358: חצאים - סיפור של הזרעה מלאכותית, חלק ב'

"[ירדן] ואוקי, בוא נראה מה אבא עושה. גיגול מהיר, חיפוש לשם, הבן אדם רופא. רופא פעיל.

[רן] ואתם יודעים כבר ממוטי שהתורם זה סטודנט לרפואה לעבר.

[ירדן] נכון. ואז מסתכלים – [...] יש גם עוד מספר פרטים שלא נשתף כרגע, שאנחנו מבינים שבינינו [...] אמרנו שהוא סטודנט ונכנסתי לפנקס הרופאים ואותו אחד הוא סיים רפואה ב-73. [...] אני נולדתי הרבה שנים אחרי."

בפרק הקודם הכרנו את ירדן, שם בדוי: גבר בשנות הארבעים לחייו, שלפני מספר שנים גילה שהוא תוצר של הפרייה מלאכותית שנעשתה במרפאתו של ד"ר ברננדו ישמחוביץ', אחד מתוך קבוצה מצומצמת יחסית של מומחים שפעלו בתחום הזה בישראל, בשנות השבעים של המאה הקודמת.

בדיקה גנטית שעשה ירדן הכירה לו שני אחאים - חצאי-אחים - שלא ידע על קיומם: מוטי ושי - ועוד חצי-אח, עידו, שבאופן מפתיע וכמעט לא ייאמן הסתבר שהוא חברו לעבודה של שי, והשניים מכירים זה את זה שנים רבות. ואז, באופן מפתיע עוד יותר, הסתבר שאביו של עידו הוא - בסבירות גבוהה מאוד - תורם הזרע: אביהם הביולוגי של כל ארבעת האחאים. שי מכיר אותו. הוא פגש את אביו של עידו מספר פעמים במרוצת השנים שבהן עבדו יחד, אבל מעולם לא שיער לעצמו שהאיש שאת ידו הוא לוחץ - הוא בעצם אביו הביולוגי.

כשגילה עידו שהוא ושי חצאי-אחים, הוא ניסה בתחילה לשכנע את שי שמדובר במתיחה, עבודה בעיניים. אבל ירדן, שבשלב הזה כבר היה צבר לא מעט ידע בתחום הבדיקות הגנטיות, הבין מיד שזה בלתי אפשרי: עידו הוא באמת אחיהם-למחצה, וזו לא מתיחה.

"[ירדן] ובהמשך התהליך קיבלנו איזשהו מידע שסגר את זה לחלוטין שהוא הבן של התורם."

בתגובה, עידו ניתק איתם קשר: עד היום, הוא לא מדבר עם שאר חצאי-האחים ולא רוצה שום קשר איתם.

"[רן] ועידו בשלב הזה מדבר איתך, או לא מדבר איתך?

[ירדן] לא לא, לא מדבר.

[רן] לא מדבר איתך.

[ירדן] לא מדבר איתי בכלל, הוא ביקש לא להיות בקשר. הוא לא רצה את הקשר הזה, לא רצה את החשיפה."

מה פשר ההתנהגות הזו של עידו? מה הסיבה להתכחשות המוחלטת, לניתוק ההחלטי כל כך ממשהו שהוא בבירור מציאות חיה ונושמת?...

מכיוון שעידו לא מוכן לספר לנו, אנחנו יכולים רק לנחש - ואני יכול להציע שתי סיבות אפשרויות להתכחשות הגורפת הזו: אחת גלויה לעין, ואחת הרבה יותר סמויה - ואפלה.

הסיבה הראשונה היא שלמרות שחברות מסחריות שמציעות בדיקות גנטיות לגילוי קרובי משפחה צצו רק ממש לאחרונה - עשר עד חמש עשרה שנה - כבר הצטברו אינספור סיפורים דרמטיים - ולעיתים טרגיים ממש - על ההשלכות של גילויים מפתיעים שכאלה על המשפחות של מי שעשו את הבדיקות.

הנה דוגמה. במרץ, 2019, כתב משתמש רדיט (Reddit) אנונימי פוסט בקבוצת דיון המוקדשת לפענוח של תוצאות הבדיקות הגנטיות של חברת 23andMe.

"אבא שלי ואני קיבלנו את התוצאות שלנו, ואנחנו חולקים רק 29.2% מהדנ"א שלנו. זה לא אמור להיות 50%? [...] בת דודה שלי גם כן עשתה את הבדיקה, ואנחנו חולקים 24.6% מהדנ"א שלנו. אני חושב שזה גבוה, בהינתן שאנחנו בני דודים. 23AndMe חוזה שאנחנו חצאי-אחים. [...] אני מאוד מבולבל כרגע. האם ייתכן שהתוצאות שגויות? אנא, עזרו לי."

המשתמש האנונימי צודק: ארחיב על זה בפירוט בהמשך, אבל הורים וילדים אכן חולקים בדיוק חמישים אחוזים מהדנ"א שלהם - ולכן תוצאה של 29 אחוז היא משונה ומאוד יוצאת דופן. אז מה בדיוק קורה כאן?... חברי הפורום הוותיקים הבינו מיד את פשרן האמיתי של תוצאות הבדיקה, אבל העדיפו לרמוז לכותב בעדינות. "האם לאבא שלך יש אח? והאם האח הזה הוא אביה של בת הדודה שלך?" כתב לו אחד. "אולי תקנה לדוד שלך בדיקה גנטית ותחכה לתוצאות," רשם לו אחר. לבסוף, אחד החברים האחרים לא התאפק. "דוד שלך הוא האבא הביולוגי שלך, זה מה שכולם מנסים לומר לך."

למחרת פרסם אותו משתמש פוסט המשך, שכותרתו הייתה - 'הרסתי את המשפחה שלי תמורת תשעים ותשעה דולרים בלבד.'

"...[הבנתי] שההסבר ההגיוני היחידי למה שאני רואה הוא שדוד שלי, אחיו של אבי, הוא אבי הביולוגי. המציאות היכתה בפרצופי כמו שק מעופף של לבנים. כל הנקודות התחברו [...] ישבתי בחדרי במשך שעה שלמה, בהלם מוחלט, ואז הרגשתי את הכעס מבעבע ומשתלט עלי. הייתי מוכרח לקבל כמה תשובות מזויינות.

ללא מחשבה רצתי החוצה מהחדר והתעמתתי עם אימי. [...] שאלתי אותה אם היא בגדה באבי עם דוד דויד. אף פעם לא ראיתי את הצבע אוזל מפניו של מישהו כל כך מהר. היא נראתה המומה, וגמגמה - 'איזו מין שאלה זו? ברור שלא.' סיפרתי לה הכל - על הבדיקה, האחוזים, ההתאמה הגנטית, הכל! אימי השתטחה על הרצפה בבכי, והתחננה שלא אספר לאבי.

השארתי אותה שם וחזרתי לחדרי. התקשרי לבת הדודה שלי - עכשיו אחותי למחצה - וסיפרתי לה הכל. היא סיימה את השיחה בצרחות. אבא שלי - עכשיו, הדוד שלי - הגיע הביתה, ונכנס לחדר שלי לשאול מה לא בסדר עם אמא. סיפרתי גם לו הכל. הוא לא אמר כלום. הוא יצא מהחדר ונעל את הדלת [מבחוץ].

