450: עולם ללא מזומן

כתב: רן לוי

אני מנסה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי משהו במזומן…ולא מצליח. כילד בשנות השמונים השתמשתי המון במזומן, למשל בקניות במכולת - אבל היום כשאני מגיע לסופר, אני צריך להתחנף לקופאית שתיתן לי חמישה שקלים בשביל העגלה. אם אני נותן לבן שלי שטר של חמישים שקל בתור דמי כיס, הוא מסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח: 'אבא, בחייך, תעביר לי ב-PayPal."

אני די בטוח שאני לא לבד. לפי מחקר שערכו פרופ' רות פלאטו-שנער וד"ר מיכל עופר צפוני מהמכללה האקדמית נתניה, היקף השימוש במזומן בישראל נמצא במגמת ירידה ברורה: אם בשנת 2017 כארבעים אחוזים מהישראלים דיווחו כי הם משלמים במזומן על בסיס יומי, בשנת 2022 עשו זאת רק עשרים ואחת אחוזים. וישראל היא אפילו בפיגור מסוים לעומת שאר העולם המערבי בהקשר הזה: בבריטניה, למשל, רק ארבעה עשר אחוזים מהאוכלוסיה שילמו במזומן ב-2022, לעומת שישים אחוזים עשר שנים קודם לכן. המגמה העולמית ברורה: כסף מזומן, שטרות ומטבעות, הופך לפחות ופחות רלוונטי - תהליך שראשיתו בשנות השישים עם הופעתם של כרטיסי האשראי, והואץ עוד יותר בזכות האינטרנט והטלפונים הניידים.

בפרק הקודם, שעסק בהיסטוריה של אמצעי התשלום, ראינו כיצד הופעתם של אמצעי תשלום חדשים משנה את התרבות האנושית: למשל, המצאת המטבעות איפשרה איסוף יעיל יותר של מיסים, והובילה להקמתם של צבאות גדולים ולעלייתן של אימפריות גדולות. אין כמעט ספק שגם היעלמותו של אמצעי תשלום מרכזי - כסף מזומן - תוביל לשינויים עמוקים דומים בתרבות שלנו. אבל לא כל שינוי הוא בהכרח שינוי לטובה… השאלה שנעסוק בה היום, אם כן, היא - האם זה יהיה רעיון טוב לוותר על השטרות והמטבעות שלנו, לטובת הנוחות המפנקת של תשלום אלקטרוני?

שוודיה

ביורן אולבאוס (Ulvaeus) הוא אחד מארבעת השוודים המפורסמים ביותר בעולם, אבל מסתבר שאפילו להיות חבר בלהקת אבבא לא הופך אותך לחסין מפני פשיעה. ב-2008 פרצו גנבים לדירת בנו של ביורן: לא פעם אחת, אלא פעמיים. למרבה המזל, הבן לא היה בבית בזמן הפריצות כך שלא היה מדובר באירוע SOS - אבל הגניבות בכל זאת גרמו לביורן לחשוב על הקשר שבין כסף ופשיעה. הרי אם אתה לא מחזיק כסף מזומן בבית, או אם הגנב לא יכול למכור פריטים יקרי ערך כמו תכשיטים תמורת כסף מזומן - אז סביר להניח שאף אחד לא ייכנס אליך הביתה אחרי חצות ויגיד לך - תן לי, תן לי, תן לי את הכסף, כסף, כסף. אז ביורן אמר לעצמו - ממה מיה! אני חייב לעשות עם זה משהו, ושם לעצמו למטרה לקדם את שוודיה לקראת עתיד נטול כסף מזומן. המוזיקאי המפורסם מתראיין בכל כלי התקשורת וכותב מאמרים חוצבי להבות על הנושא הזה, וכשהשיקו חברי הלהקה את מוזיאון אבבא בשטוקהולם ב-2014, ביורן החליט לקחת צ'אנס והודיע שלא ניתן יהיה לרכוש כרטיסים למוזיאון במזומן אלא רק באמצעים אלקטרוניים.

אם להיות כנה - זה לא היה הימור כזה גדול. שוודיה היא המובילה העולמית באימוץ אמצעי תשלום דיגיטליים: נכון להיום, פחות מעשרה אחוזים מכל העסקאות בשוודיה נעשות במזומן. חנויות רבות לא מסכימות לקבל כסף מזומן, כמו גם מרבית הבנקים.

למה דווקא שוודיה מתקדמת כל כך בעניין הזה? סיבה אפשרית אחת שאתם אולי יכולים לנחש אותה היא שלשוודים, כמו לישראלים, יש נטייה טכנולוגית מובהקת: לא מעט חברות טכנולוגיה מובילות יצאו משוודיה, כמו אריקסון וספוטיפיי.

סיבה אפשרית שניה היא דווקא כזו שאני מניח שלא הייתם מנחשים: שודים. למרות שהסקנדינבים ידועים היום כאנשים שלווים ונינוחים, כנראה שמדי פעם בכל זאת קופץ להם הויקינגי…בתחילת שנות האלפיים חוותה שוודיה עלייה משמעותית במקרי שוד של רכבי ברינקס משוריינים להובלת כסף מזומן: מכעשרים מקרי שוד בשנה, ליותר מחמישים - ביניהם כמה שודים דרמטיים שכאילו נלקחו מסרט הוליוודי. למשל, באוגוסט 2005 ארבה קבוצת שודדים לרכב משוריין על כביש מהיר: השודדים, שהיו חמושים בנשקים אוטומטיים, פוצצו רימוני עשן והציתו מכוניות כדי ליצור פקק גדול שיעכב את המשטרה - עצרו את הרכב המשוריין, השתלטו עליו, פוצצו את הדלת והסתלקו עם כחמישה עשר מיליון קרונות.

וזה היה המקרה השני באותו השבוע.

גורם משמעותי נוסף שתורם להעלמותו המהירה של המזומן בשוודיה הוא העובדה שלעסקים שוודים מותר לא לקבל כסף מזומן. וזה ממש לא מובן מאליו.

"[איתי] במדינת ישראל, בחוק העונשין, יש חוק שמחייב…‫שהפרשנות המקובלת שלו זה ‫שעסקים חייבים לקבל מזומן. ‫הניסוח של החוק הוא קצת שונה: ‫הוא אומר שחייבים לקבל מזומן לפי ערכו הנקוב. ‫זאת אומרת שאתה חייב לקבל שטר של 100 שקל, כאילו הוא שווה 100 שקל, ‫ומכאן אתה יכול להבין שאתה חייב לקבל את השטר הזה, ‫כי אם לא, אז כאילו קיבלת אותו בערך של אפס שקל. ‫יש פה איזשהו סיפור, זה לא בדיוק רשום ככה. ‫אבל כן, המשמעות המקובלת זה שעסקים ‫חייבים לקבל מזומן, ולכן הרבה, לדוגמה, בעלי מסעדות או בתי קפה, לא יכולים לבוא ולהגיד, אני Cashless היום."

