינה כזאת. הפינה אחת החביבות עליי.

לא היית שם.

[פתיח] לא היית שם.

עומרי: ענת, חמישה כוכבים.

אור: וואו, היא מאוד נהנתה.

עומרי: [מקריא] "מצוין, מנת הבית בטורטייה מחיטה מלאה, עם סלסה ורוטב חריף."

[צוחקים]

עומרי: מעניין למה היא התכוונה.

אור: גם במקום שאליו היא התכוונה, זו לא ביקורת.

עומרי: בוא ניתן משימה למאזינים ומאזינות שממש מחפשים מה לעשות, מישהו כזה עם גבס בבית, אין לו מה לעשות.

אור: כן,

עומרי: אז למה היא התכוונה ענת, על מנת טורטיה הזאת, היא כתבה את זה על רמי לוי שיווק השקמה בבאר שבע.

אור: מה סמוך לרמי לוי באר שבע שמוכר טורטיה מעולה.

עומרי: מחיטה מלאה.

אור: משהו קטן, אני לא יודע מאיזה ז'אנר זה, אני עוד לא קיטלגתי את זה בראש, אבל יעקב כותב, [מקריא] "תראו, הבעיה הגדולה שאין מספיק צוות בקופות, אתה צריך לחכות הרבה זמן. יום מקסים."

[צוחקים]

אור: תגיד, יעקב, יעקב.

עומרי: זה נכון.

אור: א', מה שכבר אמרנו, אתה לא יודע אם אני קורא את זה ביום או בלילה, זה זמן מקסים. אנחנו באינטרנט, אין פה זמן. שחרר, שחרר את הזמן.

דבר שני, שוב, אנחנו לא על האלטלנה, אתה לא כותב חזרה לביתך שבפולין, מה זה יום מקסים? זו ביקורת באינטרנט, אתה כותב בוואטסאפ, לא שמים נקודה בסוף. אתה, אין- אין פה את החוקר, מה זה יום מקסים?

לא צריך לחתום, לא את שמך, ולא איזה יום אתה מאחל שיהיה לי.

עומרי: אבל זו הייתה ביקורת מאוד נעימה, הוא נתן ביקורת נעימה מאוד.

אור: נכון. הוא מנומס.

עומרי: עוד פינה שאני מחבב לאחרונה, רכבת הרים רגשית.

אור: אוקיי, כן.

עומרי: אתה תגיד לי כשיש משהו טוב ותגיד לי כשיש משהו לא טוב.

אור: תתחיל לעשות איזה סטרייק, אני...

עומרי: מעולה.

מוש, נתן ארבעה כוכבים מוש.

אור: וואו, הוא די בעד.

עומרי: בוא נראה.

אור: אוקיי.

עומרי: [מקריא] "מחלקת עוף דלה, בשר נחמדה ודגים עדיפה.

בכולם אנשי שירות מצוינים, בסך הכל סופר עם מחירים עם תחרות, אושר עד לוקח בסיבוב, בהפרש, למרות שאת קניית הבשר האדום ודגים הייתי באמת מעדיף לעשות ברמי לוי.

שורה תחתונה- סופר איכותי, דרושה תשומת לב למחלקת העופות שלא אטרקטיבית."

אור: הוא כאילו, זה כמו כשאתה כועס מאוד, אז הפסיכולוג נותן לך לעשות כתיבה יוצרת כדי לגלות מה אתה מרגיש.

עומרי: כן.

אור: הוא כאילו כתב ופתר לעצמו איזה משהו.

עומרי: כתיבת רצף כזאת,

אור: ממש,

עומרי: תודה

אור: stream of consciousness. רגע, תעשה לי, בוא נעקוב.

עומרי: תגיד טוב ורע, תגיד טוב.

אור: כן, כן.

עומרי: מחלקת עוף דלה.

אור: רע.

עומרי: בשר נחמדה.

אור: טוב.

עומרי: ודגים עדיפה.

אור: עוד יותר טוב.

עומרי: בכולם אנשי שירות מצוינים.

אור: מעולה.

עומרי: בסך הכל סופר עם מחירים עם תחרות.

אור: נהדר.

עומרי: אושר עד לוקח בסיבוב.

אור: לא טוב.

עומרי: בהפרש.

אור: לא טוב בכלל.

עומרי: למרות שאת קניית הבשר האדום ודגים הייתי באמת מעדיף לעשות ברמי לוי.

אור: טוב.

