419: למה אנחנו אוהבים לשתות קפה?

כתב: רן לוי

"[רן] אחד שתיים, אחד שתיים… אוקי. אז מיכה, מה אתה מראה לנו פה?

[מיכה] אני מראה…זו ערכת קפה קטנה, להכנת שתי כוסות קפה בשטח."

מיכה הוא רואה החשבון שלי. המשרד שלו בחיפה נראה, עקרונית, כמו שאתם מדמיינים לעצמכם משרד של רואה חשבון: מכונות ארקייד בכל פינה, פופים על הרצפה מול קונסולות רטרו ומזרקת שוקולד באמצע החדר.

טוב, לא באמת. אבל יש לו המון קלסרים של דוחות שנתיים. מהרצפה עד התקרה. בחיי, כל כך הרבה קלסרים שזה כבר כמעט דקורטיבי.

אבל יש פינה אחת במשרד המאוד-טיפוסי הזה, שמיכה מקדיש לתחביב האישי שלו.

"[מיכה] הנה הכוס. אתה פותח פה את ה…. פה שם קפה. ופה הכוס. ובא לך כוס אספרסו, כוס קפה, אתה מכניס לשקע ויוצא לך קפה! זו ערכת הקפה אולי מבין המיניאטוריות בעולם. זה נקרא Sport Press, זה פריט משנות החמישים, שישים."

מיכה, מסתבר, הוא אספן מושבע של מכונות קפה ישנות, והמדפים של פינת הקפה במשרד שלו עמוסים במטחנות עתיקות, מכונות קפה ישנות, ספלים מעוטרים ועוד שפע של פריטים שכולם קשורים באופן כזה או אחר למשקה המפורסם.

הייתי סקרן לדעת מה מושך את מיכה להשקיע את אינספור השעות שהוא משקיע בשיטוט בין אתרי מכירות פומביות וחנויות העתיקות. הנחתי שזה כנראה בגלל שהוא מאוד אוהב קפה - אבל התשובה שלו הפתיעה אותי.

"[מיכה] זו הויזואליות של המכונות. אמרתי לך - אם זה לא מרגש אותי, אני לא קונה. ועשו מזה יצירת אומנות! זה יופי של דברים. אני נכנס, פעם ביומיים שלושה בערב, ל eBay, לראות עשרות אלפי פריטים של מכונות קפה, כוסות קפה, מכל השנים, מכל המדינות, לכל אחת יש… מטחנה רומנית, ופינג'אן איראני ומה שלא תרצה. יש לי, קניתי בארץ, שולחן קפה מרוקאי, עם זכוכית מתחת ומעוטר בנחושת. יופי של דברים. זה הסתתר אצל מישהו במחסן בקרית אתא. יש אין סוף. אין סוף ליופי הזה. חלק מהדברים לא עובדים, הם פשוט יפים. הם פשוט יפים, הם לא חייבים לעבוד."

"[רן] הקפה זה הדבר, זה המוצר הכי מעוצב בעולם?

[יהל] כן. כל מי שמכבד את עצמו, כל מעצב, ארכיטקט, אומן, יצר כלים שקשורים לקפה. וכשאני אומרת 'כלים', אני מתכוונת בעצם להחל מכפיות, לספלים, למכונות קפה, כמובן. כל האיטלקים הגדולים עצבו מכונות קפה מטורפות ומטריפות."

זו יהל שפר, אוצרת תערוכת "קפה - מזרח ומערב" שהועלתה לאחרונה במוזיאון לאמנות האסלאם שבירושלים ועורכת של ספר בעל אותו השם. הדברים שהיא אומרת מחזקים את מה שסיפר לי מיכה: סביב הקפה התפתחה תרבות ענפה של עיצוב ואמנות. לצד המגוון האדיר של כלים שקשורים בצריכת קפה, אפשר להוסיף גם את הסוגים הרבים של משקאות הקפה והדרכים להכין אותם: שחור, קפוצ'ינו, לאטה, אספרסו, אמריקנו, מוקה, אייריש, מקיאטו, ועוד עשרות אם לא מאות סוגים אחרים.

כל המגוון הזה הוא עדות מצוינת לפופולריות של הקפה ולמקום החשוב שהוא תופס בתרבות האנושית. אנחנו קמים בבוקר ושותים קפה, עושים הפסקת קפה בעבודה, נפגשים עם לקוח בבית קפה, יושבים על קפה עם החברה הכי טובה, ואורזים פק"ל קפה לטיול או למילואים…

קפה הוא לא המשקה היחיד, כמובן, שתופס מקום משמעותי כל כך בתרבות האנושית: בירה ויין, למשל, הם משמעותיים לא פחות ואולי אפילו יותר. אבל הבירה והיין מלווים את בני האדם מזה אלפי שנים, עוד מהעידן הפרה-היסטורי, ובינינו - יש סיבה טובה מאוד לכך שבני האדם שתו בירה ויין מאז ומעולם: אלכוהול, בכמויות מתונות, עושה לנו כיף ומצב רוח מצוין, ובנוסף לאורך רוב ההיסטוריה שתיית בירה הייתה גם בריאה יותר משתיית מים לא נקיים מכיוון שהאלכוהול בבירה הורג חיידקים מזיקים. אבל קפה, לעומת זאת, הוא עניין חדש יחסית: כמשקה, הוא נכנס לחיינו לפני כארבע מאות שנה בסך הכל. ואם נהיה כנים לרגע, הוא גם לא כזה טעים, לפחות לא במובן הקלאסי של המילה: קפה הוא משקה די מריר, והטעם שלו הוא טעם נרכש. אז, איך בכל זאת הצליח הקפה להפוך לחלק בלתי נפרד מהתרבות האנושית בכל כך הרבה מדינות ותרבויות ברחבי העולם, בפרק זמן קצר כל כך?