הקול ששמעתם שייך לאיתי צ.. איתי צי…

"[רן] ‫בוא נראה שאני מציג אותך נכון: ‫איתי צ'ישנבסקי?

[איתי] ‫צישנבסקי. בלי פסיק על הצדי.

[רן] ‫צישנבסקי.

[איתי] ‫ראית מה זה? פשוט.

[רן] ‫ציש. ציש."

בטח. מה זה פשוט.

"[רן] ‫אז שלום לאיתי צ'ישנבסקי.

[איתי] יפה.

[רן] אמרתי את זה נכון?

[איתי] אין עליך.

[רן] ‫כלכלן, בנקאי, יוצר הבלוג "תועלת שולית." ‫אני חושב שברשת מכירים אותך ‫יותר בתור איתי סי.

[איתי] נכון. בתקופה שאמרו לי, ‫לא לשים שם משפחה באינטרנט.

[רן] כוכב טוויטר. אושיית טוויטר.

[איתי] תודה רבה."

בישראל, אם כן, עסקים חייבים לקבל כסף מזומן. בשוודיה, לעומת זאת, יש חוק שאומר שאם בעל העסק שם שלט 'כאן לא מקבלים מזומן', והלקוח בכל זאת בוחר להיכנס לחנות ולקנות בה - אז לבעל העסק מותר לסרב לתשלום במזומן. אם בעלי העסקים לא מחזיקים קופת מזומן, גם ללקוחות אין טעם להחזיק מזומן - והמשוב החיובי הזה דוחק את כולם להפסיק להשתמש בכסף מזומן.

אבל בסופו של דבר, אפילו אם נשים בצד את האוריינות הטכנולוגית של השוודים, החשש מפשיעה אלימה והתשתית החוקית - מה שבאמת דחף אותם, וגם אותנו בישראל, לוותר על התשלום במזומן הוא פשוט…נוחות.

"[איתי] ‫אוקיי, אז כשאנחנו מדברים ‫על יתרונות לביטול מזומן, ‫אנחנו בדרך כלל מסתכלים משני צדדים. ‫אנחנו מסתכלים מצד המשתמש, הלקוח, ‫מי שמשלם, ‫ואנחנו מסתכלים גם מצד הסוחר, ‫מצד בית העסק, מי שלוקח את הכסף, כן? [...]

‫בצד של הלקוח, תשלומים דיגיטליים, ‫הרי מייתרים לך את הצורך לשאת מזומן, ‫מייתרים לך את הצורך לשאת ארנק, ‫אתה צריך כרטיס אחד, אם אתה אני: אם אתה חברים שלי, אתה צריך רק ‫את הטלפון הנייד ‫או את השעון החכם שלך והכל. ‫אז אתה לא צריך להסתבך עם הדברים. [...] חשוב לא פחות אני חושב ללקוח ‫זה שאתה מקבל גם תיעוד אלקטרוני לעסקה. ‫זאת אומרת, בכל עסקה שאתה מבצע ‫באמצעים אלקטרוניים, ‫יש רישום שיכול להתבצע. ‫אתה יכול להעביר אותו לאיזשהו ארנק דיגיטלי, ‫אתה יכול להעביר אותו לתוכנות וכדומה. ‫במזומן שילמת, אם לא רשמת, שכחת, ‫אם לא אספת את הקבלה, ‫וזה עוזר להרבה אנשים ‫להתנהל מבחינה תקציבית. ‫אני חושב שהרבה מהמאזינים שלך ‫מחזיקים אקסל, ‫שופכים לתוכו את ההוצאות החודשיות ‫ובוכים בסוף החודש.

‫עכשיו, גם לעסקים יש יתרונות משמעותיים. ‫קודם כל, ‫התעסקות עם כסף פיזי, ‫כסף מזומן כרוכה בעלויות. יש עלויות לזה שאתה מתעסק איתם: מעבר לזמן שמוקדש ‫לספירת הכסף והכל, ‫יש לך את העמלות הבנקאיות ‫על זה שאתה צריך להפקיד ‫סכומי מזומנים גדולים. ‫יש לך את הסיכון: אמצעי האבטחה, ‫אתה צריך כספות, אתה צריך בלדרים, ‫אתה צריך להתעסק עם עודף, ‫ויש לך הרבה-הרבה, ‫בכל יום אתה מגלה חוסרים, ‫בכל יום אתה מגלה את השטרות ‫ואת הכספים שנעלמו, ‫או חס וחלילה את המזומן המזויף.‫ יש לזה עלויות. ולכן, באופן כללי, נוחות היא שם המשחק ‫אשר אנחנו מדברים על ביטול המזומן. ‫זו הסיבה העיקרית."

אוכלוסיות מוחלשות

שניים עשר בדצמבר, 2012, בשעה שתיים עשרה ושתיים עשרה דקות, השיקה קבוצה של שישה בנקים שוודים שירות חדש בשם Swish שאיפשר ללקוחותיהם לשלם באמצעות הטלפון הנייד. שש שנים לאחר מכן, לא פחות משבעים אחוזים מהשוודים שילמו ב-Swish ואפליקציות דומות שהופיעו בעקבותיו.

אבל אפילו בשבדיה, שממהרת כל כך לזנוח את הכסף המזומן - לא כולם מרוצים מהעניין.

ב-2016 הוקמה תנועת מחאה נגד הויתור על המזומן. החברים המרכזיים בה הם בעלי עסקים קטנים בפריפריה שבגלל שאין להם הרבה סניפי בנקים בסביבה נאלצים לנסוע לעיר הגדולה כדי למצוא בנק שבו יוכלו להפקיד את הפדיון שלהם, ופנסיונרים שבאופן טבעי מתקשים להשתמש באפליקציות מתוחכמות. חברי התנועה הגישו לשר האוצר השוודי עצומה ועליה מאה וארבעים אלף חתימות, ובה דרשו מהממשלה לוודא שמי שמעוניין בכך יוכל עדיין להשתמש בכסף מזומן.

הפנסיונרים ובעלי העסקים מהפריפריה הם לא הנפגעים היחידים מהויתור על המזומן. ישנן אוכלוסיות מוחלשות נוספות שנפגעות מכך, כמו למשל חסרי בית ומהגרים טריים שאין להם גישה לשירותי בנקאות, וגם התיירים - שאולי אי אפשר לקרוא להם 'אוכלוסיה מוחלשת', אבל רבים מהם מעדיפים לשלם במזומן בגלל העמלות הגבוהות על תשלומים בכרטיס אשראי.

