[עושים היסטוריה] 40: דאגלס אדמס- החיים, היקום וכוס תה

נושא הפרק הנוכחי הוא דאגלס אדמס, הסופר וההומוריסט הבריטי שהביא לנו את 'מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה'- סידרת המדב המצחיקה ביותר ביקום.

[עושים היסטוריה] 40: דאגלס אדמס- החיים, היקום וכוס תה
00:00 / 01:04
  • Facebook
  • Twitter
  • Instagram

חסויות הפרק

-על העקרונות המדעיים שמאחורי מנוע ההסתברות האינסופית, אחת מההמצאות המטורפות של אדאמס. -עד כמה באמת קשה לבנות רובוט כמו מארווין, האנדרואיד הפראנואיד? -באלו עבודות מזדמנות עבד אדאמס כשהיה סטודנט עני ומרוד? -מה הייתה המתנה שקיבל אדאמס מפינק פלויד לכבוד יום הולדתו הארבעים ושניים? -מהו 'יום המגבת הבינלאומי' ועוד. תודה לויקטור בן עזרא ולעינת צובל על הסיוע בהכנת הפרק. חידתו הקבועה של ניר דהן ממתינה לכם בסוף הפרק. והפעם- סערה בכוס תה! תשובות בפורום התוכנית. תודה גם לכל המאזינים שהשאירו לי הודעות בתא הקולי! בפרק הבא: חזרה לכדור הארץ. הקליטו את מחשבותיכם בתא הקולי שלנו: איך, לדעתכם, מרגיש אסטרונאוט בזמן הנפילה בחזרה אל האדמה, כשהוא דוהר בתוך כדור של אש? האם הייתם מוכנים להחליף איתו מקומות? 'עושים היסטוריה!' מחפשת נותן חסות. אם אתם מכירים בעל עסק שיהיה מעוניין לפרסם בתוכנית, ספרו לו עלינו- שנינו נודה לכם, אני בטוח. האזנה נעימה, רן דאגלס אדמס- החיים, היקום וכוס תה כתב: רן לוי כשחושבים על ז'אנר המדע הבדיוני, 'מצחיק' הוא בדרך כלל לא התאור הראשון שקופץ לראש. פה ושם אפשר למצוא נקודות אור משעשעות אבל בסופו של דבר, מדובר בז'אנר שעוסק במדע וטכנולוגיה, נושאים רציניים על פי רוב. מסתבר שאצל חובבי המדע הבדיוני התפתח רעב לקצת הומור בהפוגות שבין החורים השחורים ומחשבי העל.  רעב זה הוא, כנראה, הקרקע הפוריה שאיפשרה לדאגלס אדמס להצמיח את אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של המדע הבידיוני- 'מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה'. דאגלס אדמס דאגלס נוואל אדמס נולד בשנת 1952 באנגליה. עוד כשהיה ילד, אדמס גילה משיכה עזה לכתיבה ולמדע. הוא נהג לספר, בגאווה בלתי מוסתרת, שכשהיה בבית הספר היסודי העניק לו המורה לכתיבה יוצרת ציון עשר עגול על סיפור שכתב: הציון המושלם הראשון, והאחרון, שהמורה המסוים הזה העניק אי פעם בכל הקריירה שלו.הצלחה מוקדמת זו דירבנה את אדמס הצעיר להמשיך ולעסוק במילה הכתובה. הוא נרשם לאוניברסיטת קיימברידג' במגמת ספרות אנגלית, ותוך כדי לימודיו כתב הצגות ומערכונים לקבוצות תיאטרון שונות. חוש ההומור שלו היה שנון ושטותי- שילוב מושלם עבור חבורה מוצלחת אחרת של קומיקאים בריטיים, 'מונטי פייטון'. אדמס כתב מספר מערכונים לקליז, צ'פמן, פאלין וחבריהם עבור 'הגביע הקדוש', 'הקרקס המעופף' ותוכניות מערכונים נוספות. הוא אף הופיע בעצמו בשניים מהמערכונים שכתב. במהלך הלימודים ואחריהם המשיך דאגלס לכתוב עבור תוכניות טלוויזיה ורדיו, ביניהן 'דר הו', סידרת המדע הבידיוני הבריטית המיתולוגית. כפי שיעיד כל סופר, וגם עבדכם הנאמן, מכתיבה יכולים להתפרנס רק אנשים בעלי דרישות צנועות במיוחד המסוגלים לוותר על מותרות כמו, למשל, אוכל. על כן נאלץ אדמס להתפרנס מעבודות מזדמנות: שרת בבית חולים, מנקה לולי תרנגולות ואפילו שומר ראש למשפחה ערבית עשירה מקטאר. ההצלחה הגדולה של אדמס הגיעה בשנת 1977. הבי.