התמכרות

אולי כדאי להתחיל את המסע שלנו בעקבות התשובה לשאלה הזו, בשאלה קצת אחרת: מה יש בו, בקפאין, שמושך דבורים?

אוקי, בואו ניקח צעד אחורה.

צמח הקפה - השיח שמפירותיו אנחנו מפיקים את גרגירי הקפה - מייצר את הקפאין, החומר הפעיל בתוך הקפה, כאמצעי הגנה: קפאין פוגע בזחלים ופטריות מזיקות ומרחיק אותם. ייצור מולקולת הקפאין היא עניין מורכב שדורש מהצמח השקעה לא מבוטלת של אנרגיה, ולכן צמח הקפה ממחזר את הקפאין ומשתמש במולקולות האלה באופנים שונים במרוצת חייו: בהתחלה, הקפאין מרוכז בעלים הצעירים והרכים כדי למנוע מהזחלים והשבלולים לאכול אותם, וכשהעלים מתבגרים - הצמח מעביר את רוב הקפאין אל הפירות, הפרחים והזרעים. כשזרע קפה מתחיל להנץ, הוא מזרים קפאין אל הקרקע שסביבו כדי לדחוק החוצה שורשים של צמחים מתחרים. למעשה, הקפאין הוא כלי נשק ביולוגי כה יעיל ורב עוצמה, עד שלפחות עוד שלושה מיני צמחים אחרים - כולל צמח התה, למשל - המציאו את אותה המולקולה באופן עצמאי ובלתי תלוי.

אבל כשבחנו החוקרים את צמח הקפה, הם הופתעו למצוא כמויות לא מבוטלות של קפאין גם בפרחים של הצמח - ואפילו בצוף שלהם. זה מוזר, כי עקרונית צמחים דווקא רוצים שחרקים יימשכו אל הפרחים שלהם: החרקים שותים מהצוף, ובדרך מאביקים את הפרחים ועוזרים להם להתרבות. אז איזה הגיון יש בלהכניס חומר דוחה-חרקים לתוך אותו הנקטר שאמור למשוך אותם?

התשובה הגיעה כשבחנו החוקרים את התנהגותם של דבורים. מסתבר שבמינון נמוך, הקפאין לא רק שלא מזיק לדבורים - אלא אפילו עוזר להן: הוא משפר את הזיכרון ויכולת הלימוד שלהן ואפילו מסייע להן להתמודד כנגד פטריות מסויימות. ניסויים הראו שדבורים נוטות לבקר בצמחים שהצוף שלהם מכיל קפאין עד פי שלושה יותר מאשר הן מבקרות בצמחים אחרים - או במילים אחרות, עושה רושם שהדבורים קצת מכורות לקפה.

למילה הזו, 'התמכרות', יש את הפוטנציאל לענות על החידה שהצגתי בפתיח: ידוע שצריכת קפה בכמות גבוהה עשויה לגרום להתפתחות של תלות במשקה, עד כדי הופעתם של תסמיני גמילה כשמנסים להפחית ממנו - כאבי ראש, בחילות, דיכאון ועוד. אבל בחינה מעמיקה יותר של הנתונים תגלה לנו שזו לא יכולה להיות הסיבה האמיתית מאחורי הצלחתו של הקפה: על פי הסטטיסטיקה המקובלת, פחות מחמישה עשר אחוזים מצרכני הקפה שותים אותו בכמות שעשויה לגרום להתמכרות, ולצריכה מופרזת שכזו יש גם השלכות לא נעימות בפני עצמה: עצבנות, הפרעות שרירים וכולי. זאת ועוד, יש לא מעט אנשים שאוהבים לשתות קפה נטול-קפאין.

אבל אולי בכל זאת אפשר לזקוף את הצלחתו של הקפה להשפעה הנוירולוגית שלו. מלומדים מוסלמים כתבו על הקפה, כבר לפני למעלה מאלף שנה, שהוא טוב לטיפול בכאבי ראש וכאבי בטן, ותיארו את התכונות הממריצות שלו כסם מעורר שמסייע לשפר את הריכוז והזיכרון לטווח קצר. כיום אנחנו יודעים שהשפעתו של הקפאין היא תודות לכך שהוא מפריע לפעילותו של חומר אחר בשם אדנוזין (Adenosine) שהוא הכימיקל שמשרה עייפות במוח ומתחיל את שרשרת הפעולות שמסתיימת בהירדמות ושינה: הקפאין נקשר לקולטני האדנוזין במוח ומונע ממנו לעשות את פעולתו.

אין ספק שתכונותיו הממריצות של הקפה שיחקו תפקיד חשוב בהצלחה שלו. למשל, העדויות הראשונות לשתיית קפה מגיעות אלינו מתימן במאה החמש עשרה, שם דווח כי המלומדים המוסלמים היו שותים קפה כדי שיוכלו ללמוד ולהתפלל אל תוך הלילה. גם היום, רבים מאיתנו שותים קפה כדי להישאר עירניים בעבודה או בשיעור, למשל.

אבל באותה הנשימה, קשה לייחס את מלוא ההצלחה של הקפה לתכונותיו המעוררות מהסיבה הפשוטה שהתכונות האלה היו מוכרות וידועות מאות שנים לפני שמנהג שתיית הקפה החל להשתרש בחברה האנושית. היסטוריונים מוסלמים תיארו בכתביהם, למשל, כיצד לוחמים של שבטים אתיופיים נהגו למעוך את גרגריו של צמח הקפה - שגדל פרא ברמות הגבוהות של אתיופיה - לערבב אותם עם שומן של בעלי חיים ולהכין מהם כדורים בגודל של כדורי ביליארד בערך, ששימשו אותם כמעין מנות קרב כשיצאו לפשיטות רחוקות: השומן סיפק להם אנרגיה, והקפה שמר עליהם ערניים. גם הרופאים האירופאים שנחשפו לקיומו של הקפה דרך אותם ספרים מוסלמים היו מודעים לתכונותיו אלה - אבל בכל זאת חלפו מאות שנים עד ששתיית קפה הפכה למנהג נפוץ גם ביבשת.

