[רן] אחד שתיים… שבע בבוקר, וכבר מפוצץ פה. כולם עובדים במרץ….

לפני מספר חודשים, בשעת בוקר יותר מדי מוקדמת, מצאתי את עצמי ממתין למעלית שתיקח אותי ואת ציוד ההקלטה שלי לקומה השביעית של בית חולים 'כרמל' שבחיפה. כמו בכל שלושת הפעמים הקודמות שביקרתי בכרמל, גם הפעם הייתי בדרך ללידה. אבל הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות, לא אחזור הביתה עם עוד חבילה קטנה ומתוקה שתחזיק אותי ער אינספור לילות, רק כדי שעשר שנים לאחר מכן תבקש ממני להוריד אותה רחוק יותר מבית הספר כי 'אבא, אתה עושה לי פאדיחות.'

גם הלידה שאני אמור להשתתף בה היא לא לידה רגילה - כי אם הליך רפואי שהוא…פלא. פלא לא רק מכיוון שבסיומו באים חיים חדשים לעולם - אלא מכיוון שההליך הזה הוא עדות מוחשית ועוצמתית לאופן שבו בני האדם הולכים ומתנתקים מהאילוצים והמגבלות שהטיל עלינו הטבע, ומתווים לעצמם את האבולוציה הפרטית שלהם. אני מדבר על ניתוח קיסרי, כמובן.

בכניסה לאגף חדרי הלידה, ישובים על הספסלים ואוחזים זו בידו של זה, מצאתי את מי שחיפשתי.

"[רן] אה! אתם הזוג?...אז רגע, נעים מאוד. רן, אהלן. אז עכשיו השאלה האם אני מתנפל עליכם ברגע זה ממש, או שאתם רוצים להתאושש מזה שאתם בבית חולים.

[אילנית] אני אומרת עכשיו, לפני שנתחיל…

[רן] אז בואו נשב במקום יותר שקט. [...] טוב, אז אהלן. אין לי כסא לשבת, אז אני אעמוד. אז אתם יודעים מה אני עושה פה?

[אילנית] הבנו שהולכים לעשות פודקאסט על ניתוחים קיסריים ולידות לאורך ההיסטוריה. זהו, זה בגדול.

[רן] אז אני רן, אהלן. איך השמות?

[אילנית] אילנית ואלירן.

[רן] אז השאלה הראשונה שאני צריך לשאול, זה האם אתם רוצים שאזכיר אתכם בשמותיכם בתוכנית? או שאתם רוצים בעילום שם?

[אלירן] אין לי בעיה.

[אילנית] גם לי אין בעיה."

קל להבחין בהתרגשות על פניהם של אילנית ואלירן. לא חוכמה, כי גם אני מתרגש בטירוף.

"[אילנית] אני אילנית, אני בת 36 עוד מעט. מקריית טבעון. אמא של תמר, שהיא בת שש. אני עובדת במשאבי אנוש בטאואר סמיקונדקטור.

[אלירן] אני אלירן, 34. במקור חיפאי, כיום מטבעון. אח פסיכיאטרי במקצועי. במקור ביולוג, אחרי זה עשיתי הסבה לסיעוד. הייתי תקופה בכירורגיה פלסטית, ואז עברתי לפסיכיאטריה."

תכננתי לשבת עם זוג ההורים- לעתיד עוד כמה דקות ולראיין אותם - אבל לצערי, ולשמחתי, העניינים במחלקת היולדות של בית החולים כרמל מתקתקים כמו מכונה משומנת היטב. דקות ספורות בלבד אחרי שהתיישבנו לשוחח כבר נפתחה הדלת ומנהל המחלקה, ד"ר ראובן קידר, פסע לעברנו.

"[קידר] אנחנו רוצים לחבר לך עירוי כרגע, ולקחת כמה דגימות דם לפני הניתוח, ונדבר על כמה דברים אחרונים לפני.

[רן] בהצלחה!

[אילנית] תודה רבה…"

ד"ר קידר הבטיח לי שעוד תהיה לי הזדמנות לשוחח עם אילנית ואלירן בהמשך - ואחת האחיות של הובילה אותם לחדר צדדי כדי להתכונן להליך. גם אני, בינתיים, עטיתי על עצמי חלוק ירוק וכיסוי ראש, ונכנסתי לחדר הניתוחים.

בפנים פגשתי את מיכל, אחת משתי האחיות שבחדר הניתוח.

"[רן] מה עושה אחות בניתוח קיסרי?