במרוצת השעות הבאות שמעתי את כל המשפחה שלי מתפרקת מהצד השני של הדלת. ההורים שלי נכנסו לויכוח סוער, וסבא וסבתא שלי הגיעו כדי לראות מה קורה. גיסתי ודויד [האבא הביולוגי - ר.ל.] הגיעו גם כן זמן קצר לאחר מכן, ואני די בטוח ששמעתי את אבא שלי ודויד הולכים מכות. כאוס מוחלט.

אני מרגיש כמו חתיכת חרא. אני יודע שזו לא אשמתי, אבל אני לא יכול שלא לחוש שכל זה בגללי. אם הייתי מבזבז את דמי היום הולדת המזדיינים שלי על משהו אחר, שום דבר מזה לא היה קורה. אני מפחד לצאת החוצה מהחדר. הרעש היחיד שאני שומע בבית כרגע זה את ההתייפחויות של אימי, ואני די בטוח שאבא שלי יצא מהבית."

עשרה ימים חלפו, וחברי הקהילה ברדיט כססו ציפורניים במתח. לבסוף הגיע הפוסט השלישי שתיאר את המשך השתלשלות העניינים.

"התקשרתי לאבא שלי, והסתבר שהוא בבית החולים עם סבתא שלי. היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם המצב, וקיבלה התקף לב. [...] נסעתי לבית החולים, והתיישבתי לשיחה עם אבא שלי. אמרנו אחד לשני שהמצב הזה לא משנה במאום את היחסים בינינו. הוא עדיין אבי, ואני עדיין הבן שלו.

אבא ודויד באמת רבו: אבא אמר לי שהוא פירק אותו במכות. [הוא אמר לי] שאמא סיפרה לו שדויד אנס אותה כשהייתה שיכורה. הוא הציע לה לפנות למשטרה, אבל היא סירבה והחלה לשנות את הסיפור שלה במעט - מה שגרם לאבי להתחיל לפקפק בתירוץ הזה. בדיוק אז הגיעו דויד וכולם, ודויד טען שאמא שלי משקרת כדי להציל את התחת שלה, ושהסקס ביניהם היה בהסכמה. אנחנו לא יודעים למי להאמין. אשתו של דויד מתגרשת ממנו. אני ואבא שלי ישנים כבר שבוע אצל הסבא והסבתא, עד שנבין מה לעשות."

כבר היום, ישנם עוד המון סיפורים כמו זה של הרדיטור האנונימי. רובם לא מסתיימים באופן כה דרמטי, אבל לכל בדיקה כזו יש פוטנציאל לשנות את חייו של מישהו - או אפילו את חייה של משפחה שלמה - מן היסוד. למשל, משתמשת טיק-טוק בשם מתילדה סיפרה, בסרטון שהפך לויראלי, שעשתה בדיקה גנטית יחד עם החבר שלה. כשקיבלה את התוצאות, גילתה שיש לה בן דוד שלא הכירה...כן, ניחשתם נכון: החבר הוא הבן דוד. משתמשת רדיט אחרת סיפרה שהבדיקה הגנטית שלה העלתה שהיא אינה קרובת משפחתה של...אימה. זאת אומרת - אמא שלה, היא לא אמא שלה. איך זה יכול להיות, אתם שואלים? מסתבר שהאם עברה הפרייה חוץ גופית במרפאה כלשהי בברזיל, ואותו רופא שביצע את ההליך נשלח, מאוחר יותר, לכלא, מכיוון שמסיבה כלשהי נהג להחליף ביציות מופרות בין המטופלות שלו. אני יכול להביא לכם עוד מאות, אם לא, אלפי סיפורים כאלה - אבל אני חושב שאתם מבינים את הרעיון.

הפוטנציאל של בדיקות גנטיות לגילוי קרובי משפחה לערער באופן כל כך עמוק את חייהם של הנבדקים ובני משפחותיהם, מחייב אותנו לנקוט בזהירות מיוחדת בבואנו לפענח את תוצאות הבדיקות האלה.

"[ז'אנה] אז לי קוראים ז'אנה הלשטיין, וקשה לי לקרוא לזה עסק אבל מה שאני עושה נקרא "די.אן.איי בגובה העיניים"."

ז'אנה עוסקת במקצוע שהוא דוגמה נהדרת לאופן שבו ההתקדמות הפנומנלית במדע הגנטיקה בעשרים השנים האחרונות משנה את עולמנו. השירות שהיא מספקת לא היה קיים - לא יכול היה להיות קיים! - עד לפני עשרים שנה.

"[ז'אנה] הרעיון הוא גם לעזור לאנשים, למצוא את מה שהם מחפשים בנושא אנשים ילדים מבנק הזרע שמחפשים אחאים, או יש כאלה שמחפשים את ספק הזרע, ניצולי שואה שמחפשים בני משפחה, אנשים שאומצו שמחפשים משפחה ביולוגית, או כאלה שפשוט מסקרן אותם לדעת ממה המוצא שלהם בנוי, ממה הדי.אן.איי שלהם בנוי מבחינת מוצא, כי זה אחד הדברים שאתה מקבל."

ביקשתי מז'אנה, שמתמחה בפענוח של בדיקות גנטיות גניאולוגיות, להציג בפנינו את המורכבויות הפחות מוכרות של הבדיקה הזו.

"[ז'אנה] קנה המידה של דנ"א נקרא סנטימורגן, וזה בעצם המספרים שכשאתה עושה את בדיקת הדי אן איי אלה המספרים שאתה מקבל."

מי שעשה בדיקה גניאולוגית בשירות כמו MyHeritage או 23AndMe, רגיל לקבל תוצאה בסגנון - 'אדם כך וכך הוא בסבירות גבוהה קרוב משפחה שלך מדרגה X'. אבל בפועל, התוצאה המילולית הזו היא למעשה רק פרשנות של התוצאה האמיתית של הבדיקה, שהיא - כראוי לתחום מדעי לעילא ולעילא - מספר שהיחידות שלו הן סנטימורגן. למשל, אם אני ואבי נעשה את הבדיקה, אני אקבל תוצאה בסגנון - "יצחק לוי הוא בסבירות גבוהה מאוד אבא שלך" - אבל אם אחפור קצת יותר לעומק, אמצא גם את המשפט: "אתה ויצחק לוי חולקים ביניכם 3400 סנטימורגן." החברות המסחריות מעדיפות לתת לנו את הפרשנות ולא את המספר - אבל זה לא מתוך נכלוליות אפלה כלשהי, אלא מהסיבה שעבור רובנו, הלא-גנטיקאים, המספר הזה פשוט לא אומר כלום. זה כמו שהמוסכניק שלך יגיד לך שיש לך תת-חיכוך במנגנון ספיגת האנרגיה הקינטית של הרכב: יותר נוח לומר שהלכו הברקסים.