אבל למרות שהויתור על המזומן אולי פוגע במידה מסוימת באותן אוכלוסיות מוחלשות בשוודיה - צריך לזכור שבסופו של דבר, שווודיה היא מדינה מערבית מתקדמת ואין בה הרבה אנשים שאין להם גישה לשירותי בנקאות. בעולם הרחב, לעומת זאת, יש בין שניים לשניים וחצי מיליארד איש במדינות עולם שלישי שאין להם חשבון בנק - ועבורם, המעבר ממזומן לתשלומים דיגיטליים הוא דווקא חדשות טובות מאוד.

כמו, למשל, קניה. ב-2007 השיקה חברת תקשורת קנייתית בשם M-Pesa שירות שמאפשר לתושבים לבקש ולקבל הלוואות קטנות דרך הטלפון הסלולרי שלהם. החברה עשתה פיילוט קטן לשירות החדש, וגילתה דפוס מעניין ובלתי צפוי: במקרים רבים, לקוחות שלקחו את ההלוואות - בדרך כלל אנשים בערים הגדולות - העבירו אותן מיד לאנשים שהתגוררו בכפרים מרוחקים. אנשי החברה הסקרנים חקרו את התופעה הזו, והצליחו להגיע לשורשיה: בקניה, מסתבר, מקובל שהגבר נוסע לחפש עבודה בעיר הגדולה, ואת הכסף שהוא מרוויח הוא שולח למשפחה שנשארה מאחור. אבל כאן טמון הקושי: הגבר מקבל את המשכורת שלו במזומן, ומכיוון שאין בנקים בכפרים הקטנים - אין לו איך לשלוח את הכסף. הגברים המפרנסים נאלצים לנסוע חזרה הביתה, מרחק של שעות רבות, או לתת אותו לנהג האוטובוס שבתקווה שמעביר אותו למשפחה המחכה.

חברת M-Pesa הבינה שיש כאן בעיה שמחפשת פתרון, והינדסה מחדש את המערכת שלה כך שתאפשר ללקוחות להמיר את הכסף המזומן שלהם לכסף דיגיטלי אצל סוכן מורשה, ולשלוח אותו באמצעות הטלפון הנייד לקרוביהם בכפרים. בתוך שנים ספורות הפכה האפליקציה של M-Pesa ללהיט היסטרי עם עשרות מיליוני לקוחות בכל רחבי המדינה. מחקר שערכה אוניברסיטת MIT האמריקאית הראה שלמעבר מכסף מזומן לכסף דיגיטלי הייתה השפעה חיובית מהותית על תושביה העניים של קניה: הנגישות להלוואות, צמצום הפשיעה האלימה והאפשרות לשלם ולקבל כסף בקלות ובמהירות מכל מקום איפשרו ללמעלה ממאה ותשעים אלף משפחות להיחלץ מעוני קיצוני, וכמאתיים אלף נשים קנייתיות הצליחו להקים עסקים קטנים משלהן. התוצר המקומי הגולמי של קניה, ה-GDP, שהוא מדד שמשמש להערכת חוסנה הכלכלי של מדינה - עלה בצורה מובהקת.

תשתית טכנולוגית

למעבר ממזומן לכסף דיגיטלי, אם כן, ישנם יתרונות רבים - לפחות עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה. אבל בה בעת, הוא גם יוצר נקודת תורפה חדשה ומסוכנת.

בתשעה עשר ביולי, 2024, הפיצה חברת Crowdstrike עדכון דרך האינטרנט לתוכנת אבטחה בשם Falcon Sensor. העדכון הזה, מסתבר, הכיל טעות קריטית: הוא גרם לתוכנה לנסות ולקרוא מידע ששמור באזור בזיכרון המחשב שלתוכנה אסור לגשת אליו. מכיוון שמדובר בתוכנת אבטחה שיש לה גישה לקרביה הרגישים ביותר של מערכת ההפעלה, השגיאה הזו גרמה למחשב כולו לקרוס.

עד כאן זה סיפור שגרתי למדי על תקלת תוכנה. אבל קראודסטרייק היא לא סתם חברה: יש לה אלפי לקוחות גדולים, ביניהם כשישים אחוזים מחברות ה- Fortune 500, מה שהפך את העדכון השגוי לתקלת ה-IT הגדולה ביותר בהיסטוריה. אינספור סופרמרקטים, בנקים, מסעדות, חברות תעופה ורשויות ממשלתיות הושבתו כשמסופי התשלום בכרטיסי אשראי שלהם הפסיקו לעבוד. גם בישראל הושבתו בתי חולים וכספומטים, ואפילו השירות של דואר ישראל נעשה…קצת יותר גרוע מבדרך כלל.

קראודסטרייק עדכנה את התוכנה התקולה בתוך מספר שעות, אבל נדרשו ימים ארוכים להחזיר את המערכות השונות לפעולה מלאה, והנזק הגלובלי נמדד בכעשרה מיליארד דולר. מומחה אבטחה מוכר בשם טרוי האנט אמר על התקלה ש - "תכלס, זה בדיוק מה שחששנו שיקרה בעקבות באג 2000, פרט לכך שהפעם זה באמת קרה."

הפאשלה של קראודסטייק חשפה לעיני הציבור אמת לא נעימה שאנשי הטכנולוגיה כבר מודעים אליה זמן רב: התשתית הטכנולוגית העולמית שלנו היא הרבה יותר רעועה מכפי שרובנו מבינים. לא צריך להגזים, כמובן: האינטרנט היא מערכת שתוכננה במיוחד כדי להיות חסינה מפני תקלות מקומיות, אבל לאורך השנים היו כמה וכמה שיבושים רחבי היקף שכאלה כדוגמת Log4j ב-2021 ומתקפת הכופרה של NotPetya ב-2017. ויתור על כסף מזומן פירושו שתקלת תוכנה נרחבת שכזו, כמו גם הפסקות חשמל או תקלות בתשתית התקשורת עלולות להשבית את הפעילות הכלכלית במדינה כולה. בשוודיה, למשל, זה קרה לפחות שלוש פעמים בחמשת השנים האחרונות, כשמתקפות DDoS - סוג של מתקפת סייבר - השביתו את מערכת ה-Swish למשך שעות ארוכות, ושמונה מיליון שוודים נותרו בלי יכולת לשלם בבתי עסק, להעביר כספים, לחתום על חוזים, לשלם משכורות או להוציא חשבוניות.

אירועים מעין אלה, אומר לנו איתי סי, גורמים למדינות רבות לחשוב פעמיים לגבי ביטול האפשרות לשלם במזומן.

