שני סיפורי בריאה פותחים את ספר בראשית. הראשון מספר כיצד ברא אלוהים את העולם בשישה ימים ונח בשבת.את סיפור הבריאה הראשון, שבו נתמקד בפרק זה, הכתרנו בתואר המחייב ה"מפץ הגדול".הטעם לכך הוא ששת ימי הבריאה שמגיעים לשיאם ביום השבת, מהווים בסיס לשורה ארוכה של חוקים חברתיים שנועדו להיטיב עם כולם, ובעיקר השכבות החלשות בחברה: עם של עבדים ושפחות שהם אנשים משוללי כל זכות אזרחית; עם האביונים, שהם אזרחים חופשיים שנקלעו לחובות כבדים,שבפועל ירדו למעמד של עבדים, עם בהמות העבודה.

הם חיו במציאות של עבודה קשה יום אחר יום, אחר יום, עד שמתו מאפיסת כוחות.סיפור הבריאה שימש עבורם בסיס משפטי בכדי לחלק את רצף הימים האין סופיים לקבוצות בנות שבעה ימים: שישה ימי עבודה, שנחתמים ביום מנוחה.וביום שבת, נחים כולם.בנוסף לשעבוד אדמתם היה עליהם לשעבד גם את כוח העבודה שלהם, ופעמים רבות גם את של אשתו וילדיו - וכאן, בנקודה הזו נכנס סיפור הבריאה בשנית.

מה המשמעות של "שנת שמיטה"? מהי "שנת היובל"? מה קורה לאדמות בשנים האלו? ואיך כל זה עזר לשקם משפחות שקרסו?