אז בואו נעזוב לרגע את הפרשנות המילולית של תוצאות הבדיקה הגנטית, ונתרכז במספר. ככל שלי ולאדם אחר יש סנטימורגן נמוך יותר - כך הקשר המשפחתי שלנו רחוק יותר. כאמור, הורה וילד חולקים בערך 3400 סנטימורגן, שזה פחות או יותר הערך המקסימלי האפשרי - מין הסתם כיוון שהורה וילד היא הקרבה המשפחתית הגדולה ביותר. אני וסבא שלי נקבל בין 1150 סנטימורגן ל-2310 סנטימורגן. אני וסבא-רבא שלי נקבל אפילו פחות סנטימורגנים - בין 460 ל-1480 - ואם התוצאה היא מתחת לשניים עשר סנטימורגן, זה אומר שהקשר המשפחתי בינינו הוא כל כך רחוק עד שהוא כמעט ולא קיים מבחינה מעשית: משהו כמו בן-דוד מדרגה חמישית או שישית.

אולי שמתם לב לפרט מעניין בהסבר שנתתי הרגע, והוא שקשר משפחתי - במונחים של סנטימורגן - הוא לא מספר מוחלט, אלא טווח: דהיינו, אני יכול לחלוק עם סבא אחד שלי 1200 סנטימורגן, אבל עם הסבא השני שלי 2000 סנטימורגן- למרות ששניהם סבים שלי בדיוק באותה המידה! עם סבתא-רבא אחת אני יכול לחלוק 460 סנטימורגן, ועם סבתא-רבא אחרת 1000 סנטימורגן. שוב, אותו קשר משפחתי - אבל מספר שונה לחלוטין.

ועוד פרט מעניין: יש חפיפה בין הטווחים האפשריים של קשרי משפחה שונים. לדוגמה, נניח שבתוצאת הבדיקה קיבלתי שהקשר ביני ובין אדם X הוא 1300 סנטימורגן. לפי מה שסיפרתי לכם קודם, יכול להיות שאדם X הוא סבא שלי - אבל באותה המידה יכול להיות שהוא בכלל הסבא-רבא שלי. מדוע? מכיוון שהטווח האפשרי לקשר בין סבא ונכד - 1150 עד 2310 סנטימורגן - חופף לטווח האפשרי לקשר בין סבא-רבא ונין: 460 עד 1480. האזור שבין 1150 סנטימורגן - המינימום לקשר עם סבא - לבין 1480 סנטימורגן, שהוא המקסימום לקשר עם סבא-רבא, הוא מעין "אזור של אי-ודאות": אם קיבלתי תוצאה שנופלת בתוך האזור האפור הזה, אני לא יכול לדעת - מתוך תוצאות הבדיקה בלבד - מה הקשר המשפחתי האמיתי שלי עם אותו אדם X.

"[ז'אנה] אנחנו תמיד צריכים לזכור שאנחנו מדברים על טווחים. [...] זה בדיוק מה שקורה מהרגע שאנחנו זזים מקרבה של הורה ילד, זה בדיוק מה שקורה. יש חפיפה בין כמה די אן איי משותף יש בין אחים וחצי אחים. יש חפיפה בין בן דוד ראשון, בן דוד שני. בן דוד ראשון בהפרש של שלושה דורות, יש לו פחות או יותר די אן איי כמו בן דוד שני בהפרש של דור. "

מה פשר הטווח הרחב הזה של תוצאות הבדיקה? איך יכול להיות שאני וסבא שלי נחלוק, נאמר, 2000 סנטימורגן - אבל אני וסבתא שלי, לעומת זאת, נחלוק "רק" 1500 סנטימורגן?

"[ז'אנה]: אז מכיוון שאנחנו יודעים את אופן התורשה של הדי.אן.אי. אם כל אחד מאתנו הוא המאה אחוז של עצמו. המאה אחוז הזה הגיע 50% מאמא, 50% מאבא. כל אחד מההורים שלנו קיבל 50% מההורים שלו. ז"א שאלינו עבר רק בממוצע 25%. הממוצע הזה הוא חשוב כי השכפולים וההתפלגות של הדי.אן.אי היא מאוד רנדומלית, אז אנחנו לא מקבלים בדיוק 25% מכל סבא וסבתא, או אם ניקח דור אחד אחורה, אנחנו לא מקבלים בדיוק 12.5% מכל סבתא רבא או סבא רבא שלנו, ובעצם כמות מסוימת של די.אן.אי יש לה טווח אפשרויות. ז"א יש כמות שהיא הסתברותית, מתאימה ליחסי הורה-ילד, שזה בעצם הכמות היחידה שהיא חד משמעית."

במילים אחרות, מה שז'אנה אומרת לנו הוא שכל ילד מקבל בדיוק חמישים אחוזים מהדנ"א שלו מכל אחד מההורים - אבל זה המקרה היחיד שבו אנחנו יכולים לחזות בוודאות כמה מהדנ"א של אדם כלשהו יהיה משותף עם קרוב משפחה אחר. אני מודה שגם אני הופתעתי מאוד לגלות, שלמרות שבממוצע כל אחד מאיתנו מקבל עשרים וחמישה אחוזים מהדנ"א של כל סבא וסבתא -  במציאות, אני עשוי לקבל, למשל, עשרים אחוזים מסבא אחד ושלושים אחוזים מהסבא השני. על פניו, זה נשמע משונה ולא הגיוני: אם כל הורה מעניק לצאצא שלו בדיוק חמישים אחוזים מהדנ"א - למה שלא נקבל בדיוק עשרים וחמישה אחוזים מהדנ"א של הסבים והסבתות שלנו?...

התשובה לשאלה זו מורכבת משני חלקים.

החלק הראשון קשור לאופן שבו הדנ"א עובר מדור לדור. הדנ"א הוא סליל לולייני ארוך מאוד, וכדי 'לדחוס' אותו לתוך גרעין התא הוא ארוז בתוך מבנים המכונים כרומוזומים. לכל אחד מאיתנו יש ארבעים ושישה כרומוזומים, שקיבלנו מהורינו: עשרים ושלושה מאבא, ועשרים ושלושה מאמא. 

בוא נתמקד לרגע בגנום של אבא. גם לאבא ישנם ארבעים ושישה כרומוזומים שהוא קיבל מהוריו: עשרים ושלושה מסבא שלנו ועשרים ושלושה מסבתא. הוא צריך להעביר אלינו עשרים ושלושה מתוכם - אבל הכרומוזומים האלה נבחרים באקראי, ולכן יכול להיות שבמקרה לגמרי אנחנו נקבל קצת יותר כרומוזומים שהגיעו במקור מסבא, וקצת פחות כרומוזומים שהגיעו במקור מסבתא. 