עומרי: שורה תחתונה סופר איכותי.

אור: מעולה.

עומרי: דרושה תשומת לב למחלקת העופות שלא אטרקטיבית.

אור: על הפנים.

[צוחקים]

עומרי: וארבעה כוכבים.

אור: זה מתממצה על הארבעה כוכבים.

עומרי: יפה.

אור: אז לי יש את דוד שכותב, הביקורת שלו לגיטימית לגמרי, זה רק איך שהוא כתב אותה שהצחיק אותי.

אה, יש תמונה, באמת אנחנו נעלה את זה לקבוצת פייסבוק שלנו.

עומרי: טוב.

אור: שאתם מוזמנים לראות את התמונה הזו בקבוצת הפייסבוק שלנו וגם לתת לנו הצעות לביקורות ספציפיות על המקומות שאתם רוצים שנבקר, שנקרא את הביקורות שלהם.

בקבוצת הפייסבוק שלנו, מתחת לכל ביקורת - הפודקאסט, מצפים לראותכם שם. אנשים מוצאים שם את הדברים הכי מצחיקים בעולם, באמת.

עומרי: 'מצפים לראותכם שם'- זה לא חלק מהשם, רק שנגיד.

אור: לא, זה לא חלק מהשם.

אבל באמת שאנשים מוצאים שם דברים היסטריים, ויום אחד אנחנו נעשה פרק מכל ההצעות שלכם, ואתם מוצאים דברים כל כך מצחיקים, אז תודה לכם על זה.

עומרי: ממש.

אור: אז הוא מעלה תמונה, שהיא נראית כמו, יש אתר שאני אוהב שנקרא "אקסידנטל רנסנס", שזה תמונות מודרניות שנראות, בגלל הקומפוזיציה שלהן, כאילו הן תמונות מהרנסנס.

זה אנשים שנראים כאילו, מין תמונות כאלה, עתיקות של מלאכים עצובים, הם עומדים בתור עם העגלות הענקיות המלאות שלהם ברמי לוי, ונראה שהשמחת החיים שלהם אזלה כאילו עבר סוהרסן ושאב אותה מהם, הם עומדים בתור שלא ייגמר בחיים, והם ע-צו-בים, אוקיי?

זה מה שיש בתמונה. והוא כותב, [מקריא] [מנגינה נוגה] "הקופות, אוי הקופות, איזה המתנה מטורפת, סניף לא נקי ומבולגן, אם הייתי מדרג לפי זה בלבד, היה מקבל כוכב בוד מציד די".

שלושה כוכבים.

אז הוא דירג גם לפי דברים אחרים שהוא לא מגלה לי מהם.

עומרי: כוכב בוד.

אור: כוכב בוד, מציד די.

עומרי: יש משהו עניין עם הקופות ברמי לוי.

יש הרבה תלונות על הקופות.

אור: הם כנראה לא עומדים בקצב, מלא אנשים באים לרמי לוי.

עומרי: אמממ… אריה כותב, אני מניח שזה מסוג המקרים שהוא מבוגר ושלחו לו כזה הודעה,

אור: בטלפון,

עומרי: 'ביקרת ברמי לוי סניף אשדוד, מה דעתך?'

אור: שהציעו לו לכתוב.

עומרי: אבל הוא כן נכנס לסניף על פי הביקורת, תראה, [מקריא בקול מבוגר] "אנחנו לא לקוחות שלכם, נכנסנו לממש כרטיס מתנה שקיבלתי מהעבודה, חבל שנמנענו מלקנות ירקות כי לא היו במצב סביר, פרט לכך, יתר המוצרים מוצגים בצורה נאה, והאווירה בסופר כן חיובית".

אור: אז אנחנו לא לקוחות שלכם.

עומרי: אנחנו לא לקוחות שלכם.

אור: זה לא מועדון, אם נכנסת וקנית מלפפון, ברכותיי, אתה לקוח של רמי לוי.

עומרי: כן, הוא ציין שהוא פשוט נכנס, הוא קיבל כרטיס, גיפט קארד.

אור: כאילו זו איזו השפלה, 'אני לא קונה פה בדרך כלל, רק נכנסתי בשביל הגיפט קארד, נשארתי בשביל הסדר'.

עומרי: ואווירה טובה.

אור: האווירה טובה.

עומרי: תשים לב איזה משפט פלונטרי- 'חבל שנמנענו מלקנות ירקות כי לא היו במצב סביר'. אוו, איזה דרך ארוכה.