עושה רושם, אם כן, שצריכה להיות סיבה נוספת שבזכותה תפס הקפה מקום כה חשוב בחיינו בתוך פרק זמן קצר כל כך. נדמה לי שזה יהיה טבעי להתחיל את החיפוש אחר הסיבה הזו במקום שהכי מזוהה עם המשקה הזה: בית הקפה.

עלייתם של בתי הקפה

"[יהל] בתי הקפה הראשונים שיש תיעוד עליהם הם במכה. הקפה הגיע מאזור נמל מוקה בתימן ועלה למכה, והוא מגיע למכה ואנשים בעצם זה מקום לתדלוק. אנשים יושבים אחרי שהם עושים את החאג' ועולים לרגל, אחרי אלפי קילומטרים לעיתים, עוצרים לתדלוק ושותים קפה ופוגשים חברים ומדברים ויושבים."

על פי ההערכות, המנהג של שתיית קפה התפשט מתימן דרך ערב הסעודית, ומשם לכל רחבי האימפריה העות'מאנית ששלטה באזור באותה התקופה, המאה ה-15. אבל כפי שקורה לא פעם, המנהג החדש גרר התנגדות עזה מצד אלמנטים שמרניים יותר בחברה המוסלמית - ובפרט כוהני הדת. על פני השטח, ההתנגדות לקפה הייתה בעקבות ההשפעה הנוירולוגית המעוררת שלו שיש מי שהשוו אותה להשפעתם המשכרת של היין והחשיש, שאסורים על המאמינים המוסלמים. אבל המאבק האמיתי היה, כמו תמיד בהיסטוריה, סביב כוח ושליטה - שכן בית הקפה היווה תחרות ישירה למסגדים כמקום מפגש ציבורי.

"[יהל] אנחנו צריכים להבין שבית הקפה, מתחילת דרכו, היה מרחב חילוני בערים מאוד מאוד דתיות. אנשים ישבו בבתי הקפה במקום ללכת להתפלל חמש פעמים ביום, וזה מאוד מצא חן בעיניהם. אם אנחנו חושבים על הרחובות הצרים של ירושלים, אז בתוך כל מיני חושות וכל מיני מקומות נסתרים מן העין, קרו כל מיני דברים: בשלו קפה, שמעו מוזיקה שלעיתים נשים שרו אותה מאחורי מסך. שיחקו שש בש ומנקלה וכל מיני דברים. עישנו. עישון תמיד הלך עם הקפה והתחבר אליו מצוין. ובשלב מאוד מאוד ראשוני, היו כבר אנשים דתיים שהתחילו לחשוש מאוד מבתי הקפה האלה."

ב-1511, למשל, כינס מפקד המשטרה של מכה - אדם שמרן וסגפני - אסיפה של חכמי איסלאם, שיחד החליטו לאסור על שתיית קפה והורו על סגירת כל בתי הקפה בעיר הקדושה. המהלך הזה עורר תרעומת רבה מצד הציבור, והעניין הגיע עד לסולטן הממלוכי בקהיר. לרוע מזלו של מפקד המשטרה, התברר שהסולטן היה חובב קפה רציני: הוא הדיח את מפקד המשטרה וביטל את הצו.

שתיים עשרה שנים מאוחר יותר, ב-1523, הגיעה תנועת ההתנגדות לקפה גם לקהיר עצמה: עבדולה איברהים, אחד מאנשי הדת הבכירים בעיר, גינה את תופעת שתיית הקפה בדרשה שנשא - ומהומות אלימות פרצו בין התומכים והמתנגדים. המושל של קהיר החליט להיכנס לאירוע: הוא הזמין לביתו את אנשי הדת שהתנגדו לקפה, ולאחר שהקשיב בדממה לטיעוניהם כנגד המשקה השטני, מזג לעצמו כוס קפה, שתה ממנה - ופרש מהדיון מבלי לומר מילה. לכולם היה ברור לאן נושבת הרוח במסדרונות השלטון: הסדר הציבורי שב על כנו, ומאז לא נאסרה יותר שתיית הקפה בקהיר.

בתוך כמה עשרות שנים נפוץ הקפה בכל רחבי האימפריה העות'מאנית הגדולה, וב-1570 כבר היו למעלה משש מאות בתי קפה בבירה איסטנבול לבדה. בתי הקפה האלה אירחו את שמנה וסלתה של החברה החילונית העות'מאנית, מאנשי רוח ואמנים ועד קציני צבא, ובדיוק כמו בימינו ה"פרלמנטים" הקטנים שהתגבשו סביב הספלים המהבילים היו מוקד לדיונים פוליטיים ואינטלקטואלים ערים, וזכו לכינוי 'בתי הספר של החכמים.' כמו כל משטר סמכותני, גם השלטון העות'מאני לא ממש התלהב מהפלורליזם הזה - וב-1580 הורה הסולטן מוראט השלישי על סגירת כל בתי הקפה בעיר ואף הוציא להורג כמה מבעליהם. כמקודם, הסיבה הרשמית לאיסור הייתה ה"פגיעה" בערכי האיסלאם, אבל הסיבה האמיתית הייתה חששו של מוראט - שעלה לכס המלוכה לאחר שרצח רבים מבני משפחתו - ממרד שיפרוץ נגדו. שליטים שבאו אחריו ביטלו את האיסור, אבל גם בעשורים הבאים עדיין היו ניסיונות למגר את התופעה ההולכת ומתרחבת של בתי קפה.

