מדוע שופטי כדורגל אינם נעזרים בטכנולוגיה? או, השער שגרם לנשיא פיפ"א לרצות למות

כתב: רן לוי

אני מקבל מהמאזינים רעיונות רבים לפרקים חדשים. כמעט בכל יומיים אני מקבל אי-מייל בסגנון – 'תגיד רן, למה שלא תעשה פרק על X' או 'כבר מזמן לא עשית פרק על Y', ובדרך כלל מדובר על רעיונות טובים שמעניינים אותי – נושאים שאני עצמי כנראה לא הייתי חושב עליהם מיוזמתי.

אבל פה ושם יש, כמובן, גם הצעות לנושאים שאני לא ממש מתלהב מהם, נושאים ש'לא עושים לי את זה.' כשפנה אלי משה טלסניק לפני מספר חודשים והציע לי לעשות פרק שקשור בכדורגל – אני מודה שהתגובה הראשונית שלי הייתה ספקנית למדי. זה לא שאני לא אוהב ספורט, אבל כדורגל זה לא ממש אני. פה ושם אני צופה במשחקים חשובים בטלוויזיה, יושב עם חברים בפאב בגמר גביע העולם – אבל אינני עוקב אחר המשחקים בליגה הישראלית, ואין לי מושג מי מלך השערים הנוכחי. פרק על כדורגל?… אני מעדיף לעשות פרק על שערים לוגיים.

אבל אז סיפר לי משה שהוא חוקר את הקשר שבין כדורגל לטכנולוגיה, והציג בפני את הנושא שבחר לעבודת התזה שלו. כששמעתי את שאלת המחקר של התזה, ה'אנטנות' שלי התרוממו מיד. זו הייתה מסוג השאלות שכנראה לא הייתי שואל לעולם – אבל בו בזמן, מסוג השאלות שכשאתה שומע עליהן אתה אומר 'איך לא חשבתי על זה קודם?!'. בו ברגע החלטתי לעשות פרק סביב השאלה הזו.

ש: שלום משה.
ת: אהלן, רן.
ש: ספר על עצמך.
ת: קוראים לי משה טלסניק. אני עובד כמפתח תכנים במרכז למחקר ופיתוח של רשת אורט ישראל. אני סטודנט לתואר שלישי בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. חוקר כדורגל – ליתר דיוק, מדע וטכנולוגיה בכדורגל. בימים אלה אני מבצע מחקר על קבוצת מכבי חיפה. אני גם אבא לשניים.
ש איך הגעת לנושא של שיפוט וטכנולוגיה בכדורגל?
מ: כשהתחלתי את הלימודים בתכנית למדע טכנולוגיה וחברה, בשנה השנייה כשעדיין לא היה לי נושא השתתפתי בסדנת כתיבה. והתרגיל הראשון היה לכתוב על למה המחקר שלנו רלוונטי. עכשיו, בכלל לא היה לי מחקר. וחיפשתי נושא. ואז נזכרתי בשער, אחד מאד ספציפי – למעשה, שער שלא אושר – ורק כשיצאתי למחקר והתחלתי לבדוק שלמעשה אותו שער שלא היה, עשה לא פחות ממהפכה היסטורית בכדורגל.

מהו אותו שער היסטורי שדירבן את משה לכתוב את התזה שלו, ומהי שאלת המחקר המרתקת? סבלנות. הבה ניקח צעד אחד אחרונה, ונאמר מספר מילים על הקשר העקרוני שבין ספורט וטכנולוגיה.