אור: אז בעצם הוא מתחרט והוא היה רוצה לקנות ירקות למרות שהם במצב לא סביר.

עומרי: אלא אם כן אתה קורא את זה, 'חבל שנמנענו מלקנות ירקות כי לא היו במצב סביר'.

אור: נו, אז הוא רוצה לקנות אותן למרות שהם היו במצב לא סביר.

עומרי: 'חבל שנמנענו'.

אור: הם נמנעו, חבל שנמנענו.

עומרי: זה בעיה שלכם. אה, הוא סירבל את המשפט הזה.

אור: זה שיעור בפילוסופיה, אלוהים.

אה, טוב, יש לי פה משהו ארוך, אבל סיפור. סיפור לפעמים הוא--

עומרי: אתה רוצה מוזיקה בשבילו?

אור: כן, אבל וואו, אני לא יודע איזו. אתם תצטרכו לעזור לי בדיעבד להחליט איזו מוזיקה. אבל ככה או ככה היא די אינטנס.

סמרה כותבת ככה: [מקריא] "כוכב אחד. מזעזע ביותר. נתחיל בזה שרמי לוי עלאק אמור להיות זול וזה ממש ממש לא זול. הכול שם יקר מכל סופר אחר פי שתיים. אף פעם אין עגלות, אתה צריך לחכות שעות עד שמישהו יפנה אחת, ובמידה ויש, גם היא שבורה. תמיד בפנים מפוצץ עד אין מקום, צפוף- אנשים נכנסים אחד בשני כמו מכוניות מתנגשות. סופר מפוצץ ויש רק שלוש קופאיות. וכל הקופות מטונפות, סירחון של החיים. לקופאיות אף פעם אין עודף. תמיד מחכים לגברת המיוחדת שתגיע בהזמנה אישית מהקופה הראשית. גם היא עושה טובה עד שהיא באה. מתהלכת להנאתה כאילו לאנשים יש זמן לחכות לה רבע שעה עשרים דקות.

הקופה של עשר מוצרים- ממש לא עשר מוצרים. כל הנכים של עפולה ממלאים שתי עגלות. ואישה הריונית צריכה לחכות את כל התורים האלה, במקום לפתוח עוד קופה ליד.

סחורה מזעזעת, עגבניות ירוקות, מלפפונים כפרהההה, אין להם כוח לחיות. חסרים במלאי דברים כמו בשר- הכי בסיסי. למשל, רק חזה עוף. אין לך מבחר, אין לך כלום. בעצם, האופציה היחידה.

מיום רביעי והלאה, אין חניות מרוב שמפוצץ. אנשים עושים פיטרולים בחניה כמה פעמים עד שמישהו מפנה אחת. בקיצור זוועת עולם. במקום רמי לוי פורשת מחליפה שם לסופר מרוב בושה."

עומרי: וואו.

אור: קודם אני מנקה את המחשב מרוק.

עומרי: קראת את זה מצוין.

אור: תודה, אני הולך לישון. אני נגמרה לי כל האנרגיה לכל היום.

עומרי: וואו, ממש דמיינתי את האישה הזאת.

אור: איזה… איזה מונולוג היא דפקה פה. צריך ללמוד את זה.

עומרי: זה מסוג האנשים ש...

אור: היא כועסת.

עומרי: שכותבים כמו שהם מדברים. אתה מבין מה מתכוון?

אור: בקטע טוב אבל.

עומרי: היא כאילו מישהו תמלל אותה. ממש.

אור: היא ממש, היא צעקה ליד מחשב, והוא שם את זה כביקורת.

עומרי: וואו.

אור: אני מאוד אהבתי בעיקר את הסיום- 'בקיצור, זוועת עולם, אני במקום רמי לוי פורשת ומחליפה שם לסופר מרוב בושה'. זה דיס טוב.

עומרי: האהוב עלי זה ה- 'מלפפונים כפרה'. איך זה הלך?

אור: אה, [מקריא] "סחורה מזעזעת. עגבניות ירוקות, מלפפונים כפרהההה, אין להם כוח לחיות."

אה, סמרה כפרה.

עומרי: אהבתי, אהבתי מאוד.

אור: יש לך משהו?

עומרי: כן, כן, יש לי אחד אחרון, אני אתן אותו אחר כך.

אור:  אז אני אתן לך את הטופ שניים האחרונים שלי, ואתה תסיים.