[מיכל] תלוי. יש שתי אחיות תמיד בכל ניתוח. אחת מסתובבת ואחת מתרחצת. המסתובבת היא זו שמנהלת את החדר, והמתרחצת היא זו שנמצאת יחד עם המנתחים. "

הפעם, מיכל תהיה האחות המתרחצת.

"[רן] אז בואי נדבר על המתרחצת. במה היא עוזרת למנתח או למנתחת?

[מיכל] המתרחצת אמורה לדעת את כל השלבים של הניתוח. [...] לא צריך לבקש בעצם. היא צריכה לדעת מה הם רוצים."

דליה היא האחות השניה - האחות המסתובבת, זו שמנהלת את האופרציה כולה.

[דליה] זה אומר שאם אני המסתובבת, אני פותחת את השדה הסטרילי, את כל השטח, ודואגת להעביר לה את כל הציוד הנדרש לניתוח.

[רן] בכמה ניתוחים כבר יצא לך להשתתף בקריירה?

[דליה] אני לא יכולה לספור, אבל המון.

[רן] איך ניתוח קיסרי לעומת ניתוח רגיל אחר?

[דליה] מרגש ביותר. כל יום שאני בניתוח כזה, זה בשבילי חדש. ההתרגשות מחדש."

לאשת הצוות השלישית בחדר יש תפקיד קריטי במיוחד.

"[רן] שלום, אהלן. איך קוראים לך?

[סאשה] נעים מאוד, שמי סאשה.

[רן] מה תפקידך?

[סאשה] אני הרופאה המרדימה.

[רן] אולי שניה לפני שאת מתחילה, מה את עומדת לעשות?

[סאשה] עכשיו אני מחברת לעירוי, כי היא צריכה לקבל נוזלים, ואחר כך אנחנו צריכים לעשות הרדמה ספינלית.

[רן] וכמה זמן את בתחום הזה?

[סאשה] כבר יותר מעשר שנים."

עוד מעט נחזור לעניין ההרדמה - אבל קודם לכן, הגיע הזמן להכיר את האדם השני הכי חשוב בחדר, אחרי היולדת כמובן: המנתח.

"[מורן] נעים מאוד, אני מורן פז, אני רופא כאן במחלקת נשים, אחראי בין היתר על מיון נשים. מתעסק בעיקר בתחומים של אנדוסקופיות, לפרוסקופיות… ניתוחים זעיר-פולשניים. אנחנו היום הולכים לנתח את… אפשר להגיד את מי? את אילנית, שהיא מטופלת שלי מזה שנים. זה הריון שני שאני עוקב אחריה, וזהו. הולכים לעשות אירוע שמח!"

יש אנשים שמתאימים מאוד למקצוע שלהם, יש אנשים שממש 'נולדו' למקצוע שלהם - ואז, יש את מורן.

"[מורן] אני למעשה דור עשירי לרופאים.

[רן] עשירי??

[מורן] דור עשירי. מתועד.

[רן] כאילו, מי הראשון? הרמב"ם??

[מורן] אז אם מדברים על משהו גנטי, או הסללה… אני לא חושב [שהייתה לי ברירה.] הייתי יכול אולי בין גניקולוגיה למשהו אחר."

ד"ר פז וד"ר קידר מעניקים לאילנית תדרוך אחרון לקראת ההליך אותו היא עומדת לעבור.

"[קידר] מה שהולך לקרות עכשיו, אנחנו נחבר אותך למכשירי הניטור שלנו, בסדר? המרדים יבקש ממך להיות על הצד, הוא ירחץ את הגב, הרדמה מקומית. דרכה הוא יכניס את חומר ההרדמה למקום הנכון. ואז נרחץ את הבטן, נבדוק שההרדמה עובדת, וכשהכל עובד נקרא לבעלך ונוכל להתחיל. בסדר?

[אילנית] מאה אחוז.

[רן] יש מוזיקה של האייטיז. סינדי לאופר ברקע.

[קידר] אוהבת? גם אני.

[אילנית] זה הפלייליסט שלך?

[קידר] השתלטתי על הפלייליסט.

[מיכל] אנחנו מניחים שזה הפליליסט של קידר ולא שלך [ד"ר פז - ר.ל.] כי אצלך זה תמיד נגמר בדיכאון…"

"[מיכל] טוב, עכשיו אנחנו עושים הרדמה ספינלית, ואתם יוצאים החוצה.

[רן] בהצלחה אילנית."

אם כבר בעטו אותי החוצה מחדר הניתוח, זו אולי הזדמנות טובה לדבר על ההיסטוריה של הניתוח הקיסרי, שהמצאת ההרדמה, מסתבר, הייתה חלק חיוני ממנה.