"[יהל] הפחד מרעיונות שעולים בבית קפה, רעיונות שאולי יהיו חתרניים. ואכן אחר כך באירופה, אנחנו גם יודעים - ולא רק באירופה, גם בעולם הערבי וברחבי האימפריה העות'מאנית, בתי קפה תמיד היו מקום לחדשנות, למפגש שהוא חילוני, שהוא לא קשור לחוקים, שהוא לא קשור לאיזה שהן הגבלות, ואנשים אהבו את זה. העולם היה מאוד מאוד מגביל ופתאום נוצר מרחב חדש שלא היה. כי מה היה? היו בתי כנסת, כנסיות ומסגדים, ושם אנשים היו נפגשים, ושם תמיד יש עין צופה שאומרת מה מותר ומה אסור - ופתאום יש מקום שמאפשר הכל."

הקפה מגיע לאירופה

אבל לצד נסיונותיהם של השלטונות העות'מאנים לשלוט על האופן שבו צרכו נתיני האימפריה את הקפה שלהם - הסולטאנים גם היו מודעים היטב לפוטנציאל העוצמתי של הזהב השחור הזה דווקא בתחום אחר: דיפלומטיה.

"[יהל] האימפריה העות'מנית עסקה במה שנקרא… ברגע שהם הבינו עד כמה הקפה ממכר, וכמה הם יכולים להרוויח ממנו, הם התחילו להפיץ את הקפה ברחבי אירופה. ‫ומה שהם עשו, הם עשו משלחות ‫שנקראות גסטרו-דיפלומטיות. ‫‫באותה תקופה אירופה הייתה נתונה, ‫וגם לאחר מכן, כמובן, ‫באיזו רוח אוריינטליסטית מאוד רומנטית. ‫כל מה שקשור לטורקמניה ‫היה ממש מניה. והיו מגיעים מלצרי קפה שהוכשרו במיוחד, עם משלחות של דיפלומטים לחצרות של האצילים האירופאיים. עם כל הפאר והדר שאנחנו אוכלים לתאר לעצמנו: כלים מפוארים, ממתקים, מתקנים להכנת קפה והיו עושים טקסים שלמים של קפה. עד שבאמת בתי המלוכה באירופה היו באטרף שאין לתאר סביב הקפה - ואז הם כמובן העלו את המחיר. אבל מה שקרה במקביל הוא שלמרות שזה היה בתחילת הדרך משקה של אצילים, משרתי הקפה העות'מאנים לימדו את המשרתים של בתי האצולה איך להכין קפה, והם היו מזנבים קצת קפה ומתמכרים גם, וכל המשפחות."

למרות ההתעניינות או אפילו ההתלהבות של שכבות האצולה האירופאיות מהמשקה האוריאנטלי האקזוטי והמסקרן, החדירה של הקפה לשאר שכבות האוכלוסייה באירופה הייתה איטית בהרבה. טיילים וסוחרים אירופאים שחזרו מהאימפריה העותמ'אנית הביאו עימם את בשורת הקפה כבר במאה ה-16, אבל הציבור לא ממש התלהב מהקפה מכיוון שכפי שכבר ציינתי קודם - קפה הוא לא משקה טעים.

את הדחיפה המשמעותית הראשונה שלו באירופה קיבל הקפה רק בשלהי המאה ה-17, אחרי ניסיון לא מוצלח של העות'מאנים לכבוש את וינה. התורכים הנסוגים השאירו מאחוריהם כמה שקים מלאים בפולי קפה, וקצין פולני שהיה אחד מגיבורי המלחמה קיבל אותם לרשותו ופתח את מה שהיה בדיעבד בית הקפה הראשון בוינה, ואחד הראשונים באירופה כולה. בוינה, כך מסופר, נולד גם המנהג של להוסיף חלב לקפה - מן הסתם כדי להתאים את המשקה המריר לחיך האירופאית המעודנת. כמו בארצות האיסלאם, מיד הופיעו גם כמרים נוצרים שהתנגדו לקפה וכינו אותו 'המצאתו המרה של השטן': הויכוח בנושא הזה הגיע עד לשולחנו של האפיפיור קלמנס השביעי, שטעם מהמשקה ואמר כי "המשקה הזה כה נהדר, עד שיהיה זה חבל שרק הכופרים יהנו ממנו." בכך נסתם הגולל גם על ההתנגדות הנוצרית לקפה.

הפריצה הראשונה המשמעותית של הקפה לתודעה הציבורית הייתה באנגליה, שם התפתחה במאה השבע עשרה תופעה תרבותית וחברתית שמכונה 'וירטואוזו' (Virtuoso): קבוצה של אנשים משכילים ומלומדים שהתעניינו מאוד באמנות קלאסית, רפואה, היסטוריה ומדעים. הוירטואוזי הסקרנים נהגו להביא עימם לאנגליה כל מיני דברים משונים ומעניינים שמצאו בארצות המזרח: חפצי אמנות, בעלי חיים נדירים, המצאות אקזוטיות - ובין היתר, גם את הקפה. הקשר ההדוק בין קפה והשכלה הוא אולי הסיבה לכך שבית הקפה הראשון באנגליה נפתח ליד אוניברסיטת אוקספורד היוקרתית ב-1650, על ידי אדם שכונה "ג'ייקוב היהודי" - אם כי ראוי לציין שהמילה יהודי לא תיארה בהכרח רק את מי שהיה בן הדת היהודית, אלא כל מי שהיה שמי, דהיינו הגיע מארצות המזרח.