"[איתי] מה גם שמדינות שכמעט השמידו לחלוטין את המזומן עושות עצור פתאום, ומגלות של המזומן יש שימושים, ועכשיו הן מנסות למנוע את העלמתו. אנחנו רואים, לדוגמה, מדינות כמו שוודיה ונורבגיה, פתאום מגלות שבזמן מלחמה יש מתקפות סייבר, והחשמל לא עובד, ורשת הבנקים אולי נפרצת, ואנשים שרוצים לקנות לחם, הם זקוקים למזומן. אז הן מתחילות לייעץ לאזרחים שלהן, תחזיקו קצת מזומן אצלכם בכיס. אבל זה לא יעזור אם אנשים לא רגילים לקבל מזומן, אם אין לך קופה בתוך העסק. אם אין לך תשתית לדבר הזה. בספרד ופורטוגל, אני לא יודע אם אתה זוכר, היה את ה… blackout התקשורתי, כל הרשתות התקשורת קרסו שם לזה, כמה זה, 24 שעות? כרטיסי אשראי לא עבדו, וגילו שצריכים קצת מזומן בצד למקרה כזה, ועכשיו הם מייעצים לכל אחד להחזיק קצת מזומן. גם האיראנים, ב-12 ימים האחרונים, גילו שכשהם נלחמים עם ישראל, לפעמים הבנקים לא עובדים. אז כשהם לא עובדים, הם היו צריכים מזומן והם רוקנו את כל הכספומטים."

הון שחור

גם ישראל, כמובן, לא חסינה מפני האיום הזה: בנובמבר 2014, למשל, התרחשה תקלת תקשורת ברשת סלקום שהשביתה את השירות למאות אלפי מנויים. אבל למרות הסכנה הזו, החליטה הכנסת לחוקק ב-2017 חוק בשם 'החוק לצמצום השימוש במזומן', שאוסר על תשלום במזומן בעסקאות בהיקף של 6000 שקלים בין עסקים, וחמישה עשר אלף שקלים בין אנשים פרטיים.

מדוע מנסה המדינה לצמצם את השימוש במזומן, למרות כל החסרונות והאתגרים? התשובה היא - העלמת מס.

"[איתי] זה בגדול הטיעון המרכזי מצד ממשלת ישראל היום, לצורך העניין, כנגד המזומן. באנגלית זה נקרא Shadow Economy, בעברית תורגם ל'הון שחור'. אנחנו מדברים על הכנסות או פעילות כלכלית שנמצאת מחוץ לספרים. זאת אומרת, פעילות כלכלית שלא מדווחת באופן רשמי. היא מתחלקת לשניים. יש לך את הפעילות הלגיטימית, לצורך העניין, טכנאי המזגנים שלך שמציע לך הנחת מזומן אם לא תבקש קבלה, או שיפוצניק שאומר חצי במזומן, חצי בתשלום וכדומה, כדי שלא לשלם מיסים, לחסוך את המע"מ, לחסוך את הדברים הללו על חשבון קופת המדינה, לצורך העניין. ויש לך את הפעילות הלא לגיטימית, שזה כשאתה רוצה לקנות סמים, אם אתה קונה, או כשאתה הולך להימורים לא חוקיים ושאר פעילות שהיא שחורה לחלוטין ולא חוקית בספרים. היא לא נסלקת באמצעים רשמיים, מכיוון שאסור לה: אתה לא יכול לשלם עם כרטיס אשראי על קוקאין, ולכן היא גם נכללת בתוך ההון השחור הזה. והכסף הזה, ההון השחור הזה מייצג פעילות כלכלית גדולה שאומנם מתרחשת, היא חשובה, אבל המדינה לא מקבלת את ליטרת הבשר שלה. המדינה לא אוספת את תשלומי המסים. ואז תמיד יש את הסיפור של אם רק כולם היו משלמים את המסים, או אם רק היינו מצליחים לעצור את כל אותם קבלני דירות שלא מדווחים את כל ההכנסות שלהם, אז מצבנו הכלכלי של המדינה היה אחרת. היינו יכולים להפחיד מנטל המס, והיה פה שוויץ. זה תמיד הטיעון."

מחקר שערך ארגון הבנק העולמי ב-2010 העלה שלא פחות מחמישית מכל הפעילות הכלכלית בישראל היא פעילות כלכלית לא מדווחת, מספר שהמשמעות המעשית שלו היא אובדן של בין ארבעים לחמישים מיליארד שקל בהכנסות ממיסים בכל שנה: סכום עצום ששקול לכמעט כל תקציב הבריאות של מדינת ישראל. מכיוון שכמעט כל הפעילות הכלכלית השחורה הזו נעשית באמצעות עסקאות מזומן, ברור כשמש שלמדינה יש אינטרס מובהק לצמצם את כמות העסקאות האלה.

אבל בשנים שחלפו מאז, התפרסמו מחקרים אחרים שנקבו במספרים נמוכים בהרבה לגבי ההון השחור. איתי, כמו כלכלנים רבים אחרים, ספקן מאוד - בלשון המעטה - לגבי ההערכות האלה, והאפקטיביות הפוטנציאלית של חקיקה שכזו.

"[איתי] הם עשו התאמה והגיעו ל-12.8 אחוז במקום ה-20, וזה המספר האחרון שהם אמרו.

אמרו, תראו, אנחנו חושבים שזה בין ה-6.6 לבין ה-12.8, זה כנראה הטווח של איפה שנמצא ההון השחור. וכשאתה בודק את זה, אתה אומר, אוקיי, אנחנו שתי נקודות אחוז פחות מנורווגיה. אז על מה אנחנו מדברים פה? על הדבר הזה אנחנו רוצים עכשיו לבוא ולבטל את המזומן? מה אתה חושב שאתה לא הולך לקבל כתוצאה מזה? אתה הולך להפוך לנורווגיה מחר? לא. [...] וגם אתה חייב להסביר מהו המנגנון שיגרום להון השחור לזרום לתוך הכלכלה. אם מדובר בעבריינים, הם לא הולכים לסלוק עכשיו כרטיסי אשראי. אתה לא תקנה קוקאין בכרטיס אשראי, זה לא הולך לקרות. ולכן כל ההון השחור של הפעילות העבריינית, כל ההון השחור של אנשים שלא חיים בתוך העולם הלגיטימי המקובל, לא הולך לקרות, גם אם תבטל את המזומן. אל תדאג, הם ימצאו דרך. הם ימצאו, הם תמיד מוצאים. [...] אם הם יכולים למכור לך סמים בתוך בית כלא, הם יכולים למכור לך סמים ברמת גן. זה די ברור. ואז השאלה היא מה קורה לגבי הבייביסיטריות שלוקחות את התשלום כבר היום בביט, אז אני לא חושב שזה ישפיע, ואת אותם קבלנים שאומרים לך, תביא לי חצי במזומן. אז אולי תגרום להם במקום חצי, הם רבע ייקחו באיזשהו דרך אחרת. אבל כמה אתה כבר הולך להכניס פנימה? אתה מבין? יש… אתה יכול לשלם בכרטיסי תשלום, אתה יכול לעשות כל מיני טריקים ושטיקים, לקרוא לזה בשמות אחרים, יש כל מיני שיטות, מי שרוצה להעלים, יעלים. וגם אם בן אדם כבר בחר להעלים מס, שזו עבירה מאוד חמורה בספר עונשין של מדינת ישראל, אז מה זו עוד עבירה של אוי, קיבלתי תשלום במזומן... [...] זאת אומרת, אני סקפטי לגבי היתרונות שתקבל בצד של ההון השחור כתוצאה מביטול מזומן, ואני אומר כמו עם הפשיעה - אין טריק אחד וגמרנו."