מוצא אחרון

הניתוח הקיסרי הוא מבין ההליכים הרפואיים העתיקים ביותר בדברי ימי האנושות. כל כך עתיק, למעשה, עד שאת העדויות הראשונות לעצם קיומו אנחנו מוצאים במיתולוגיות הקדמוניות, אלה שעברו בעל פה מדור לדור עוד לפני המצאת הכתב. למשל, על פי המיתולוגיה היוונית, דיוניסוס, אל היין, הוא תוצר של לידה קיסרית: אביו, זאוס מלך האלים, שלף אותו מבטנה של בת-האדם אותה הכניס להריון לפני שהֵרה, אשתו הזועמת, תספיק להרוג אותו ואת אמו. במיתולוגיה הפרסית אנחנו מוצאים את סיפורו של הגיבור רוסטם (Rostam), אשר לידתו התארכה כל כך עד שיצור מעופף עתיק בשם 'סימורג' (Simurag) זומן כדי לחתוך את בטנה של אמו ולחלץ את הרך הנולד.

העדות הלא-מיתולוגית הראשונה לניתוח קיסרי מגיע אלינו מבבל של סביבות שנת 1750 לפני הספירה: ארכיאולוגים חשפו תעודה מתקופת המלך חמורבי בה מתואר אימוץ של ילד יתום שהוצא מבטנה של אמו אשר נפטרה בלידה. גם חז"ל, במאה השניה לספירה, דנו במעמדו של יילוד שהוא 'יוצא דופן' - דהיינו, מילולית, תינוק שיוצא מהרחם דרך דופן הבטן, בניגוד ללידה רגילה - וכיצד יש להחיל עליו את ההלכות השונות כדוגמת מעמד הבכורה, פדיון הבן וכדומה.

גם השם שקיבל ההליך הזה, ניתוח 'קיסרי', הוא עדות לעתיקות שלו - אבל לא מהסיבה שאתם אולי חושבים עליה. רבים מניחים שהמילה 'קיסרי' היא על שמו של יוליוס קיסר, הדיקטטור הרומי המפורסם, שמסופר עליו שנולד בניתוח קיסרי בשנת מאה לפני הספירה. אבל הסיפור הזה על יוליוס קיסר הוא, בסבירות גבוהה, לא נכון. מדוע?

ובכן, אם אתם מדמיינים את הניתוח הקיסרי בימי קדם כפי שהוא היום - הליך רפואי כמעט שגרתי שבסופו האם חובקת באושר את הרך הנולד - אני מציע שתסלקו את המחשבה הזו מראשם כמה שיותר מהר. אף אחד לא ידע אז מהם זיהומים חיידקיים או איך מתמודדים עם איבוד דם במהלך הניתוח, ולכן ניתוח קיסרי היה, באותם הימים, הלכה למעשה גזר דין מוות בייסורים קשים לאישה היולדת, ובסבירות גבוהה - גם לתינוק. למעשה, הפחד מניתוח קיסרי היה כה גדול, עד שבמקרים שבהם נדמה היה שהאגן של היולדת צר מדי ושהלידה עלולה להסתבך - הרופאים העדיפו להרעיב את האישה במשך חודשי הלידה כדי שהעובר שיוולד יהיה קטן ומצומק מספיק כדי להצליח לעבור בתעלת הלידה. אם החליט הרופא לפתוח את הבטן של היולדת, זה היה, מילולית, כמוצא אחרון - והיולדת הייתה, בשלב זה, חשובה כמתה. העובדה הזו היא גם הסיבה לכך שהסיפור על יוליוס קיסר הוא כנראה אגדה ותו לא, מכיוון שלפי העדויות ההיסטוריות אאורליה (Aurelia), אמו של יוליוס, שרדה את הלידה שלו ואף שמשה כיועצת לבנה בהמשך חייו.

אז אם יוליוס קיסר לא נולד בניתוח קיסרי - מהו בכל זאת מקור השם 'ניתוח קיסרי'? ובכן, המילה 'קיסרי' מגיעה אלינו מהמילה הלטינית Caedere, 'לחתוך', שברבות השנים השתנתה ל Caesere. במאה השמינית לפני הספירה הונהג ברומא חוק בשם Lex Caesaria, שקבע שאם אישה ותינוקה מתו בלידה - יש לקבור אותם בנפרד, ומכאן שעל הרופאים היה לפתוח את בטנה של האישה המתה ולהוציא משם את העובר.