בי.סי. האנגלי הציע לו לכתוב תסכית מדע בידיוני לרדיו בשישה פרקים, כשבסוף כל פרק כדור הארץ אמור להיות מושמד באופן זה או אחר. אחת מהדמויות הראשיות הייתה חייזר שנוחת על כדור הארץ, ואדמס חיפש סיבה שתסביר את המצאותו על כוכב הלכת שלנו. הפתרון היה להפוך את החייזר לכתב או עיתונאי חוקר. זו הייתה ההזדמנות של אדמס לעשות שימוש ברעיון שהתגלגל במוחו כבר למעלה מחמש שנים, אודות ספר הטיולים האולטמיטיבי- אנציקלופדיה על כל דבר ביקום: 'מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה'. מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה למי שטרם קרא את סדרת המדריך, הנה הסבר כללי על כל העניין. חשוב לציין, דרך אגב, שאין גרסא אחת ויחידה למאורעות המתוארים בסאגה הזו. תסכית הרדיו של המדריך היה הצלחה אדירה, ואדמס עיבד אותו למגוון רחב של מדיות אחרות: סדרת ספרים, הצגת תיאטרון, תקליט, סרט קולנוע, משחקי מחשב, קומיקס וסדרת טלוויזיה. בכל אחד מהעיבודים הללו מוצג סיפור שונה, לעיתים אפילו שונה מאוד, מהמתואר בתסכית הרדיו המקורי. חלק מהשינויים הפכו לקלאסיקות בעצמם. בגרסא האמריקנית והמרוככת של המדריך, למשל, אדמס נתבקש למצוא תחליף לקללה עסיסית במיוחד.  הוא בחר במילה 'בלגיה', מה שמאוד שיעשע את כל הקוראים, פרט אולי לבלגים- אבל בסופו של דבר, הם בלגים, אז מה זה חשוב. להלן, גרעין הסיפור: ארתור דנט, אנגלי מהוגן ומשעמם, מגלה בוקר אחד שביתו עומד להיהרס כדי לפנות מקום לכביש עוקף. תוך כדי מאמציו למנוע את ההרס הוא מגלה שפורד פריפקט, חברו הטוב, הוא למעשה חייזר מכוכב לכת אי שם ליד ביטלגוז, ושכדור הארץ כולו עומד להיות מושמד כדי לפנות מקום למעקף היפר-חללי. פורד, כך מסתבר, הוא כתב משוטט של 'מדריך הטרמפיסט לגלקאסיה'- ספר אלקטרוני שבו ניתן למצוא הסברים על כל דבר וכל מקום. פורד וארתור מצליחים לברוח מכדור הארץ רגע לפני הפיצוץ, ובהמשך פוגשים עוד שלוש דמויות מרכזיות לעלילה: זאפוד ביבלברוקס (נשיא הגאלקסיה ודודו-למחצה של פורד), טרישיה מקמילן או 'טריליאן' בקיצור,( אף היא בת כדור הארץ לשעבר) ומארווין, הרובוט הפארנואיד. העלילה עוקבת אחרי החבורה המשונה הזו כשהם מנסים לפענח את התשובה לחיים, היקום וכל השאר, בעוד ארתור מנסה לארגן לעצמו כוס תה נורמלית. כמה מהרעיונות המטורפים וההזויים שאדמס משלב בסיפור הפכו לקלאסיקות כמו המגבת, למשל, שהיא החפץ השימושי ביותר ביקום ואסור לעזוב את הבית בלעדיה. 'דג בבל' הוא דג קטן וצהוב אשר מסוגל לתרגם את כל השפות כשמחדירים אותו לאוזן. 