אולי מוקדם מדי בכדי לקבוע סופית, אבל עושה רושם שאיתי סי צודק: מאז שנחקק החוק לצמצום השימוש במזומן ב-2017, כמות הכסף המזומן שבידי הציבור עלתה ביותר מחמישים אחוזים. זאת אומרת, למרות שאנשים פחות ופחות משתמשים בכסף מזומן כדי לשלם על דברים - הם בכל זאת ממשיכים לאגור אותו מתחת לבלטות. למה? קשה לדעת. אולי השטרות הכחולים נותנים לאנשים תחושת ביטחון כלשהי, או שאולי -

"[איתי] אני לא בטוח, אבל אני רוצה לזרוק פה איזושהי הנחה, לפני שאנחנו מדברים על בני ברק או על המגזר הערבי. השקל משמש עוד אוכלוסייה שלא נמצאת בישראל. השקל משמש גם ברשות וגם בעזה עד היום. ואלה כלכלות שהן הרבה פחות מתקדמות… כלכלות שהן הרבה יותר מתפתחות היום, כן? בעזה לא מתפתחת כבר לשום מקום, אבל ברשות, איזה כלכלות שהן עדיין עניות ועדיין עובדות הרבה במזומן. זאת אומרת, בנק ישראל לא אומר את זה, זו הנחה שלי, אבל אני חושב שגם הם גוררים אותנו קצת למטה מהבחינה הזו, שיש שימוש גדול במזומן בחברה הפלסטינית, והם משתמשים בשקל שלנו, אז יכול להיות שזה מה שמשפיע גם."

שטרות גבוהים

למרות שנראה שהחוק לצמצום השימוש במזומן לא ממש עשה את המצופה ממנו, יש פוליטיקאים שבכל זאת ממשיכים לדחוף לצמצום השימוש במזומן, כמו למשל נתניהו וגדעון סער שהציעו בשנים האחרונות לבטל את שטרות ה-200 שקל. הטענה שלהם היא ששטרות בערכים גבוהים משמשים בעיקר את ארגוני הפשע המאורגן - או במקרה של סער, את ארגוני הטרור. לטענה הזו יש תומכים כבדי משקל, כמו למשל פרופ' קנת' רוגוף, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע העולמי, שהצביע בספרו 'קללת המזומן' על כך שלמרות ששטרות של מאה דולר מהווים כשמונים אחוזים מכלל השטרות בשוק האמריקאי - השימוש בהם בפועל על ידי האזרחים הוא נדיר למדי. זה גם הגיוני: מי רוצה לשלם על קרטיב בפיצוציה עם שטר של מאתיים... אם נבטל את השטרות של מאתיים שח, טוענים התומכים ביוזמה הזו, נפגע אנושות בפשיעה המאורגנת.

המעניין הוא שבניגוד לחוק צמצום השימוש במזומן, שאת מידת האפקטיביות שלנו אנחנו עדיין לא יודעים לומר, במקרה של ביטול שטרות בערכים גבוהים - אנחנו דווקא כן יודעים, אפשר לומר.

"[איתי] רק לרקע, הודו היא מדינה שפעלה מאוד-מאוד במזומן. 90 אחוז מהמחזור הקמעונאי הוא מזומן? [...] ב-2013, רק אחוז אחד מהציבור שילם מס הכנסה. אנחנו יודעים שמעלימים עם כסף.  יש בעיית הון שחור: לא צריך מודלים, אני אומר לך שיש בעיית הון שחור, ומבינים שהבעיה היא מזומן. [...] המצב שם קטסטרופלי לחלוטין."

בעיות קשות דורשות פתרונות יצירתיים, אבל דמיינו לעצמכם מיליארד ומשהו הודים פותחים את הטלוויזיות שלהם בשמונה בנובמבר, 2016, בשעה שמונה ורבע בערב, ושומעים את ראש הממשלה שלהם מכריז על הצעד הבא.

[קטע אודיו: נרדנדה מודי מכריז על ביטול שטרות המזומן]

שמעתם נכון: ראש הממשלה נרֵנדרה מוּדי הודיע בשידור חי שבעוד קצת פחות מארבע שעות, כל השטרות בסך 500 ו-1000 רופי - השטרות הנפוצים ביותר בהודו, שמונים ושישה אחוזים מכלל השטרות שבסירקולציה - מבוטלים. אפשר יהיה להפקיד אותם בבנקים עד סוף השנה - אבל מאותו הלילה אי אפשר יהיה לשלם בעזרתם בעסקאות. המהלך הזה היה כל כך סודי, עד שאפילו לבנקים לא היה מושג שזה הולך לקרות.

"[איתי] והם גם אומרים מראש מה המטרה שלהם: אנחנו רוצים שארגוני הפשיעה, שמעלימי המיסים, שכל האנשים שמחזיקים בשטרות האלה אצלם, ייפגעו. שהם לא יוכלו להחזיר את הכסף לבנקים, כי אם אתה מחזיר, אתה צריך לדווח עליו, אתה צריך להסביר מאיפה השגת אותו, צריך לפתוח תיק והכל. אנחנו רוצים שייפגעו ויפסידו את הכסף, כדי שילמדו לא להתעסק איתנו. הם אומרים את זה בצורה חד-משמעית."

יש לי תחושה, לחלוטין לא מבוססת, שההצהרה של מודי היתה סוג של חלום רטוב עבור הרבה כלכלנים. אחרי הכל, כמה הזדמנויות יש לך לצפות בניסוי כלכלי דרמטי כל כך, בקנה מידה גדול כל כך, בזמן אמת?

ומה היו תוצאות הניסוי? במילה אחת - כאוס. בשני מילים - הרבה כאוס. מיליוני הודים מבוהלים התנפלו על סניפי הבנקים כדי להמיר את שטרות ה-500 וה-1000 רופי שלהם לשטרות בערכים נמוכים יותר, ומכיוון שהבנקים לא היו ערוכים כלל להתנפלות הזו - נוצרו תורי ענק שנמשכו חודשים. בכבישים, עשרות אלפי משאיות ננטשו בצד הדרך כשהנהגים לא יכלו לשלם יותר בכבישי אגרה. הפגנות אלימות ומחאות סוערות פרצו ברחבי המדינה.

את ההשלכות הכלכליות של הכאוס הזה לקח קצת יותר זמן לראות, אבל הן היו לא פחות כואבות: ירידה בתוצרת התעשייתית, ירידה בצמיחה של תעשיות הבטון והפלדה, פגיעה בתוצרת החקלאית, עלייה באבטלה וצניחה בהשקעות. התוצר המקומי הגולמי של הודו ירד באותה השנה משמונה אחוזים לשישה וחצי אחוזים.