ארבע שנים לאחר מכן נפתח בית הקפה הראשון בלונדון, ובעקבותיו - צונאמי: אם בשנת 1700 היו באמסטרדם, למשל, כמה עשרות בתי קפה - בלונדון כבר היה כמה מאות, והציבור הבריטי אימץ את המוסדות החדשים האלה בזרועות פתוחות. האווירה ששררה בבתי הקפה של לונדון הייתה נינוחה ומשוחררת יותר, וכמו בקונסטנטינופול לפניה גם בתי הקפה של הבירה האנגלית משכו אליהם את מיטב בניה של החברה החילונית הבריטית. משוררים, סוחרים ועיתונאים היו נפגשים בבתי הקפה כדי להחליף דיעות ולהתעדכן בחדשות מכל רחבי העולם. למשל, Jonathan's Coffee House - אחד מבתי הקפה הפופולריים בלונדון במאה השמונה, שכן בסמוך למשרד האוצר האנגלי ומשך אליו המוני אנשי עסקים שנהגו לנעוץ פתקים ועליהם מחירים של סחורות ומניות על לוח המודעות שבמקום. ב-1761 החליטו כמאה וחמישים מבאי בית הקפה להתאגד ולפתוח מועדון חדש משלהם שאותו כינו New Jonathan's - שאחר כך שינה את שמו ל Stock Exchange, וכך נולדה הבורסה בלונדון. גם סוכנות הביטוח המפורסמת Lloyd's החלה את חייה בדרך דומה, בבית הקפה של Edward Lloyd.

כמו בתי הקפה שבאימפריה העות'מאנית, גם בתי הקפה באנגליה ובשאר מדינות אירופה היו מוקד של פעילות פוליטית שהדאיגה מאוד את השלטונות. המלך צ'ארלס השני, למשל, חשש מאוד ממרד נגד שלטונו (ואולי בצדק: אביו, צ'ארלס הראשון, הוצא להורג במסגרת מלחמת האזרחים האנגלית). צ'ארלס פרס רשת ריגול ענפה בבתי הקפה של לונדון, וב-1675 אף הוציא צו שהוציא את בתי הקפה מחוץ לחוק, אבל כמו במקומות אחרים, גם האיסור הזה לא החזיק מעמד כנגד המשיכה האדירה של המשקה החדש, והוא בוטל כעבור אחד עשר ימים בלבד.

משנה לשנה העמיקה החדירה של הקפה לתרבות האירופית: אמנם באנגליה דעכה ההתלהבות מהקפה במהלך המאה ה-18 כתוצאה מההצלחה של התה שהיה זול ממנו - אבל בשאר היבשת הלך הביקוש לקפה וגבר משנה לשנה.

העות'מאנים ניסו להגן על מונופול גידול הקפה שלהם, ומכרו לאירופאים רק פולים מעוקרים - ז"א, פולים שאי אפשר להנביט מהם צמחים חדשים - אבל בהינתן הביקוש האדיר ופוטנציאל הרווח שנגזר ממנו, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שמישהו יצליח לשבור את המונופול הזה.

ההולנדים היו הראשונים שהצליחו לחלץ את הקפה מידיהם הקפוצות של העות'מאנים, בראשית המאה ה-16: סוחרים הולנדים הבריחו פולי קפה מנמל מוקה שבתימן, שהיה מוקד הסחר העולמי בפולי קפה באותה התקופה (וממנו נגזר גם שמו של המשקה מוקה), ושתלו אותם במטעים בהודו, סרי לנקה ואינדונזיה. מכל המטעים, אלה שבאי ג'אווה הוכיחו את עצמם כמוצלחים ביותר, ובמשך עשרות שנים נחשבה המילה ג'אווה למילה נרדפת ל'קפה'. ב-1995 שחררה חברת הטכנולוגיה Sun שפת תכנות בשם Java, מכיוון שכפי שיודעים כולם, מתכנת הוא בעצם מכונה שהופכת קפה לבאגים.

בסופו של דבר גם המונופול ההולנדי על סחר בפולי קפה נשבר, כשקצין צבא צרפתי בשם גבריאל דה קליאו (De Clieu) שב-1723 הוצב באי מרטיניק שבקריביים, החליט לנקוט יוזמה ולהביא את בשורת הקפה אל העולם החדש. דה קליאו הפליג בחזרה לצרפת, ובמבצע נועז הצליח לגנוב שתיל של צמח הקפה מהגנים המלכותיים של לואי ה-14: על פי אחת הגרסאות של הסיפור, דה קליאו טיפס על חומות הגן באישון לילה - ועל פי גרסה אחרת, הוא ניצל קשר אינטימי עם בת אצולה בחצר המלך כדי לקבל בעורמה שתיל שכזה. כך או כך, דה קליאו הפליג בחזרה למרטיניק עם השתיל יקר הערך ושמר עליו כעל בבת עינו: כשהספינה נקלעה למצוקת מים חמורה בעקבות מזג אוויר בעייתי - דה קליאו חלק את מנת המים שהוקצבה לו עם השתיל הקטן. כשהגיע דה קליאו למרטיניק הוא שתל את צמח הקפה במטע הפרטי שלו ועודד חקלאים האחרים באי לעשות כמותו - ובתוך כמה עשרות שנים כבר גדלו מיליוני שיחי קפה ברחבי הקריביים, מרכז אמריקה ובהמשך גם בברזיל - שהיא עד היום אחת מיצואניות הקפה המובילות בעולם.