אוקיי, אז דווקא אני אתחיל איתו: יצחק כותב… הוא רק רוצה לשפר, הוא פה בשביל רמי לוי, יש לו כוונות טובות.

יצחק כותב ככה: [מקריא] "היום, 13 ביולי, הייתי בסניף רמי לוי בכרמיאל, עשיתי קנייה ממש גדולה. ניגשתי לקופה וביקשתי לעשות משלוח, ופתאום נאמר שאין משלוחים היום, כי אין משלוחים."

עומרי: סיבה ומסובב.

[צוחקים]

אור: [מקריא] "מן הראוי היה להודיע ברמקול מדי פעם, או לומר לשומר שיתריע בפני הקונים, אבל כמובן מנהל הסניף רוצה למכור, ולא לגרום ללקוחות ללכת למקום אחר. לטיפולכם אודה.

אהה, חמישה כוכבים."

עומרי: הוא כתב חמישה כוכבים?

אור: לא, הוא נותן חמישה כוכבים. אבל אתה מעוניין, שמנהל הסניף, או שומר בכניסה, יתריע שאין היום משלוחים, כי אין משלוחים.

עומרי: לא, את הסיבה לא צריך לספר.

אור: לסניף אין משלוחים!

עומרי: תשמע, תשמע, יש פה דיון לכל הפחות, כי אני מדמיין אותו מבוגר, וקשה לסחוב, ואם הוא בא לעשות קניה גדולה, ורק בקופה אחרי שהוא שילם, אומרים לו בעצם, אין לך איך לקחת את זה הביתה.

אור: שמע, לפני כמה ימים, הלכתי לסינמה סיטי, ומאוד התאכזבתי לגלות, שאין דרייב אין לפופקורן. מה, זה לא שירות שהוצע לך, מה אתה מתאכזב?

עומרי: לא, משלוחים בסופר? זה כזה מאוד מובן מאליו.

אור: אבל זה לא Obvious, אנחנו לא, זה לא שכל סופר אוטומטית, אתה יכול להניח, שכשתגיע, תאסוף את המצרכים, וגם מזמינים באינטרנט, זה מוזר לקנות במקום, ולהגיד תשלחו לי הביתה.

עומרי: אז זהו, אז אני מדמיין שהוא מבוגר, כאילו מה, כשהיינו ילדים, והיינו הולכים עם אבא או אמא לסופר- עושים משלוח. כאילו אצלי.

אור: אני בחיים לא שמעתי על זה.

עומרי: מה, באמת?

אור: אתה עושה- מה, אתה ממלא עגלה, ואומר לו שלח לי את זה הביתה? זה מדהים! למה אין את זה היום?

עומרי: מה אתה רציני לא מכיר את הקונספט של משלוחים?

אור: זה נשמע לי עתידני.

עומרי: היינו הולכים, ממלאים עגלה, באים לקופה, משלמים,

אור: מה, 'אתה עכשיו תיסע עם זה הביתה שלי'?!

עומרי: אני אגיד לך יותר מזה, היה מישהו שאורז את השקיות, לדעתי עדיין יש, אורזים את המוצרים.

אור: וואו, זה נשמע חו"ל.

עומרי: שמים את זה בארגז פלסטיק, כחול או אדום, ואומרים לך באיזה שעה אתה רוצה את זה, פנוי בין 4 ל-8.

אור: היום, באותו יום.

עומרי: כנראה היום, גג מחר בבוקר, ואתה נוסע הביתה בלי כלום, וזה פשוט מופיע בדלת.

אור: מה, זה שירות מדהים! אני, קודם כל אוכל את הכובע, ואני בצד של יצחק, למה השומר לא אמר בכניסה?

[צוחקים]

אור: 'סליחה, אני רציתי, זה קיים כבר מאז שאני ילד, למה השירות לא ניתן לי?'

עומרי: שינה את דעתו באמצע.

אור: ממש. שמע, לשנות את דעתך, זה סימן של אדם גדול.

אז אני אתן לך אחרון, ואתה תסיים.

עומרי: יאללה.

אור: זו הביקורת שהכי אהבתי, כי אני יכול דרכה להבין, שמדובר בבן אדם, שאני הייתי יכול להפוך לחבר שלו.

כי עידו כותב ככה: [מקריא] "נראה כאילו המחירים קצת יקרים, אבל לא בדקתי."

עומרי: אהה, מעולה.