ומה לגבי ההון השחור עצמו? הנתונים מראים ש-99.3% משטרות ה-500 וה-1000 שהיו בסירקולציה הופקדו בבנקים. אם מניחים, כטענת פרופ' רוגוף, שרוב השטרות בערכים גבוהים הם הון שחור - אז עושה רושם שהעבריינים בכל זאת מצאו דרך להפקיד את השטרות שלהם בבנקים ולקבל תמורתם שטרות בערכים נמוכים יותר. איך? ההערכה המקובלת היא שאותם עבריינים מצאו מספיק אנשים שהיו מוכנים להפקיד עבורם את השטרות בבנק במנות קטנות.

"[איתי] אז את מטרת העל שלהם הם לא השיגו. מס הכנסה שלהם כן מדווח על עלייה משמעותית בפתיחת התיקים - אני לא ראיתי שום גביית מס גדולה יותר בשנים שלאחר מכן. היא עלתה, אבל לפי קו המגמה הקודם, הרגיל, כן? אז אנחנו לא רואים פה איזשהו שינוי מהותי מהבחינה הזאת."

מדוע נכשל הניסוי ההודי? קשה לדעת. כבר ב-2012 המליצה ועדה של משרד האוצר ההודי נגד מהלך שכזה, שכן חברי הועדה העריכו שרוב ההון השחור בהודו אינו מוחזק במזומן אלא בנכסים אחרים: מנדל"ן ועד תכשיטים. כלכלנים אחרים הצביעו על כל שהממשלה ההודית לא הצליחה לטפל בגורם העיקרי שמאפשר לעבריינים לצבור כל כך הרבה הון מלכתחילה - השחיתות הפושה בפוליטיקה, במערכת המשפט והמערכת העסקית. ביטול השטרות הוא בסך כל טיפול בסימפטומים של המחלה, ולא במחלה עצמה.

כסף דיגיטלי של בנק מרכזי

ואולי אנחנו בכלל לא צריכים להתאמץ כל כך כדי להכריח אנשים לוותר על המזומן. אחרי הכל, בשנים האחרונות עלה על הבמה אמצעי תשלום חדש, שיש מי שמכנים אותו 'כסף מזומן דיגיטלי': מטבעות קריפטוגרפיים. ביטקוין, אתריום ודומיהם חולקים רבות מתכונותיו של כסף מזומן פיזי: למשל, אפשר לשלם איתם ללא מתווכים, ולמרות שהם לא מציעים אנונימיות מוחלטת - הם בכל זאת מאפשרים פרטיות רבה יותר למי למשתמש בהם. מאידך, הם גם מאוד תנודתיים - דהיינו, מחיר המטבע עשוי להשתנות במידה קיצונית - וצורכים המון אנרגיה: אחת ההערכות שנתקלתי בה גורסת שעסקה אחת בלבד ברשת הביטקוין דורשת את אותה כמות אנרגיה חשמלית שצורך בית אמריקני ממוצע במשך שלושים ושמונה ימים.

אבל ד"ר דרור גולדברג, המרצה הבכיר במחלקה לכלכלה וניהול באוני' הפתוחה, שאותו פגשנו בפרק הקודם, אומר שהסיבה האמיתית, לשיטתו, שבגללה אף מדינה מתקדמת לא תחליף את המטבע המקומי שלה במטבע קריפטוגרפי, שונה לגמרי.

"[דרור] אני לא רואה להם עתיד כי אין להם את זה. נגיד אתה היום ארצות הברית אז גם אם אתה באופן פומבי דיברת בעד הביטקוין, כמו טראמפ וגם אם אתה נשיא Cool כמו אובמה - עובדה, הם לא הפכו את הביטקוין להילך חוקי לתשלום מיסים כי זה פוגע בדולר, והדולר הוא מקור הכוח שלהם. [...] אם הם נוטשים את הדולר, מה ארצות הברית תעשה עם כל הדולר שיש למשרד האוצר? ואיך הפדרל ריזרב יוכל לעשות מדיניות מונטרית, אם אף אחד לא נוגע בדולר שלו?

אז למדינה שיש לה מטבע ריבוני, לאמץ ביטקוין זה יותר מירייה ברגל, זה ירייה בראש כמעט. ובאמת המדינה היחידה שאימצה ביטקוין בצורה מאוד פומבית ורועשת, אל סלבדור, זה מדינה שמלכתחילה לא היה לה מטבע ריבוני. כי לפני עשרים שנה היא אימצה את הדולר. [...] אז שמדינה תעשה את זה, זה גובל בהתאבדות כלכלית. אין שום תמריץ לאף ראש מדינה לעשות את זה, ולכן אני לא רואה את זה קורה."

ובכל זאת, לבנקים המרכזיים קשה להתעלם מהמטבעות הקריפטוגרפיים: הפופולריות של ביטקוין מצביעה על כך שהציבור בכל זאת מחפש לאמצעי תשלום דיגיטלי חדש שיהיו לו לפחות חלק מהתכונות של כסף מזומן. למה? מה הבעיה עם השקלים, הדולרים והאירו הסטנדרטיים שאיתם אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי ובאפליקציות?

התשובה היא המורכבות המובנית של תהליך התשלום במטבעות הרגילים. כשאנחנו מצמידים את הטלפון למסופון - אנחנו מתניעים סדרה שלמה של מהלכים ועסקאות משנה מאחורי הקלעים בין הבנק שלנו, הבנק של הסוחר, חברת האשראי ואולי עוד מספר גורמים נוספים, שכולם צריכים לדבר אחד עם השני כדי לוודא שהכמות המתאימה של כסף עוברת מחשבון אחד לחשבון שני. כל צעד בתהליך הזה וכל גורם נוסף שמעורב בעסקה פירושם עוד עמלה ועוד זמן שחולף עד שהעסקה מושלמת. בנוסף, המורכבות של התהליך הזה מקשה מאוד על חדשנות טכנולוגית: כל סטארט אפ שרוצה להיכנס לעולם הזה צריך להתנהל מול המון גורמים והמון בירוקרטיה ורגולציה.

הפתרון שאליו נושאים את עיניהם חלק מהבנקים המרכזיים בעולם, כולל בין היתר הבנק המרכזי שלנו, הוא סוג חדש של אמצעי תשלום: 'כסף דיגיטלי של בנק מרכזי', או בראשי תיבות באנגלית CBDC. מהו CBDC?

על פני השטח - אין הבדל בין מטבע דיגיטלי רגיל לבין מטבע CBDC: זאת אומרת, הצרכנים ממשיכים לשלם בכרטיסים או באפליקציות בדיוק כפי שאנחנו עושים היום. כל ההבדל הוא במה קורה מאחורי הקלעים.