הקפה כ'משמן חברתי'

מאז המאה השמונה עשרה ועד ימינו, בתי הקפה הם חלק בלתי נפרד מהמארג העירוני בכמעט כל מדינות העולם - והפופולריות של בתי קפה מרמזת על תשובה אפשרית לשאלה שעימה פתחתי את הפרק.

יש המון סוגים של בתי קפה, וכמעט לכל אחד מהם יש אופי ייחודי משלו שבמקרים רבים משקף את אופיה של הסביבה לה הוא שייך: ה"וייב" בבית קפה שכונתי יהיה כמעט תמיד שונה מהוייב של בית קפה בקניון גדול. אבל למרות ההבדלים ביניהם, כמעט כל בתי הקפה משרתים את אותה המטרה בדיוק: הם מהווים מוקד לפעילות חברתית, בין אם מדובר בשיחה חברית, פגישה עסקית או פרלמנט של יום שישי. הקפה עצמו, מהבחינה הזו, לא מהווה את מוקד הפעילות החברתית באותו האופן שבו, לצורך הדוגמא, כדור מהווה את מוקד הפעילות החברתית במשחק כדורגל - אלא הוא משמש כמעין "מלווה" של הפעילות החברתית, כזה שהופך את האינטראקציה הבין אישית לנעימה וזורמת יותר. אם להשתמש במונח מקצועי יותר, הקפה הוא סוג של "משמן חברתי" (Social Lubricant). כשאנחנו מציעים לאורח שלנו קפה, למשל, אנחנו מאותתים לו שאנחנו שמחים לפגוש ולארח אותו, ושאלה כמו 'אז איך את שותה את הקפה שלך?' היא סיפתח שיכול להקליל גם את השיחות הרציניות ביותר. במילים אחרות, חלק נכבד - אם לא החלק הארי מההצלחה של הקפה לא קשורה כלל למאפיינים שלו כמזון - אלא לעובדה שהוא עוזר לנו להתנהל טוב יותר ביחד, כחברה.

קפה הוא לא המשמן החברתי היחיד, כמובן: בהיותנו חיות חברתיות מאוד, בני האדם אימצו לעצמם עוד המון "עזרים" חברתיים שכאלה - כמו למשל סיגריות, משחקי קופסא, הומור, כלבים - לא במקרה נחשבות גינות הכלבים התל אביביות למקור משיכה לרווקים ורווקות - וכמובן, המשמן החברתי האולטימטיבי: אלכוהול על צורותיו השונות. ההשוואה לאלכוהול יכולה גם להסביר את המהירות המפתיעה שבה תפס מנהג שתיית הקפה אחיזה בתרבות שלנו. אמנם לקפה, כמו ליין ולבירה, יש השפעה על המוח שלנו, אבל - וזה אבל חשוב - מקפה אי אפשר להשתכר. אותם מלומדים ואנשי עסקים שאימצו את בתי הקפה במאות השבע עשרה והשמונה עשרה העדיפו אותם על פני בתי המרזח מכיוון שבתי הקפה היו מקומות בילוי מהוגנים יותר: אם אתה רוצה לסגור עסקה או לשוחח על התיאוריה המדעית האחרונה, טוב יותר לעשות את זה על כוס קפה בבית קפה, מאשר בפאב כשאתה מוקף בשיכורים ששרים שירים גסים והולכים מכות. פינת קפה במשרד תתרום לאווירה נעימה ושיחות נינוחות עם הקולגות באותה המידה שברז בירה יעשה זאת - אבל להבדיל מבירה, כשמדובר בקפה מובטח לך שהעובדים יחזרו מההפסקה ערניים ומלאי מרץ, ולא מסוחררים מהאלכוהול. כהערת אגב אציין גם שמחקרים פסיכולוגיים מראים שמי שמחזיק חפץ חם בידיו - כמו ספל קפה - יחשוב, בסבירות גבוהה יותר, מחשבות חיוביות על בן שיחו. החוקרים לא יודעים עדיין להסביר את התופעה הזו: יכול להיות שהקשר בין חום ונינוחות או תחושת ביטחון נוצר אצלנו עוד כשהיינו עוברים בבטן. אני לא יודע איזו השפעה הייתה לתופעה הזו על ההצלחה של הקפה, אבל היא בטח לא הזיקה.

ההסטה של נקודת המבט שלנו על הקפה מפריט למזון גרידא ל'משמן חברתי', מאפשרת לנו להסביר את אותו מגוון אינסופי כמעט של משקאות קפה וכלי הגשה בעיצובים שונים ומשונים שציינתי בפתיח. אם שתיית קפה היא בראש ובראשונה פעילות חברתית, טבעי להניח שבני האדם ישתמשו בקפה כעוד ערוץ שדרכו ניתן להעביר לחברה שסביבנו איתותים שונים. למשל, כשאנחנו בוחרים אם ללבוש לדייט טי-שירט דהוי של סוף מסלול או חולצת כפתורים מגוהצת, אנחנו למעשה בוחרים איזה מסר אנחנו רוצים להעביר לדייט שלנו לגבי מי אנחנו, במה אנחנו מאמינים ומה אנחנו מחפשים - ובאותו האופן, הבחירה אם לשתות קפה בוץ בכוס קטנה או מקיאטו על בסיס סויה בכוס תרמוס זרחנית, גם כן משמשת אותנו להעביר לסובבים שלנו מסר מסוים על מי שאנחנו ומה מייחד אותנו. גם התופעה ההפוכה נכונה: יכול להיות שאני בדרך כלל אוהב לשתות קפה הפוך, אבל במילואים אני אשתה קפה שחור כדי לאותת שאני "אחד מהח'ברה."