החוואי שהציל את אשתו

מצב העניינים המחריד הזה, שבו ניתוח קיסרי היה שקול לגזר דין מוות עבור היולדת, היה הנורמה במשך אלפי ואולי עשרות אלפי שנים בהיסטוריה האנושית. רק בשנת 1500 נרשם המקרה המתועד הראשון שבו שרדה יולדת את הניתוח הטראומטי. אשתו של חוואי שוויצרי בשם יעקוב נופר (Nufer) כרעה ללדת, אבל הלידה הסתבכה - ולמרות שלא פחות משלוש עשרה מיילדות הוזעקו כדי לסייע לה, נראה היה שגורלה של האישה המסכנה נגזר. אחרי שצפה באשתו מתייסרת מכאב במשך מספר ימים, החליט יעקוב לעשות מעשה. כחוואי, הוא היה מנוסה בסירוס ושחיטה, והכיר היטב את האנטומיה של החזיר, למשל. הניסיון הזה שיחק לטובתו, ככל הנראה, כשנטל לידיו סכין ופתח את בטנה של אשתו ההרה. הוא חילץ משם את התינוק ואז תפר את הפצע הפתוח. באופן חסר תקדים, גם העובר וגם האישה שרדו את הניתוח וחיו שנים רבות לאחריו. אשתו של יעקוב אפילו ילדה לו עוד חמישה ילדים בלידה רגילה.

כיצד ייתכן שדווקא חוואי הצליח במקום שבו נכשלו כל כך הרבה רופאים לפניו? ובכן, יכול להיות שההצלחה הזו לא הייתה כל כך מקרית, כפי שניתן אולי לחשוב. מנתחים, באותם הימים, לא נקטו בשום אמצעי זהירות כדי להגן על המטופלות שלהם מפני זיהומים ומחלות. למעשה, ההפך הוא הנכון: המנתח היה מסיים ניתוח במטופל אחד, ואז ממשיך לניתוח הבא אפילו בלי לשטוף ידיים. לפעמים, הניתוח שלפני הניתוח הקיסרי היה נתיחת גופה! ייתכן מאוד שדווקא העובדה שיעקוב נופר לא היה רופא ולא נחשף לחולים אחרים לפני שניתח את אשתו, היא זו שהצילה את חייה וחיי בנו.

ההתפתחות הקריטית הבאה התרחשה באמצע המאה ה-19, כשרופא נשים סקוטי בשם ג'יימס סימפסון הציע לראשונה להשתמש בחומר הרדמה - כלורופורם - בזמן הניתוח הקיסרי. כפי שסיפרתי לכם בפרק קודם של עושים היסטוריה, על ההיסטוריה של ההרדמה, היו לא מעט כמרים נוצרים שהתנגדו לעצם השימוש בהרדמה או אלחוש בזמן לידה: הרי בתנ"ך כתוב במפורש - 'בעצב תלדי בנים,' ומי אנחנו, בני התמותה, שנפעל בניגוד לרצונו של האל ונמנע מהנשים לסבול במהלך הלידה?...סימפסון לא התרגש, ובויכוחיו עם אנשי הדת הזכיר להם שאפילו אלוהים הרדים את אדם לפני שנטל ממנו את הצלע כדי לברוא ממנה את חווה…

בתוך שנים לא רבות הפכה ההרדמה לחלק בלתי נפרד מהניתוח הקיסרי. תרומתה הגדולה של ההרדמה, פרט כמובן לסבל האדיר שנחסך מהיולדת, הייתה מעצם העובדה שבפעם הראשונה יכלו המנתחים לבצע את הניתוח לאט. צריך להבין שעד המצאת ההרדמה, כישוריו של מנתח לא נמדדו בהכרח בשיעורי ההצלחה של הניתוחים שביצע - אלא כמה מהר היה מסוגל לבצע אותם. זה עושה שכל אם מבינים שאפילו כריתת איברים הייתה מתבצעת ללא הרדמה.

אבל ברגע שהופיעה ההרדמה, המנתחים יכלו בפעם הראשונה לבצע את הניתוח הקיסרי בצורה איטית, מדודה ומושכלת, להתייעץ עם עמיתיהם תוך כדי הניתוח ולתעד את הפעולות שביצעו כדי להפיק מהן לקחים לניתוחים הבאים. ההתפתחות הזו, יחד עם המודעות ההולכת וגוברת לסכנה הנשקפת מזיהומים חיידקיים, הורידה את שיעור התמותה מניתוחים קיסריים לכחמישים עד שישים אחוז בלבד. לאוזניים מודרניות, שיעור תמותה כזה נשמע מחריד - אבל בכל זאת, בפעם הראשונה בהיסטוריה, הייתה ליולדת תקווה לשרוד את הניתוח הקיסרי.

מוזיקה ורחם

ההרדמה הספינלית הסתיימה: אילנית מורדמת מהחזה ומטה, ואנחנו נקראים להיכנס בחזרה לחדר.