דמיינו, לצורך ההסבר, מכונת משקאות אוטומטית - כזו שהחזית שלה אטומה, ואין לך מושג מה קורה בפנים. אתה מקיש את המספר כדי לבחור משקה, המכונה עושה בזזז בזזז בזזז - משהו קורה בפנים - הדלת הקטנה נפתחת ויש לך פחית. מה קרה בתוך המכונה? אנחנו לא יודעים: אולי היא החזיקה סטוק של פחיות ופשוט שלפה אחד, או שאולי היא יצרה את המשקה בזמן אמת מתוך ערבוב של נוזלים ממיכלים פנימיים. לנו כצרכנים, זה לא ממש משנה - אנחנו קיבלנו את הפחית שלנו - אבל לתהליך שמתרחש בתוך המכונה יש בכל זאת השפעה משמעותית על המון גורמים אחרים. למשל, על המהנדסים שצריכים לתכנן את המכונה, על הטכנאים שצריכים לתחזק אותה, על שרשרת האספקה של פחיות או מיכלי נוזלים וכדומה.

ה-CBDC הוא כמו לקחת מכונת משקאות עם מנגנון פנימי מאוד מאוד מורכב, כזה שעשוי מאלף גלגלי שיניים קטנים - ולהחליף אותו במנגנון הרבה יותר פשוט. במטבעות הנוכחיים, החשבון שבו נשמר הכסף שלנו נמצא בבנק מסחרי כמו בנק לאומי, הפועלים, מזרחי וכדומה. במטבע CBDC, לעומת זאת, החשבון שלי - וגם החשבון של בעל החנות, לצורך העניין - נמצאים בבנק המרכזי עצמו. זה אומר שבמקום כל אותו תהליך מסורבל וארוך שמערב את הבנק שלי, הבנק של הסוחר וחברת האשראי - מתרחש תהליך הרבה יותר קצר ופשוט: הבנק המרכזי מעביר את הסכום מהחשבון שלי לחשבון של הסוחר. זהו. צעד אחד. בלי מתווכים. בלי עמלות. בלי עיכובים.

זה נשמע פנטסטי, וזה באמת פנטסטי. הפשטות של CBDC לא רק שעשויה לחסוך לנו הצרכנים לא מעט עמלות שאנחנו משלמים למתווכים השונים, היא גם פותחת את השער לחדשנות טכנולוגית שהיום אנחנו רואים רק במטבעות קריפטוגרפיים, כמו למשל "חוזים חכמים" שנאכפים על ידי אלגוריתמים במקום עורכי דין ובתי משפט. CBDC גם יאפשר לאנשים שהיום לא יכולים לפתוח חשבון בבנק מסחרי - אולי מכיוון שהם עניים מדי - להנות משירותי בנקאות מודרניים ישירות מהבנק המרכזי עצמו. במילים אחרות, ה-CBDC משמר חלק מהיתרונות של כסף מזומן - אין מתווכים, אין עמלות והעס קאות מתבצעות באופן מיידי - תוך שהוא משאיר את השליטה במטבע אצל הבנק המרכזי, שלא כמו מטבעות קריפטוגרפיים. עם יתרונות כאלה, אין פלא שכמעט כל הבנקים המרכזיים בוחנים את האפשרות של השקת מטבע CBDC בצורה כזו או אחרת. הבנק המרכזי הסיני הוא המתקדם ביותר בעניין הזה, כנראה, עם מטבע CBDC בשם Digital renminbi - או בקיצור, RMB, שהושק כבר ב-2020.

רגע…רגע…מה זה שאני שומע.

[אאאאא]

אה, אני שומע את ה"אבל" שמגיע מקילומטרים.

[אאאאאבבבבלללללל]

הבעיה הראשונה שמעיבה על חלום ה-CBDC היא העובדה שבנקים מרכזיים לא יודעים לתת שירות לקוחות. זה נשמע קצת מטופש, אבל כל בעל עסק שצריך לתת שירות להמון בני אדם יאמר לכם שזה לא משהו שאתה עושה על הדרך: צריך מערך שירות מסודר שיטפל בכל הבעיות וכל הצרכים של הלקוחות, אפילו בדברים פשוטים כמו לאפס סיסמא או משהו דומה. בנק מרכזי שינפיק CBDC יצטרך לתת שירות לכל אזרחי המדינה, שזה המון המון אנשים… לבנקים מסחריים יש המון ניסיון בעבודה כזו, ניסיון שלבנק המרכזי אין.

הבעיה השניה היא אפילו עוד יותר עקרונית ומאתגרת. לאורך עשרות השנים האחרונות, העלייה בשימוש בכסף דיגיטלי הביאה לשחיקה הולכת וגוברת של הפרטיות שלנו. כשאני משלם באפליקציה או בכרטיס אשראי, הבנק שלי, הבנק של הסוחר וחברת האשראי יודעים בדיוק מה קניתי וממי - ויכולים להשתמש במידע הזה כדי לנסות ולהשפיע על הרגלי הצריכה שלי, למשל. אבל מצד שני, הבנקים המסחריים הם גם סוג של חיץ ביני ובין הממשלה: זאת אומרת, אם הממשלה רוצה לדעת מה קניתי - היא חייבת, לפחות בתיאוריה, לפנות לבית משפט כדי לאלץ את הבנק המסחרי למסור לה את הפרטים האלה. במילים אחרות, הבנקים המסחריים מגוננים עלי, לפחות במידה מסוימת, מפני חטטנות יתר של הממשלה.

אבל ב-CBDC, ההגנה הזו נעלמת: אם החשבון שלי נמצא בבנק המרכזי עצמו, המדינה יכולה לדעת בדיוק בכל רגע נתון מה קניתי וממי. אם הייתי מספר לכם את זה לפני עשר שנים, יכול להיות שהייתם אומרים לי - אה, זו לא בעיה אמיתית, הרי ממשלות דמוקרטיות לא מתערבות בחייהם הפרטיים של האזרחים שלהן. אבל כולנו רואים מה קורה בעולם בשנים האחרונות: את המנהיגים הפופוליסטים והמפלגות הפסאודו-פשיסטיות שעולות לשלטון במדינות המערב, ואת החקיקה האנטי-ליברלית שמתרחשת בימים אלה אפילו גם פה בישראל. בהונג קונג, מזה מספר שנים, מפגינים שנוסעים ברכבת התחתית להפגנות נגד המשטר מעדיפים שלא לשלם על כרטיסי הרכבת באמצעות אפליקציות, אלא לעמוד בתור כדי לרכוש כרטיסים בכסף מזומן. למה? כי הם מפחדים שהממשלה תוכל לדעת, דרך הרישומים הדיגיטליים, מי בדיוק בעד המשטר ומי נגד.