תחשבו על זה ככה: נניח שאתם מכינים חביתה משני ביצים: ביצה א' שהגיעה מתרנגולת א', וביצה ב' שהגיעה מתרנגולת ב'. אתם שוברים את הביצים, מערבבים אותן, שופכים למחבת ומכינים חביתה. הביצים, באנלוגיה שלנו, הם הדנ"א של סבא וסבתא, והחביתה - זה הדנ"א של אבא. עכשיו אנחנו חותכים את החביתה באמצע, ולוקחים חצי ממנה אלינו לצלחת. בחתיכה שיש אצלנו בצלחת - כמה מהחביתה הגיעה מביצה א', וכמה מביצה ב'? ההגיון אומר שזה בערך חצי חצי, אבל מכיוון שהערבוב היה אקראי לחלוטין, ייתכן מאוד שבחתיכה שקיבלנו יש קצת יותר ביצה א' וקצת פחות ביצה ב', או להפך. בהמשך לאנלוגיה שלנו, יכול להיות שבדנ"א שקיבלנו מאבא, יש קצת יותר כרומוזומים מסבא וקצת פחות מסבתא, או להפך. למעשה, יש אפשרות תיאורטית שכל עשרים ושלושה הכרומוזומים שנקבל מאבא יהיו כאלה שהגיעו במקור מסבא, או רק מסבתא. זה מאוד מאוד לא סביר - ממש כמו שלא סביר שאם נכין חביתה משני ביצים ונחתוך אותה לחצי, נקבל חתיכה שמורכבת רק מביצה א'. הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי - אבל הוא קיים. 

אז זו הסיבה הראשונה לכך שאין לנו בדיוק עשרים וחמישה אחוזים מהדנ"א מכל סב וסבתא: הכרומוזומים שאנחנו מקבלים דרך ההורים מגיעים בצורה אקראית. 

הסיבה השניה היא מנגנון גנטי מרתק בשם 'שחלוף', והוא קשור לקצב שבו מתרחשת אבולוציה בבעלי חיים. 

כפי שאתם אולי זוכרים משיעורי הביולוגיה בתיכון, אבולוציה היא התהליך שבו בעלי חיים משתנים לאורך הדורות כדי להתאים את עצמם טוב יותר לסביבה שלהם. לצורך הדוגמה, נניח שיש לנו מין של שפנים קטנים בעלי פרווה דקה. אם האקלים נעשה קריר יותר, רצוי מאוד שלשפנים שלנו תהיה פרווה עבה - אחרת הם עלולים להצטנן, לקבל נזלת, לה לה לה אפצ'י - ולמות. לא נעים.

אבל איך בדיוק תופיע אותה תכונה של פרווה עבה? זה לא שהשפן הקטן חושב, חושב ו...פוף! הפרווה שלו נעשית עבה, נכון? לא. התשובה היא - מוטציות. בדנ"א של השפנים מופיעים מדי פעם שינויים אקראיים. אם אחת מאותן מוטציות אקראיות גורמת לפרווה להיות עבה יותר - זה מצוין: השפנים בעלי הפרוות העבות ישגשגו ויתרבו. ויכולה להיות אולי גם מוטציה אחרת שתעזור לשפנים: למשל, מוטציה שגורמת לשפן לא לקבל נזלת. שפנים עם מוטציית אנטי-נזלת גם כן ישגשגו ויתרבו.

אידיאלית, המצב הטוב ביותר מבחינתם של השפנים הקטנים הוא שהמוטציות של הפרווה העבה והאנטי-נזלת יופיעו ביחד, כי שפן שיש לו פרווה עבה וגם אין לו נזלת, הוא שפן שמסתדר ממש טוב במזג אוויר קריר.

אבל כאן ישנה בעיה. מה יקרה עם הדנ"א של השפן הקטן הוא כזה, שהגן שאחראי לפרווה העבה - תמיד מגיע יחד עם הגן שגורם לנזלת? זאת אומרת, משהו בדנ"א של השפנים גורם לכך שמשום מה, שפן שיש לו את שתי המוטציות האלה - גם פרווה עבה וגם גן אנטי-נזלת - פשוט לא יכול להתקיים.

זו בעיה רצינית: במקום לקבל שפן אידיאלי - כזה שיש לו גם פרווה עבה וגם אנטי-נזלת - קיבלנו שפן קצת פחות מוצלח, שפן שאמנם יש לו פרווה עבה - אבל הוא בכל זאת עלול לקבל נזלת, לה לה לה אפצ'י - ולמות.

מסתבר שהתופעה הזו, של תלות בין שני גנים שונים - נפוצה מאוד בטבע, ופי שראינו היא מאטה את קצב האבולוציה של בעלי החיים. השפנים הקטנים רוצים להשתנות כמה שיותר מהר כדי להתאים את עצמם למזג האוויר החדש, אבל הם לא מסוגלים לעשות את זה בגלל כל מיני תלויות בין גנים לא קשורים שמפריעות להם. אז מה עושים?

התשובה היא מנגנון גנטי מרתק בשם 'שחלוף' - או 'רקומבינציה', בלעז. השחלוף הוא תהליך שמתרחש בזמן היווצרות תאי הזרע והביצית, ותפקידו 'לערבב' את הדנ"א של בעל החיים כדי לשבור את התלות הבעייתית הזו בין הגנים השונים.

איך זה קורה? בזמן תהליך ייצור תאי הזרע והביציות, כל שני כרומוזומים בתא - אותם מבנים צפופים שמחזיקים את הדנ"א בתוך הגרעין - נצמדים זה לזה, ומחליפים ביניהם פיסות של דנ"א: אתה תיתן לי חתיכה מהדנ"א שלך, ואני אתן לך חתיכה מהדנ"א שלי. הדגש כאן הוא על האקראיות של השחלוף: לפעמים הכרומוזומים יחליפו ביניהם קטע כזה של דנ"א, ולפעמים קטע אחר. לפעמים קטע ארוך - ולפעמים קטע קצר. הערבוב האקראי הזה גורם לכך שמדי פעם ייווצרו שפנים קטנים שיש להם גם מוטציה לפרווה עבה - וגם מוטציית אנטי-נזלת. במילים אחרות, הוא מבטל את התלות בין שני הגנים האלה, ומביא לך שבתור זמן קצר יחסית יופיעו באוכלוסייה שפנים שיש להם את שתי המוטציות הטובות האלה - דהיינו, הוא מאיץ את קצב האבולוציה של בעל החיים. למעשה, ה'טריק' הזה של רקומבינציה הוא כל כך מוצלח ותורם ליכולת ההישרדות, עד שאפשר למצוא את הרקומבינציה בכמעט כל היצורים החיים - וגם אצל בני האדם, כמובן.

והרקומבנציה, יחד עם ההורשת האקראית של כרומוזומים מסבא לנכד - הם הסיבה לטווחים הרחבים של תוצאות הבדיקה הגנטית. אמנם ההורים שלכם קיבלו בדיוק את אותה כמות של דנ"א מההורים שלכם - חמישים אחוזים מסבא וחמישים אחוזים מסבתא - אבל הדנ"א שהם מעבירים לכם עבר את אותו "ערבוב" רנדומלי, כך שיכול להיות שאחרי הערבוב - הדנ"א שלכם יכיל קצת יותר דנ"א של סבתא וקצת פחות מהדנ"א של סבא, או להפך.