בהקשר הזה מעניין לציין כי בארץ ישראל המנדטורית חיו בכפיפה אחת שתי מסורות קפה שונות: זו של האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ עד מלחמת העולם הראשונה, עם הקפה השחור והחזק שאותו נהגו להכין באמצעות בישול של גרגירי הקפה במים רותחים - וזו האירופאית שבה היה מקובל להכין את הקפה באמצעות מזיגה של מים רותחים על הגרגירים ופעפוע שלהם אל הכוס שמתחת, ואז להוסיף לו חלב. החלוצים העבריים שגילו את המסורת העות'מאנית דרך המפגש עם האוכלוסייה הערבית התלהבו מהקפה החזק והארומתי, ושתייה של קפה שחור נקשרה אצלם לאתוס של החיבור לאדמתה של ארץ ישראל. אבל כפי שמספרת יהל, אותם חלוצים ראשונים לא תמיד הבינו את הדקויות של תרבות הקפה הערבית.

"[יהל] בעברית, פינג'ן אנחנו קוראים לכלי שבו מבשלים קפה - אבל זאת הטעות. פינג'אן, פינג'ין, בטורקית, זהו כוס - והכוס הזה הוא גם עברה שינויים מכיוון שבהתחלה היא הייתה כוס שעמדה על רגל, ואז אמרו שהיא מטעה אנשים, והם חשבו ששותים בה יין. ולכן עם הזמן קיצרו את הרגל שלה והיא הפכה להיות מין כדור כזה קטן שאפשר לאחוז אותו ביד ולשתות קפה.

[רן] איך בעברית יצא שאנחנו קוראים דווקא לקנקן פינג'אן, ולא לכוס?

[יהל] ניסיתי להבין, חקרתי הרבה מאוד אנשים. אומרים שבתקופת הפלמ"ח כשהערבים, הבדואים היו מזמינים לשתות קפה והיו אומרים להם בערבית - בואו לשתות כוס קפה, בואו קחו פינג'אן - אנחנו מחוסר היכרות של השפה הבנו שבעצם הפינג'אן זה הכלי שיושב על המדורה ועל הגחלים וממנו מוזגים את הקפה."

שינוי תרבותי

הקשר ההדוק בין קפה וחברה מאפשרים לנו נקודת מבט מרתקת על השינויים שעברו מנהגי צריכת הקפה שלנו לאורך השנים - דרך המשקפיים של שינויים תרבותיים אחרים שהתחוללו במקביל.

למשל, באימפריה העות'מאנית נאסר על נשים להיכנס לבתי קפה, שנחשבו למרחבים 'גבריים': אפילו הנשים שהנעימו את זמנם של הלקוחות בשירה, נאלצו לעשות זאת מאחורי מחיצת בד. אף על פי כן, מספרת יהל שפר, נשים בכל זאת מצאו את הדרך להנות מהקפה שלהן בחברותא.

"[יהל] נשים החל מתקופה מאוד מוקדמת, אם דיברנו קודם על ירושלים במאות ה-16 וה-17, שתו קפה בבית והתמכרו לו גם. אבל הם ראו איך הגברים יוצאים להם בערב, יושבים וצוחקים ונהנים והכל - ואז הם אמרו איפה המקום היחיד שגברים לא מגיעים אליו? איפה אנחנו יכולות להיות לגמרי לבד? ובעצם מצאו שהמקום היחיד, המרחב היחיד שאישה יכולה להיות בו בלי שעיני גברים ישזפו אותה, הוא בית המרחץ. ואם אנחנו מתארים לעצמנו נשים יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, מכוסות מכף רגל עד ראש, בעיקר בבגדים שחורים, חומקות לבתי המרחץ, יושבות שם, שותות קפה, מנגנות, מתענגות על הזמן שלהן וחוזרות הביתה, מתודלקות בקפה ובפטפוטי נשים והכרות ובאמת עושות משהו מאוד מאוד חתרני. ויש לזה עדויות וגם אפילו ציורים שציירו בבתי המרחץ, של נשים שותות קפה."

גם כשהופיעו בתי הקפה הראשונים באירופה, עדיין נאסר על נשים להכנס אליהם: באנגליה, למשל, נשים יכלו למלצר בבית קפה ואפילו להיות בעלים של בית קפה - אבל לא להיות לקוחות שלו. במאה התשע עשרה הלכה הדרת הנשים ופינתה את מקומה לשוויון זכויות, ונוכחות של נשים בבתי קפה הפכה להיות מקובלת יותר - והנוכחות הזו שינתה, בתורה, את צורתם של בתי הקפה. עד אז, בתי קפה היו די ספרטניים: הכסאות והשולחנות היו פשוטים יחסית, וכמעט ולא הגישו בהם אוכל. הצטרפותן של הנשים למעגל הלקוחות הביאה את בעלי בתי הקפה להגביה את הכיסאות והשולחנות, ולהוסיף עוגות ומאכלים דומים לתפריט שלהם.

השינוי הדרמטי ביותר שהתחולל בעולם הקפה במאה השנים האחרונות הוא הופעתן של מכונות הקפה - וגם את השינוי הזה אפשר לזקוף לזכותם של השינויים התרבותיים שהתחוללו במאה העשרים. המאה הקודמת התאפיינה, כידוע, בעירוניות מואצת ובהאצה דומה של קצב החיים. שיטות ההכנה המסורתיות של הקפה, בין אם בבישול ובין אם בפעפוע, לוקחות די הרבה זמן באופן יחסי: בעליהם של בתי קפה שהיו צריכים לשרת מאות לקוחות בהפסקה של הצגת תיאטרון, או מנהלים של מפעל שרצו להגביל את משך הפסקת הקפה של הפועלים, חיפשו דרכים "לתעש" את תהליך הכנת הקפה כדי שניתן יהיה להכין כמה שיותר כוסות בכמה שפחות זמן. אין פלא, אם כן, שהמשקה שהפיקו מכונות הקפה הראשונות שפותחו באיטליה בראשית המאה העשרים זכה לשם 'אספרסו' - מהמילה 'אקספרס', מהר: תחת ידיהם של בריסטות מיומנים, המכונות האלה היו מסוגלות להפיק מאות כוסות של קפה איכותי מאוד בכל דקה. תוצר נוסף של התיעוש שאפיין את המאה העשרים הוא הקפה הנמס, או קפה 'אינסטנט', שהומצא בניו זילנד ב-1890 ואיפשר לאנשים להנות מקפה סביר גם בלי לצאת מהבית.