בין אם החששות האלה מוגזמים או לא, הם הפכו את הדיון בעד ונגד מטבעות CBDC לדיון פוליטי בין ימין ושמאל בכל רחבי העולם, כך שבנק מרכזי שירצה לקדם את הרעיון של CBDC הופך - דה פקטו - לשחקן במגרש הפוליטי במדינה שלו.

ולבסוף, ישנה אפילו בעיה חמורה עוד יותר.

אם יש לי כסף בחשבון בבנק מסחרי, המשמעות היא שהבנק חייב לי כסף. כן, נשמע קצת מוזר, אבל זו האמת - אני שמתי את הכסף שלי בבנק, והבנק מתחייב לתת לי בחזרה בכל רגע שארצה. זה גם אומר שאם הבנק המסחרי קורס מסיבה כלשהי - בין אם בגלל משבר פיננסי עולמי או בגלל שלאח של אתי אלון היה יום לא מוצלח ברולטה - הכסף שלי הלך. אבל בנק מרכזי - שהוא הבנק של המדינה - לא יכול לקרוס: הגיוני להניח, אם כן, שבעיתות משבר האזרחים יעדיפו להוציא את כל הכסף שלהם מהבנקים המסחריים - ולהעביר אותו לבנק המרכזי.

"[איתי] בוא נגיד שאנחנו מאפשרים לכל אזרח ישראלי לפתוח חשבון בבנק ישראל: נקרא לזה ארנק שלא יכול לפשוט רגל. אז ברגע שאני אהיה שוב במשבר 2008-סטייל, כשיש כתבות מאוד מפחידות בעיתונים, אז אנשים אולי ישלפו את כל הכסף שלהם מהבנק, ירוצו אל אותו חשבון בטוח שלא יכול לפשוט רגל שנמצא בבנק המרכזי, ולהעצים את הסכנה עבור המערכת הבנקאית. זאת אומרת [...] היתרון במזומן היה שאף אחד לא באמת ישלוף מיליון שקל מחשבונו במזומן. כי אז אתה...יש לך מיליון שקל בבית, וזה גם מסוכן. אבל לשלוף אותו בצורה דיגיטלית לחשבון של הבנק המרכזי? הו כן! למה לא? יש פה סיכון משמעותי של run on the banks, של ריצה לבנקים עבור המערכת הבנקאית בכל העולם."

במילים אחרות - אם יש מטבע CBDC, כל משבר פיננסי עלול למוטט את המערכת הבנקאית כולה.

אגב, ישנו סוג מסוים של מטבע CBDC, או אולי נכון יותר לומר דרך אחרת ליישם את אותו הרעיון, שנקרא "CBDC היברידי". בשיטה הזו, החשבונות של האזרחים לא נמצאים אצל הבנק המרכזי אלא נשארים בבנקים המסחריים - כך שהסכנה של ריצה אל הבנקים, למשל, נעלמת. אבל מצד שני, הפתרון הזה משאיר על כנו את רוב רובו של אותו תהליך מסורבל מאחורי הקלעים עם כל המתווכים שבדרך - כך שהוא גם מעלים את רוב היתרונות של מטבע CBDC.

כל האתגרים והמורכבויות שתיארתי גורמים לאיתי סי להעריך שבסיכומו של דבר, החזון של מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי - לא ייצא אל הפועל.

"[איתי] אני חושב שנגידי בנק מרכזי ברחבי העולם עושים את מערכת השיקולים הזאת, בוחנים את המים, ואני לא בטוח ש-the juice is worth the squeeze עבור רוב הכלכלות המערביות. [...] במקומות שבהם מערכות התשלומים הן מאוד מאוד חלשות ולא ניתן לסמוך על הבנקים, ויש לנו בעיות אחרות עם אחוז גדול מאוד של unbanked, אנשים שפשוט לא יכולים לפתוח חשבון כי הבנקים לא שמים עליהם - ואני מדבר איתך באחוזים רבים, עשרה אחוזים מהסביבה או יותר - כן, אולי יש מקום שהבנק המרכזי יגיד לסקטור הפרטי 'אתה חלש מדי, אתה נכשלת, אני נכנס פה, אבל במערכות המערביות אני פשוט לא רואה מה מרוויחים מזה לעומת כל הבלגן שזה מייצר."

אפילוג

מה, אם כן, צופן לנו העתיד? האם אכן נחיה, בעוד כמה עשרות שנים, בעולם ללא מזומן?

כפי שראינו, ישנם טיעונים כבדי משקל בעד וכנגד מהלך שכזה - אבל איתי סי, שעוקב אחר הדברים האלה כבר לא מעט שנים, חושב שלא משנה מה תעשנה הממשלות ובאיזו מדיניות ינקטו הבנקים המרכזיים - בסופו של הד בר, אנחנו הצרכנים נפסיק להשתמש במזומן מאותה הסיבה שבגללה השתנו אמצעי התשלום לכל אורך ההיסטוריה: נוחות.

"[רן] אני אבקש ממך לקחת ניחוש מושכל, לקפוץ, אני לא יודע, נבחר זמן 30-40-50 שנה קדימה. תחת ההנחה שהעולם לא יתחרפן, ואני חושב שבשלב הזה הדבר היחיד שעוד לא קרה לנו זה פלישת חייזרים, נראה לי, כי ככל התרחישים הבדיוניים האחרים התממשו…

[איתי] זה מה שנשאר.

[רן] אבל תחת ההנחה שהעולם לא התחרפן עוד יותר ממה שהוא מחורפן היום, מה אתה חושב שיהיה מצבנו במזומן או, אתה יודע, אמצעי תשלום, בעוד 40-50 שנה קדימה בעתיד?

[איתי] [...] אני חושב שמזומן יהיה כמו בולים. תחביב, אוסף. יכול להיות שיונפקו שטרות ככה ל- novelty והכל, אבל אני חושב שאנחנו לא נראה שימוש שלהם בכלל במסחר, ושימוש קטן אם בכלל קיים כצבירה, כאגירת ערך למקרה חירום. אני בטוח שבתוך 40-50 שנה האנושות תמצא לעצמה דרך טובה יותר להבטיח את מקרה החירום כדי להימנע מהדבר הפשוט לא נוח הזה שנקרא מזומן. אני חושב שאנחנו נספר לנכדים שלנו איך היה כשהיינו משלמים עם הניירות הללו. קשה לי להאמין שהדבר הזה יישאר, מכיוון שזה פשוט הנוחות תמיד מנצחת. ואתה צריך להסתכל על זה כמו שיפור טכנולוגי, גם ליתרונות של המזומן אם ימצא פתרון, one way or another. אז 40-50 שנה, אני חושב שסיימנו.

[רן] איתי צישנובסקי…

[איתי] די קרוב, זה היה צישנבסקי.

[רן] [צוחקים] איתי סי זה יותר חכם. עכשיו אני מבין למה השתמשת בזה.

[איתי] אתה מבין? עכשיו אני תקוע…"