השורה התחתונה של כל הסיפור הזה היא שבמקרים מסוימים, תוצאת הבדיקה הגנטית שנקבל לא תהיה חד-משמעית. היא לא תוכל לומר לנו, בוודאות גמורה, מהו הקשר המשפחתי המדויק שלנו אל אדם כלשהו. כדי לדעת היכן בדיוק למקם את אותו אדם בעץ המשפחתי שלנו, נצטרך להיעזר בפיסות מידע משלימות - למשל, כפי שציינה ז'אנה, הגילאים של שני הנבדקים: אם אני בן 30 ואדם X הוא בן 70 - יש סיכוי לא רע שהוא סבא שלי. אם הוא בן 100 - כנראה שהוא סבא-רבא שלי. אפשרות נוספת היא לבצע בדיקות גנטיות לאנשים אחרים במשפחה, ולהיעזר בתוצאות הקרבה שלהם לאדם X כדי לפענח את תוצאת הבדיקה שלי - כמו מעין משחק סודוקו בין-דורי.

"[ז'אנה] ז"א שאני תמיד יכולה להיעזר באנשים שמסביב כדי להתביית אותה מטרה שאני מחפשת. וככל שיש לי יותר מידע של המשפחה מסביב יש לי אפשרות להחליט ולבדוק עם כמות הדי אן אי המשותפת איפה הבן אדם שאני מחפשת עבורו יכול להתאים בתוך העץ."

בחזרה לירדן ולאחאיו.

במאי 2018 הם היו ארבעה - ירדן, מוטי, שי ועידו - אבל בסוף אותה השנה ציפתה להם הפתעה מרעישה. למוטי יש אח בשם יניב. הם גדלו יחד כמו שני אחים רגילים, אבל מכיוון שמוטי בא לעולם מתרומת זרע כולם הניחו שהוא ויניב חולקים רק אם משותפת ולכל אחד מהם אב אחר. אבל בדיקה גנטית שעשה יניב גילתה שהוא ומוטי הם, למרבה ההפתעה, אחים מלאים! זאת אומרת, אביהם הביולוגי של ירדן, מוטי, שי ועידו - הוא גם אביו הביולוגי של יניב.

"[ירדן] וגם אותו צירפנו לקבוצת וואטצפ ועכשיו אנחנו ארבעה."

ואז, במאי 2019,המתקיים בארץ אירוע בינלאומי חשוב ויוקרתי - שהייתה לו השפעה מפתיעה גם על הסיפור שלנו.

"[ירדן] ופה נכנסת לתמונה נטע ברזילאי. עכשיו תשאל איך נטע ברזילאי נכנסת פה?...היא לא אחות שלי, היא לא קשורה אלי, אבל בזכות אחת נטע ברזילאי שהביאה את האירוויזיון לישראל, יש חברה אחת, קוראים אותה MyHeritage. היא הייתה ספונסרית של האירוע הזה."

מייהריטג' הישראלית היא אחת מחברות הגניאולוגיה המובילות בעולם, וכמו 23AndMe, גם היא משווקת בדיקות גנטיות לאיתור קרובי משפחה.

"[ירדן] ובמסגרת האירוע הזה הם מכרו ערכות לתיירים שהגיעו. היית צריך להציג דרכון זר וקנית ערכה. עכשיו זה המקום להגיד: MyHeritage היא חברה ישראלית והיא כפופה לחוק הישראלי, ולפי החוק הישראלי בדיקות גנטיות לאיתור קרובי משפחה הם רק באישור בית משפט מחשש לממזרות. אז מיי הריטג׳ לא מוכרת לאנשים ישראליים. אבל ערכות כאלה מוצאות את דרכן...אנשים עם דרכונים זרים שקונים, או אתה יכול לקנות בחו״ל ומישהו שולח לך. ויש, הסיפור פה מתפתח משמעותית בעקבות נטע ברזילאי שהיא זכתה כי אירוויזיון הגיע לארץ ומוכרים ערכות."

הרבה אנשים, בישראל ומחוצה לה, החליטו - בעקבות הפרסום באירוויזיון - לבצע את הבדיקה הגנטית החדשנית, והתוצאה הייתה מבול של חצאי-אחים חדשים שנתווספו למשפחה החדשה של ירדן!...עוד אחות-למחצה, אלה -

"[ירדן] ואז אני אומר לה – תקשיבי, זה משהו מאוד משמעותי מה שאני אגיד לך. את רוצה כמו שמורידים פלסטר, לעשות את זה לאט או מהר. אומרת תפיל הכל עלי. ואני אומר לה – את מתרומת זרע. [...] אני זוכר שאמרתי לה את זה, היו איזה כמה שניות של שקט ואתה, אני בדמיון שלי שומע כאילו כמו פסל שנשבר לחתיכות, כמו...

[רן] אתה מוריד עליה פטיש בקטע הזה עכשיו.

[ירדן] פטיש, כן."

וחודש לאחר מכן, עוד אח-למחצה…

"[ירדן] מוצאים מישהו בשם גיא. הראשון שהוא קטן ממני. אני סוף סוף לא הכי קטן. אני לא זה שצריך לשאול את הקושיות בפסח."

ואז עוד שתי אחיות-למחצה...

"[ירדן] נכנס, עוד אחות. אני אומר לאשתי זה כבר לא יכול להיות, זה משהו זה כבר יותר הזוי מהזוי כאילו כמה, גם הקצב, וגם עוד פעם… וריגול קצר בפייסבוק אינסטגרם, מגלה שהיא חלק מזוג תאומות."

ולבסוף, בראשית 2021 - עוד אחות למחצה. אחרונה. לבינתיים.

"[ירדן] ואני מראה לה גם מי זה התורם ואז היא לוקחת את התמונה שלו מהפייסבוק ושמה את זה מול אחד מול השני ובהלם. כמעט הטלפון נפל לי. היא יותר דומה לו מאשר הילדים שלו. שזה משהו יוצא דופן ואז גם היא מתחילה להבין. וואלה, זה לא איזה מישהו שעובד עליי, כאילו אנחנו מדברים הרבה ומתכתבים הרבה ו, אני אראה לך, רק שתראה.

[רן] פאק. פאק. זה כאילו הוא באישה. זה אותו חיוך, זה אותם שיניים.

[ירדן] זה אותו הכל. ותסתכל.

[רן] מדהים.

[ירדן] וזאת בת אחת שלו.

[...] [רן] מדהים."

במילים אחרות, שמונה אחאים שגילה ירדן - בתוך פחות מארבע שנים!...

אחרי מבול כזה של אחאים שנפל עליו באמצע החיים, ירדן התחיל לקחת את כל הסיפור הזה של משפחה - קצת יותר ברצינות…

[ירדן] כן. גם הכי מצחיק זה יש לי חברים בעבודה או מהצבא ואתה יודע אנחנו נפגשים אנחנו אומרים אחד לשני – my brother from another mother. מאז הפסקתי להגיד את זה.

[רן] זה כבר לא נשמע אותו ביטוי סתמי.

[ירדן] כן לך תדע, יכול להיות שזה אתה יודע, שזה נכון, אז אתה כמו שאמרתי לך תוכיח שאין לך אחות, כל מיני דברים כאלה. אני יותר לא אומר – מה אתה חושב שעשו אותי באצבע."

צחוק בצד - שורת התגליות המפתיעות האלה גרמו לירדן להתחיל לחשוב…

"[ירדן] ואז אתה מתחיל, יש פה קצב מטורף זה כאילו, אז אתה מתחיל לחשוב – רגע, כמה כמוני יש בחוץ? [...] ואז אתה אומר – תשמע, אנחנו כבר שמונה."