[צוחקים]

עומרי: אז לפי מה זה נראה?

אור: כן, זה נראה לו לפי ה…

עומרי: ריח.

אור: אבל כן, הוא מרגיש ככה, אבל אין לו עובדות.

עומרי: זו ביקורת מעולה.

אור: אז אולי לא.

עומרי: ביקורת הגיונית.

אור: שיערתי.

עומרי: טוב, אני אתן לך, אני אעשה איתך משחק. אני אתן לך לנחש את המילה האחרונה.

אור: אוקיי.

עומרי: אה… רגע… אוקיי, אז אתה מוכן?

אור: כן.

עומרי: אז אני אתן לך לנחש, זה לא כזה, חריג, או איזו מילה בלתי נחישה.

אור: אוקיי, מילה טובה, 'נחישה'. היא מילה בלתי נחישה.

עומרי: כן. [מקריא] "מוצרים טובים, מחירים נמוכים, אבל חבל על העובדים-" מה המילה?

אור: מסכנים.

עומרי: לא.

אור: חבל על העובדים… חתיכים.

עומרי: נכון היית-

אור: מזיעים.

עומרי: זהו היית, היית מדמיין שזה יהיה מסכנים.

אור: מילת תואר כלשהי.

עומרי: מזיעים, עובדים קשה, זהו: [מקריא] "מוצרים טובים, מחירים נמוכים, אבל חבל על העובדים- חוצפנים."

אור: [צוחק]

עומרי: איזה מפתיע!

אור: אולי זה בקטע מאיים- מחירים טובים, נחמד לי מאוד, אבל חבל על העובדים, חוצפנים.

עומרי: בדיוק.

אור: חבל עליך.

עומרי: נראה לי הייתה חווית קניה טובה, אבל הם שנאו את האטיטיוד של העובדים.

אור: אה, זה בטח בקטע של, 'אבל חבל שהעובדים חוצפנים'.

עומרי: נכון, רק שישרואל בחר לכתוב חבל על העובדים, חוצפנים.

אור: טוב, ישרואל כנראה לא מומחה גדול בעברית.

עומרי: אולי אני אסיים בספוקן וורד.

אור: אה, נהדר, אני אשמח. שלך או ביקורת?

עומרי: של אורי.

אור: אוקיי.

עומרי: אני הופך את זה לספוקן וורד. [מקריא] "מרכול שיש בו הכול, הפירות והירקות היו לא הכי טריים. המחירים, כמו בכל סופר אחר. חלב אפשר לקנות רק שתיים, כי לא העלו מחירים, יש חניה בשפע שעתיים. חינם."

אור: יפה! יפה!

עומרי: חריזה, אה,

אור: א-סכמטית.

עומרי: א-סכמטית.

אור: או משהו כזה. לא נראה לי שנצליח להתעלות על זה, אז בוא נסיים כאן.

[מנגינת סיום]

אור: אוקיי, עד כאן הפרק הזה של מתחת לכל ביקורת, תודה רבה לצוות רשת עושים היסטוריה, לזלטה צ'באן עורכת התוכנית, לדני תימור המנהל העסקי, לשלי נוי מנהלת ההפקה, לאביב שם טוב סמנכ"ל תפעול ומנהל המכירות, ולעמית חזז מצוות המכירות. בצוות התוכנית גם הילה שמש ושלי גואטה.

אתם ואתן יכולים ויכולות להציע לנו רעיונות לפרקים נוספים, או לביקורות ספציפיות, או לכל דבר שאתם ואתן חושבים וחושבות, שיכול להתאים לפודקאסט, בקבוצת הפייסבוק שלנו- 'מתחת לכל ביקורת - הפודקאסט'.

וואו, יותר מידי מילים ונתקע לי המוח, זו קבוצת הפייסבוק שלנו, וכמובן שאתם מוזמנים לעקוב ולהאזין לפודקאסט שלנו, ובכל אפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם, אני לא יודע למה אני צריך להגיד את זה בסוף כל פרק, זו האפשרות היחידה שלכם לשמוע את המילים האלה, אם אתם שומעים אותי כרגע, כנראה שאתם עוקבים ומאזינים בפודקאסט, באחת מאפליקציות הפודקאסטים שבסמארטפון שלכם, אז אני אור בוטבול,

עומרי: אני עומרי הכהן,

אור: ניפגש בפרק הבא, ביי.

עומרי: ביי.

האזנה נעימה! תמלול: חגית