'שדה הבעיה של מישהו אחר' היא טכנולוגיית ההסוואה המושלמת, שמאפשרת להסתיר כל דבר על ידי הפיכתו לבעיה של מישהו אחר. אדמס לא ראה את עצמו כעתידן או נביא טכנולוגי, אלא כמי שהוגה רעיונות על בסיס התפתחויות טכנולוגיות קיימות. אדמס היה ללא ספק איש של טכנולוגיה: פריק של גאדג'טים, מחשבים וכל פיסת אלקטרוניקה שיכל להניח עליה את ידיו. ה…לדות אלו גרמו לו להיות מעט מופנם ונוטה לדכאון, קצת כמו מארווין. המדריך לטרמפיסט גם המדריך לטרמפיסט עצמו, המתקן האלקטרוני הקטן שעליו כתובות המילים 'בלי פאניקה' באותיות מאירות עיניים, הוא מעין חידוש טכנולוגי. הרעיון של אנציקלופדיה שתכיל את כל הידע האנושי כבר הופיע בספרי מדע בידיוני בעבר, אבל אדמס קלע למטרה בשתי נקודות. הראשונה היא חלוקת מידע ברשת באמצעות מכשירים ניידים, חזון שמתגשם לנגד עינינו כיום בדמותם של טלפונים סלולאריים ומחשבים ניידים המחוברים לאינטרנט. הנקודה השניה היא אפילו משמעותית יותר. אדמס האמין שהטכנולוגיה מצעידה אותנו לקראת מהפכה אמיתית. באחד הראיונות הוא אמר את הדברים הבאים: העולם נשלט בעבר עי הירארכיות גדולות ששלטו עלינו מלמעלה למטה. רשתות התקשורת הממחושבות יצרו עולם שנשלט מלמטה כלפי מעלה, וזה יביא לשינויים מהפכניים. מנהיגי העולם והתעשיינים יעשו טוב לעצמם אם יהיו מודעים לנקודות המבט החדשות והמתפתחות. בספר, מי שמתחזק וממלא את מדריך הטרמפיסט בתוכן הם כתבים משוטטים- טרמפיסטים בעצמם. הם אלה שיוצרים ומעדכנים את הערכים האנציקלופדיים לפי ראות עיניהם, מכיוון שהעורכים של המדריך נמצאים בהפסקת צהרים פחות או יותר במשך כל היום. זאת ועוד, לעיתים נכנסים זרים מוחלטים למשרדי ההוצאה לאור של המדריך ומוסיפים ערכים משלהם. כשניצבה בפני אדאמס האפשרות לממש את חזונו, הוא לא נתן לה לחמוק. בשנת 1999 השתתף בהקמתו של אתר אינטרנט בשם h2g2, שהיה המקבילה הארצית של מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה. כל גולש יכול לתרום למדריך, על כל נושא שבעולם- מ'איך סבון עובד' ועד 'היגון שכרוך בלהיות מעריץ של קבוצת הפוטבול שיקגו קאבס'. שנים ספורות לאחר מכן הופיעה וויקיפדיה, המבוססת על אותו העיקרון בדיוק, ולקחה את הבכורה מ-h2g2- אבל דווקא הפופולאריות האדירה של וויקיפדיה מוכיחה שאדאמס צדק. עשרה מיליוני ערכים, מאתיים וחמישים שפות, ערכים המופיעים ומתעדכנים בתוך דקות עד שעות!הימים שבהם עמדנו על כיסא כדי לשלוף מתוך הספרייה כרך שמן של האנציקלופדיה העברית חלפו ואינם עוד. תוכן המבוסס על תרומה קהילתית מביא עימו צרות ובעיות משלו. פרט לשגיאות עובדתיות (שבדרך כלל מתוקנות במהירות הבזק על ידי כותבים אחרים), ערכים רבים סובלים מחוסר אובייקטיביות, ווויקיפדיה ככלל משקפת בעיקר את תחומי העניין של קהל כותביה: צעירים, מעורים מאוד בטכנולוגיה ובתרבות העכשווית ופחות בתרבות הקלאסית של העבר. הדף של המאסטרו זובין מהטה בוויקיפדיה העברית, למשל, זהה בגודלו ואולי אפילו מעט קטן יותר מאשר הדף של המאסטרו צביקה פיק. דאגלס אדמס היה ער לבעייתיות של תוכן מבוסס קהילה, אבל לא נרתע ממנו. גם מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה מכיל טעויות רבות וערכים שגויים, אם כי המוציאים לאור תמיד התעקשו שבמקרים של שגיאות גדולות