"[רן] אז אתה אומר לעצמך אם בשבע השנים האלה מצאתי רק כבר, אנחנו שמונה,

[ירדן] ושרק שמונה שעשו את הבדיקה...

[רן] שעשו את הבדיקה, בדיוק.

[ירדן] מה עם אלה שלא עשו את הבדיקה?..."

זאת אומרת, כל אותם שמונה אחאים שגילה ירדן הם אנשים שבמקרה עשו בדיקה גנטית - ואנחנו יודעים שבישראל, רק מעט מאוד אנשים, יחסית, עשו בדיקה כזו: ז'אנה הלשטיין, המומחית לגניאולוגיה, מעריכה כי מדובר בשלוש מאות אלף ישראלים בלבד. ואם מתוך אותם שלוש מאות אלף בלבד כבר נתגלו שמונה אחאים… כמה אחאים של ירדן מסתובבים להם שם בחוץ?....

"[ירדן] וזה מעניין, אנחנו כולנו אתה יודע סוג של שותפים למסע ואנחנו סוג של נכנסו לחדר חשוך ואנו לאט לאט מאירים אותו אבל החדר אנחנו כל פעם מגלים שזה, חושבים שזה בגודל מסוים אבל הוא כל הזמן גדל וגדל. ואתה יודע יש עוד הרבה אנשים בחוץ שמסתובבים והם לא יודעים והם לא מכירים."

"[ירדן] אז אנחנו אומרים, אנחנו מניחים שבהערכה השמרנית ביותר - סדר גודל של 50. אני חושב שיותר סביר זה מאה אם לא יותר."

תחשבו על זה: אם אתם הייתם יודעים שבסבירות גבוהה יש לכם עשרות רבות של אחים ואחיות למחצה שמסתובבים בעולם - איך זה היה משפיע עליכם? לפתע פתאום, כל אדם שאתם פוגשים או רואים ברחוב והוא קצת דומה לכם - הופך להיות קרוב משפחה פוטנציאלי.

ועוד משהו: ירדן לא לבד. ממש ממש לא.

"[ירדן] עכשיו, הבדיקות האלה הם מאוד פופולאריות. צוברות תאוצה. הן נהיות יותר ויותר זולות. ואנשים לאט לאט מגלים, גם מי שנולד בשנות ה-70, תחילת ה-80, ההורים, רוב ההורים בני סדר גודל של 70, 70-80. יש הורים שהביאו בגיל מאוד מבוגר ולאט לאט מה שקורה הם, האבות מתים ואז האמהות מספרות, או במקרה שעושים בדיקה כמו שאפשר. [...] אני הגעתי לזה שיש 30 רופאים שטיפלו. שאני יודע בוודאות שטיפלו. שעשו את זה. [...] וכל אחד כזה לא יודע, בוא נעשה מכפלות.

[רן] מאות. אלפים.

[ירדן] טיפל ב...לא יודע, בארבע-חמש נשים בחודש, זה שישים לאורך עשר שנים. אני מניח שיש כמה אלפים טובים של... ד״א זה היה בשנות ה-60 וזה המשיך גם קצת לתוך שנות ה-80, אבל השיא היה בשנות ה-70. אז יש הרבה אנשים בני 40-50 בארץ ובחו״ל שהם כאלה והם לא יודעים."

אני יכול לדמיין אותם: מאות ואולי אלפי ישראלים שמסתובבים בינינו, ואין להם מושג שהגבר שיושב ברכב לידם ברמזור, או האישה שיושבת בקיוביק לידם, או המלצר שמגיש להם את האוכל במסעדה - הם, למעשה, אחיהם-למחצה…

ואם אכן יש אלפי ישראלים שחולקים קשרי-משפחה הדוקים שכאלה ללא ידיעתם, יכולות להיות לכך השלכות מעשיות לא נעימות בכלל: למשל, מקרה היפותטי שבו זוג נפגש, מתאהב ואולי אפילו מביא ילדים לעולם - מבלי לדעת שלמעשה, הם אחים-למחצה. מעבר להשלכות החברתיות הלא-נעימות של מקרה כזה, צריך לזכור שצאצא שהוא תוצר של גילוי-עריות מקרי שכזה נמצא בסיכון גבוה לסבול ממחלות גנטיות איומות.

בדיקות גנטיות לגילוי קרובי משפחה, כאמור, הן עניין חדש יחסית - ובשנים האחרונות הן הולכות וצוברות תאוצה באופן דרמטי. ב-2017 נעשו, בכל העולם, כחמישה מיליון בדיקות גנטיות גניאולוגיות. ב-2019 המספר הזה זינק לכעשרים וחמישה מיליון בדיקות - פי חמישה. אם הקצב הזה יימשך, אנחנו מדברים על למעלה ממאה מיליון בדיקות ב-2021, ומאות מיליוני או אפילו מיליארדי אנשים שעשויים ללמוד דברים חדשים ומפתיעים לגבי העבר המשפחתי שלהם בעשור הקרוב. ז'אנה הלשטיין סבורה שהמגמה הברורה הזו עתידה להשפיע על החברה שלנו באופן עמוק ביותר.

"[ז'אנה] אנונימיות היא לא רלוונטית. המקום הזה של אותם גברים שביקרו בבנק הזרע והשאירו את הכוסית על המדף והבטיחו להם אנונימיות, פסה. היא לא רלוונטית היום האנונימיות. וכל אותם אנשים שחשבו שהם לקחו את הסוד שלהם לקבר, גם זה כבר לא רלוונטי עם הדי אן אי."

"[ירדן] ויש פה תופעה מאוד רחבה. זה לא ייחודי לישראל. קיים בכל העולם. ייחודי לישראל שאנחנו מדינה קטנה. ושבישראל רק בשלב מאוחר יחסית התחילו בנקי הזרע. ואנשים הולכים לגלות. לאט לאט וזה משהו ש...זה לא משהו שאתה יכול לשלוט בו כי אם אתה נגיד תרמת זרע או אתה זה, אתה יכול להגיד לילדים שלך אל תבדקו וזה אבל אתה לא יכול לשלוט באחרים, באח שלך, בבן דוד שלך.

[רן] בסוף זה יוצא לאור.

[ירדן] בסוף זה יוצא לאור."

כיצד תשפענה הבדיקות הגנטיות על החברה שלנו, במישור הרחב יותר? קשה לדעת. מצד אחד, השנים הבאות עתידות להמטיר עלינו גשם של תגליות מפתיעות שעשויות לערער את יציבותן של המון משפחות, כשסודות אפלים מהעבר יצופו לפתע אל פני השטח. ז'אנה ממליצה למי ששומר סוד אפל כזה, לשקול ברצינות לחשוף אותו מיוזמתו - מכיוון שבכל שנה שעוברת, הולך וגובר הסיכוי שבדיקה גנטית אקראית תחשוף אותו בכל מקרה.