בארצות הברית, הפריחה הכלכלית בימים שאחרי מלחמות העולם הובילה להופעתן של רשתות כמו Starbucks שהתמחו בהגשת קפה - והגלובליזציה המואצת במחצית השניה של המאה העשרים הביאה את הרשתות האלה, לצד רשתות המזון המהיר ומותגי ביגוד, לכל פינה בגלובוס. בישראל, אפשר לראות את השפעתה של תרבות השפע והפריחה הכלכלית של שנות התשעים ושנות האלפיים בחדירה של מכונות אספרסו קטנות ומעוצבות למטבחים שלנו. כיום אנחנו נמצאים בעיצומו של מה שמכונה 'הגל השלישי' של תרבות הקפה, ששם דגש על קפה 'ארטיזני' - כזה שהפולים שלו נבחרים בקפידה לפי חבל ארץ מסוים או אפילו מגדלים ספציפיים, והצרכנים אניני הטעם מתפלספים על יתרונותיה וחסרונותיה של מידת קלייה כזו או אחרת.

לסיכום, עושה רושם שלצד ההשפעות הקוגנטיביות שלו כסם מעורר וממריץ, חלק ניכר מהצלחתו של הקפה נזקף לזכותו של האופן הטבעי וחלק שבו השתלב המשקה הזה באינטראקציות החברתיות שלנו, ולאופן שבו הוא הצליח להתעלות על החסרונות של היין והבירה בסיטואציות שבהם אנחנו זקוקים ל'משמן חברתי' כדי לעודד אינטראקציות חיוביות שכאלה - אבל ללא הבעייתיות שכרוכה בהשפעות המשכרות שלהם. היתרונות האלה אפשרו לקפה להתברג באופן יעיל ועמוק מאוד בתרבות האנושית, ואין כמעט ספק שהקפה ימשיך ללוות את האנושות במשך מאות ואף אלפי שנים. יהיה מעניין לגלות איך ישתנו הקפה ותרבות הקפה כשבני האדם יתחילו, יום אחד, לעזוב את כדור הארץ ולהתיישב ברחבי מערכת השמש, או מה יחליף את הקפה בעולם הוירטואלי של המטאוורס. אז אולי אני צריך ללכת לקוראת בקפה?...

מקורות

http://www.gocoffeego.com/professor-peaberry/history-of-coffee/850

http://www.ncausa.org/About-Coffee/History-of-Coffee

https://books.google.co.il/books?id=5V1Yud9EjLgC&lpg=PP1&pg=PA147#v=onepage&q=clieu&f=false

https://books.google.co.il/books?id=3MmvAwAAQBAJ&lpg=PA206&dq=%22gabriel%20de%20clieu%22&pg=PA207#v=onepage&q=%22gabriel%20de%20clieu%22&f=false

https://web.archive.org/web/20070221214125/http://www.newpartisan.com/home/suave-molecules-of-mocha-coffee-chemistry-and-civilization.html

http://www.bbc.com/news/magazine-22190802

http://www.telegraph.co.uk/travel/destinations/europe/united-kingdom/england/london/articles/London-cafes-the-surprising-history-of-Londons-lost-coffeehouses/

https://www.salon.com/2015/03/29/the_secret_history_of_caffeine_starbucks_science_and_the_back_story_of_everyones_favorite_morning_habit/

https://journals.asm.org/doi/10.1128/spectrum.00520-23#:~:text=Interestingly%2C%20honey%20bees%20also%20seem,against%20viruses%20and%20fungal%20parasites.

https://books.google.co.il/books?id=Qyz5CnOaH9oC&lpg=PA3&dq=coffee%20goat%20ethiopia%20Kaldi&lr&pg=PA14#v=onepage&q&f=false

https://books.google.co.il/books?id=ENdnCwAAQBAJ&pg=PA272&dq=coffee+smuggler&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwiPiKTotLvMAhVGuhQKHX72Aw8Q6AEIJDAA#v=onepage&q&f=false

https://web.archive.org/web/20070915014128/http://www.humboldtcoffee.com/History.htm

https://bhsecglobal.files.wordpress.com/2014/03/social-life-of-coffee.pdf

https://esquirescoffee.co.uk/news/history-espresso/

https://books.google.co.il/books?id=qYrWAAAAQBAJ&dq=Espresso+electric+pump&pg=PT52&redir_esc=y#v=onepage&q=Espresso%20electric%20pump&f=false

https://www.brewed-coffee.com/caffeine-addicts/coffee-the-ultimate-social-lubricant/

https://archive.nytimes.com/tierneylab.blogs.nytimes.com/2008/10/23/heart-warming-news-on-coffee/?ref=science

https://www.jstor.org/stable/25475502?read-now=1&seq=22#page_scan_tab_contents

https://web.archive.org/web/20200128161727/https://ilglobo.com.au/news/32925/the-hidden-story-behind-moriondos-invention-of-the-espresso-machine/

https://web.archive.org/web/20200621164153/http://www.keysure.org/details.aspx?itemID=30181&bookid=28

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000789095