במיוחד, המציאות היא תמיד זו שטועה. אדמס הגדיר שלושה כללים שמאפיינים את היחס האנושי לטכנולוגיה: כל דבר שקיים בעולם כשאתה נולד הוא נורמלי ורגיל ומהווה חלק טבעי מהדרך שבה העולם עובד. כל דבר אשר הומצא כאשר אתה בן 15 ועד 35 הוא חדש, מרגש, ומהפכני ואתה כמעט בטוח יכול לעשות מזה קריירה (או לעבוד בתחום). כל דבר אשר הומצא אחרי שהגעת לגיל 35 הוא כנגד סדרו הטבעי של העולם ומסמל את תחילת חורבן הצליויזציה כפי שאנו מכירים אותה. לאדמס היו פינות חמות בלב לעוד שלושה נושאים. הוא היה אתאיסט קיצוני, שלל את קיומו של אלוהים ובהזדמנויות רבות התבטא ונאם נגד בריאתנות ותאוריית התכנון התבוני. חברו ריצ'ארד דוקינס ציטט את אדמס: האם אין זה מספיק לראות שגן הפרחים יפה, מבלי שנזדקק להאמין שיש בו פיות?. גם איכות הסביבה והשמירה על הטבע היו חשובים לאדמס, והוא היה חבר באגודות שונות שעוסקות בעניין. הוא אף כתב ספר בשם 'הזדמנות אחרונה לראות' על מסעותיו סביב העולם בחיפוש אחר זנים נכחדים של בעלי חיים. האהבה השלישית של אדמס הייתה המוסיקה. הוא היה חובב מוסיקה מושבע, גיטריסט שהחזיק בבעלותו עשרים וארבע גיטרות (שמאליות, דרך אגב- אדמס היה שמאלי, כמוני!). הוא היה חבר קרוב של דיוויד גילמור, הגיטריסט של פינק פלויד. ביום ההולדת הארבעים ושתיים שלו (מספר בעל חשיבות עליונה, כפי שמעריצי הסדרה יודעים היטב) הוא הוזמן להופיע איתם על הבמה,וניגן על הגיטרה בשני שירים מתוך 'הצד האפל של הירח'. אדמס היה זה שהציע את השם The Division Bell לאחד מאלבומי הלהקה. ספריו מלאים בהתייחסויות מרומזות לגיבוריו המוסיקליים, החל מהחיפושיות וכלה באלוויס. פינק פלויד, למשל, היו ההשראה ללהקה 'אזור אסון'- הלהקה הכי רועשת ביקום. המופע שלהם כולל בתוכו ספינת חלל המתרסקת לתוך השמש בשידור חי, והרעיון הזה מגיע קרוב לוודאי מהמטוס המתרסק בהופעות החיות של פינק פלויד- או משירם, Set the controls at the heart of the sun. מותו של אדמס באחד עשרה במאי, 2001, סיים דאגלס אדמס אימון כושר גופני על מכשיר הריצה בחדר הכושר. הוא התיישב על המזרון כדי לבצע כפיפות בטן. מאמן הכושר שלו ניגש לפינה כדי להביא את המגבת שלו, וכשחזר מצא את אדמס מתפתל על הריצפה, כתוצאה מהתקף לב מאסיבי. דאגלס אדמס נפטר בגיל 49 בלבד. הוא נקבר יחד עם המגבת שלו, והעולם הפסיד סופר שללא ספק היה עשוי לתרום עוד רבות וגדולות לתרבות האנושית. אדמס לא כתב ספרים רבים: הוא היה ידוע כסופר איטי והססן. באחת ההזדמנויות נעל אותו העורך שלו בבית מלון במשך שלושה שבועות כדי להכריח אותו לסיים את הספר עליו עבד. במילותיו של דאגלס עצמו: אני אוהב דד ליינס. אני אוהב את ה'ווששש' שהם משמיעים כשהם חולפים על פניך מעריציו של דאגלס אדמס חוגגים לזיכרו, בכל שנה בעשרים וחמישה במאי, את 'יום המגבת הבינלאומי'. ביום זה מסתובבים מעריציו עם מגבת בכל מקום אליו הם הולכים, שותים לכבודו גרגל בלאסטר פאן-גלקטי או תה (בהתאם לנסיבות) ומחכים לחללית הווגונית שתשמיד את כדור הארץ- או לכל הפחות מקווים לתפוס טרמפ מוצלח במיוחד.