"[ז'אנה] תראה, כל הנושא של שליטה הוא מאוד אשלייתי. בסופו של דבר אין לנו שליטה על כלום. יחד עם זה, כשאתה פותח את הסוד במקום שאתה בוחר לפתוח את הסוד, ואז אתה יכול לעבור עם זה תהליך, וזה יוצא ממך החוצה ולא בא מבחוץ ואז אתה צריך להתמודד עם ריקושטים. [...] ואנשים יופתעו מכמה הצד השני יקבל את זה אחרת ממה שהם חושבים. כי אנחנו תמיד הולכים למקרה הרע ביותר, אנחנו תמיד הולכים לקטסטרופה, לדרמה...ויכול להיות שיהיו אתגרים, וזה לא יהיה פשוט. אני לא אומרת שכל אחד הוא – הא איזה מגניב, איזה יופי, אתה הבן שאף פעם לא ידעתי עליו. או מישהי שמגלה שלבעלה היה סטוץ איפשהו ועכשיו יש בת שצריך להתמודד אתה. יחד עם זה, יש משהו בניקיון הזה של דברים על השולחן."

אם כן, האם אנחנו צועדים לקראת תקופה של המוני משברים משפחתיים קשים וריבוי דרמטי במספר המשפחות ההרוסות ומקרי גירושים כואבים? אולי. אבל מצד שני, ז'אנה הלשטיין, שפגשה אינספור משפחות שגילו את עצמן מחדש בעקבות הבדיקות הגנטיות, חושבת שהטכנולוגיה פורצת הדרך הזו תביא, אולי, ברכה גדולה לאנושות כולה.

"[ז'אנה] אני חושבת שמבחינה חברתית או מחשבתית או תודעתית, בדיקות הדי אן אי קצת מקדימות את הלך הרוח או את המחשבה של החברה. אני חושבת שהחברה שלנו עוד קצת בקוורדס במקום הזה. קצת בחשיבה שהיא קצת יותר עדיין מקובעת של מה נכון ומה לא נכון, אני חושבת שהיא הרבה יותר שיפוטית ממה שהייתי רוצה לראות, ואני חושבת שבדיקות הדי אן איי, זה ישמע נורא גדול - אבל באיזשהו אופן יהפכו אותנו לחברה טובה יותר. [...] אז אולי ההסתכלות הזאת ואופן, וכשזה יחלחל מספיק בתודעה, זה יהפוך אותנו לחברה טובה יותר ופתוחה יותר, כי אי אפשר יותר יהיה לשמור סוד, וסודות הם רעל."

---

כעת, הבה נחזור לשאלה שעימה פתחתי את הפרק. כזכור, עידו - חברו לעבודה של שי ומי שאביו הוא בסבירות גבוהה תורם הזרע של ירדן וכל חצאי-האחים שלו - ניתק עימם קשר. הצעתי לכם סיבה אפשרית אחת, והיא החשש שעצם הגילוי אודות כל המוני חצאי-האחים החדשים יערער את היחסים בתוך משפחתו של עידו ויגרום לכעסים ומתחים שאולי יפרקו אותה.

זהו חשש לגיטימי ומובן, כמובן - אבל מצד שני, כשחושבים על זה לעומק, יש משהו לא הגיוני בחשש הזה. הרי בסופו של דבר, מדובר בתרומת זרע שנעשתה לפני למעלה מארבעים שנה - ולא באיזו מערכת יחסים מחוץ לנישואים. בגידה בבת הזוג שלך נחשבת, בדרך כלל, כלא-לגיטימית - אבל תרומת זרע היא פעולה לגיטימית לחלוטין מבחינה חברתית. אני מכיר אישית לפחות שני אנשים שתרמו זרע כשהיו סטודנטים רווקים והם נשואים באושר עד היום - ובפרק הקודם סיפרתי לכם על פרופ' איתן פרידמן, שאינו מסתיר את העובדה שתרם זרע כשהיה סטודנט צעיר לרפואה - והוא עדיין נחשב לאיש מקצוע מוערך ומוביל בתחומו.

במילים אחרות, אין שום דבר שלילי בתרומת זרע - ועל אחת כמה וכמה אם תרמת זרע הרבה לפני שהכרת את אשתך לעתיד. מכל זווית שלא מסתכלים על זה, קשה להאמין שהגילוי הזה יזעזע את משפחתו של עידו בצורה משמעותית. אבל אם כך הדבר, מדוע בכל זאת מתעקש עידו להתכחש לאחיו החדשים?

ובכן, ישנה סיבה אפשרית נוספת, קצת פחות נעימה.

"[ירדן] אני זוכר גם לפני כעשר שנים, נמצאתי מתאים לתרומת מח עצם, ולפני שאתה עושה את התרומה הולכים לראות שאתה בריא, שאתה יכול לתרום, שאין לך בעיות. הלכתי לבי״ח ויש את האחות שמקבלת אותך לקחת בדיקות דם, ואני מתיישב מולה והיא אומרת לי – 'וואי אתה דומה ל…' אומרת לי איזה שם של פרופסור, איזה דר׳, 'אתה ממש דומה לו!' אני אומר לה – 'כן, כל החיים שלי אומרים לי שאני דומה לאנשים.' ושמתי לב...אני מסתכל עליה, פתאום משהו השתנה לה בעיניים. והיא אמרה...היא פשוט חתכה את השיחה ואמרה – טוב בוא ניקח לך דם."

מדוע החליטה האחות להפסיק את השיחה עם ירדן? לעולם לא נדע בוודאות, כמובן, אבל יש לי ניחוש - ניחוש שמתקשר למשהו שאמר ירדן.

"[ירדן] ..ואותו אחד סיים ללמוד ב-1973. אני נולדתי הרבה שנים אחרי."

יש לנו בסיפור שני רופאים שונים, אז בואו נעשה סדר בדברים: ד"ר ברננדו ישמחוביץ' היה הרופא המטפל, המומחה שביצע את הליך ההזרעה המלאכותית. הוא הלך לעולמו בשנת 2002, והוא *אינו* תורם הזרע - דהיינו, הוא לא אביהם הביולוגי של ירדן ואחיו. מי שאכן תרם את הזרע שבו השתמש ד"ר ישמחוביץ' היה אז, בשנות השבעים, רק סטודנט צעיר לרפואה - או ליתר, זה מה שסיפר ד"ר ישמחוביץ להוריו של ירדן. בפועל, כפי שגילה ירדן במחקריו, אותו תורם כבר לא היה סטודנט - אלא רופא מוסמך.

נזכור ששנות השבעים של המאה העשרים היו ימי 'המערב הפרוע' של תחום רפואת הפריון בישראל: לא היו בנקי זרע, לא הייתה רגולציה ממשלתית- וכמעט אף אחד מהרופאים שעסקו בהזרעה מלאכותית לא הקפיד על תיעוד מסודר של מי תרם למי וכמה פעמים. הזרעה מלאכותית הייתה, כמובן, חוקית לחלוטין והכל נעשה באופן כשר לגמרי! אבל… רופא? אנחנו יכולים לקבל את זה שסטודנט עני יתרום זרע כדי לכלכל את עצמו - אבל כשמדובר ברופא מן המניין, אדם שכבר סיים את חוק לימודיו וקרוב לוודאי שהוא כבר אינו זקוק לכסף - יש בזה משהו שגורם לאי נוחות. אם הוא לא עשה את זה בשביל הכסף, אז למה הוא המשיך לתרום זרע?...

"[ירדן] עכשיו מתחיל לשאול שאלות [...] אתה שואל למה הוא עשה את זה? כאילו זה לא שהוא היה סטודנט לרפואה והוא עושה את זה. לאשתי יש דוד שהיה סטודנט לרפואה, הלך תרם פעם אחת ובזה נגמר הסיפור. הבן אדם עשה את זה הרבה מאוד שנים."

שוב, זה היה חוקי, ומותר, ועל הנייר - הכל בסדר! אבל… יש בזה משהו קצת... חריג, לא? האם מדובר, אולי, בסוג של מגלומניה? ברצון לא-ממש-בריא להפיץ את הזרע ה"משובח" שלך ברחבי העולם?... סביר להניח ד"ר ישמחוביץ' בחר לספר להורים שהתורם הוא סטודנט, למרות שכנראה ידע שמדובר למעשה ברופא מוסמך, מכיוון שניחש שהעובדה הזו תעורר חשד אצל ההורים לגבי מניעיו האמיתיים של התורם.

אין ספק שמבחינה אתית ומוסרית, יש כאן חציה של קו אפור כלשהו - וחשיפה של הסיפור הזה עשויה, אולי, לפגוע במוניטין המקצועי של התורם, שהוא - נכון לזמן כתיבת שורות אלה - עדיין רופא פעיל ומוערך. אולי זו הסיבה האמיתית שעידו, בנו של התורם, החליט לנתק מגע מירדן ואחאיו. אולי זו גם הסיבה לתגובתו של תורם הזרע כשירדן ואחת מאחיותיו ניסו ליצור עימו קשר דרך הוואטאפ.

"[ירדן] ...ואז אני אומר לה אולי נלך אליו למרפאה, אבל חשבנו שזה יותר מדי זה. בסופו של דבר בן אדם עשה משהו טוב, ואנחנו כאילו נופלים עליו. לא רצה שיצרו איתו קשר, אז אמרנו... השגנו את הטלפון שלו ואלה שלחה לו הודעה והוא ענה לה שהוא לא רוצה קשר ובזה זה הסתיים. ולפני קצת יותר מחצי שנה אני גם שלחתי הודעה משתי סיבות. אחד, תדע אני פה. [...] אז אני רוצה לדעת כמה פעמים עשית את זה. שאני אדע, כמה יש כאלה בחוץ, למה עשית את זה, לדעת על קצת על רקע משפחתי והאם יש איזשהם בעיות רפואיות שצריכים לדעת עליהם כן או לא. לא חשבתי שהוא יענה לי. אבל אתה יודע מה - לפחות בוא ננסה. הוא...ראיתי שני וויים כחולים. הוא קרא את זה. ואחרי עשר דקות הוא חסם, אבל אני יודע שהמסר עבר. עכשיו אין לי שום דבר נגדו. זה לא משהו, הוא לא... שהוא בא ותרם ועשה את זה, הוא לא חשב שיצרו אתו קשר אחרי 40-50 שנה. אז הכל בסדר אבל כן הוא יודע ומודע."

מבחינתו של ירדן, העובדה שאביו הביולוגי לא רוצה להיות בקשר איתו ועם אחאיו, היא לא טרגדיה. מבחינתו, כבר יש לו אבא. אבא אמיתי.

"[ירדן] רובנו אנחנו עסוקים יום יום בעבודה, במשפחה, בילדים, מקסימום שאנחנו הוגים זה אולי קצת פוליטיקה וצבא אבל אנחנו לא נכנסים לחשוב על משמעות החיים ופתאום החיים אומרים לך – חבוב, עצור, יש פה משהו. ואתה מתחיל לחשוב ואז בהתחלה אתה שואל את עצמך – אז, כמו מי אני מה אני, כמו, מתחיל לשאול את עצמך את השאלות האלה ומהר מאוד הגעתי למסקנה שיש את אבא הביולוגי התורם, ויש את מי שגידל אותי. מבחינתי אבא שלי זה מי שחינך אותי, מי שלימד אותי לרכב על אופניים, מי שכעס עלי, מי ששיחק איתי, מי שהוביל אותי בחיים. אני חושב שזה אבא שלי. ז״א מבחינתי הגעתי מהר מאוד לתשובה הזאת."

לרוע המזל, אביו של ירדן הלך לעולמו לפני שנחשף דבר תרומת הזרע.

"[ירדן] בדיעבד, אתה יודע, שני דברים שאמרתי שכאילו פספסתי פה, שזה שהייתי א׳ לבוא להגיד לאבא שלי – אתה אבא שלי, לא משנה מה, ואני אוהב אותך וכאילו אני לא יודע...אולי היה לו חשש קל שבקלים, גם אם זה חצי אחוז שאיך זה להוריד לו את החשש ולהוריד את הסוד הזה. ודבר שני לשבת ולשאול אותו איך אתה הרגשת, מה אתה עשית, איך זה היה לך. דיברתי על זה קצת עם אמא שלי שהיא אמרה שלאבא שלי זה היה קצת קשה בהתחלה במהלך ההיריון. זה מטריד, זה לא פשוט. אני גם חשבתי לעצמי איך אני הייתי מתמודד עם זה. אני חייב להגיד שאני, אנחנו דורות אחרים, שנות ה-70 ושנות ה-2000 זה תקופות אחרות. יש יותר פתיחות, יש יותר הבנה אבל זה עדיין לא פשוט. והיא אמרה לי שבזמן שהיא הייתה בהיריון לא היה לו קל עם זה, והוא שאל, ושאחרי שנולדתי הוא פשוט שכח מהכל. ז״א יש לו ילד וזה מה שחשוב."

למהפכת הבדיקות הגנטיות תהיינה, כמעט ללא צל של ספק, השלכות משמעותיות על החברה בישראל - ועל החברה האנושית בכלל. האם אלה תהיינה השלכות חיוביות, או שליליות? כמו כמעט בכל מקרה שבו טכנולוגיה חדשה מזעזעת את עולמנו, קשה מאוד לנחש את התוצאה הסופית - וסביר להניח שהיא תהיה שילוב כזה או אחר של השלכות חיוביות ושליליות. אבל לפחות במקרה של ירדן, שגדל כבן יחיד, התגלית המפתיעה שלו הביאה לו הרבה טוב לחיים: לפתע פתאום הוא מוקף במשפחה גדולה, וברובה שמחה ומאושרת. כשהוא חושב על ההרפתקה המטורפת שהתגלגל אליה, ירדן מוצא בה בעיקר הומור.

"[ירדן] אני תמיד צוחק, הבוס שלי והחבר שלי בעבודה הוא בא ממשפחה, הוא מרקע מזרחי, תמיד צוחקים על אשכנזים שחתונה זה בערך 200 איש. זה מה שהיה אצלי [...] אז אני אמרתי תראה איזה מזל. א׳ יש לי יותר אחים ממך, ב׳ תראה איזה מזל אני פגשתי את כולם אחרי שהם התחתנו כבר.

[רן] יותר זול.

[ירדן] יותר זול. לגמרי.