בהכללה, ניתן לומר שטכנולוגיה, במובן הרחב ביותר של שימוש בכלים במסגרת פעילות אנושית כלשהיא, היא חלק בלתי נפרד מהספורט המודרני. ישנם סוגי ספורט שבהם הטכנולוגיה היא הבסיס שעליו נשענת הפעילות כולה: לדוגמה, במירוצי מכוניות, לנתוני המנוע השפעה לא פחותה על תוצאת המירוץ מזו של הנהג. בסוגי ספורט אחרים, הטכנולוגיה אינה הבסיס לפעילות אבל היא חלק בלתי נפרד מממנה. החומר שממנו עשוי בגד הים של שחיין – ובפרט, הגרר שהוא מפעיל על המים בבריכה – יכולים לקבוע אם יסיים במקום הראשון במשחה, או יפגר אחר המנצח בעשר מאיות השנייה. מי שהחזיק ביד מחבט טניס מקצועי יודע עד כמה החומר שממנו עשוי המחבט יכול להשפיע על עצמת החבטה.

בפרט, טכנולוגיה היא גם חלק בלתי נפרד משיפוט בענפי ספורט רבים. שופטי כדורסל נעזרים בהילוכים חוזרים כדי לפסוק באירועים שונים במהלך המשחק, לשופטי הטניס יש מערכת שמזהה אם הכדור נחת בתוך תחומי המגרש, ובסיוף המחשב הוא זה שקובע מי דקר את מי, מתי ובאיזו נקודה בגוף.

ומה קורה בעולם הכדורגל? ובכן, גם שחקני הכדורגל מוקפים בטכנולוגיה מתקדמת בכל רגע ובכל מקום. הרופאים עוקבים אחר מדדי גופם באמצעות חיישנים אלחוטיים, והמאמנים מנתחים את ביצועיהם בוידאו. הנעלים, הבגדים התרמיים ואפילו הכדור שבו הם בועטים מיוצרים בתהליכים מתקדמים ביותר. הדשא שעליו הם דורכים מטופח באמצעות מערכות השקיה אלקטרוניות, וכל נגיעה שלהם בכדור מוקרנת על מסך ענק לטובת אלפי הצופים ביציעים. יש המון טכנולוגיה בכדורגל. אך מה בעניין שיפוט בכדורגל?

לא קל להיות שופט כדורגל. במישור הפיזי, שופט ראשי במשחק בליגות המקצועניות צריך לעמוד בדרישות אתלטיות לא קלות. על המגרש רחב הידיים, השופט רודף אחרי כדור שנבעט במהירות אדירה ואחרי ספורטאים שרצים למעלה מעשרה קילומטרים בתשעים דקות. במישור הנפשי, הוא נמצא תחת לחץ פסיכולוגי אדיר. השופט הוא דמות מרכזית במשחק, ולהחלטה שגויה שלו יכולות להיות השלכות קשות. מעבר למפח הנפש של הקבוצה המפסידה ושל אוהדיה, הדחה מטורניר גביע או הפסד במשחק האליפות פירושם גם הפסד של עד עשרות מיליוני דולרים.

ומהם הכלים הטכנולוגיים שבהם נעזר השופט כדי לקבל את ההחלטות החשובות והמכריעות שהוא צריך לקבל, בתנאים כה קשים? משרוקית, שני כרטיסי קרטון צבעוניים, שעון יד, פנקס ומערכת קשר בסיסית שבעזרתה הוא יכול לשוחח עם שני קוונים על הקווים ושופט עזר ברחבת החילופים. לכנות את העזרים האלה בשם 'כלים טכנולוגיים' הוא כמו לומר על אוהדי בית"ר ירושלים שהם ליברלים.

בתנאים שכאלה, אין פלא שמשחק הכדורגל עתיר בשגיאות שיפוט. השאלה ששאל משה טלסניק את עצמו, השאלה שבבסיס עבודת המחקר שלו, הייתה: מדוע שופטי הכדורגל אינם נעזרים בטכנולוגיה כדי לקבל החלטות? הרי כפי שראינו, הטכנולוגיה היא חלק מהמשחק בכל תחום אחר של הכדורגל – מאימונים ועד הלבשה. נדמה שרק השיפוט חסין מפני חדירת הטכנולוגיה: פרט לעזרים הפשוטים שהשופטים מחזיקים בכיסיהם ועונדים לצאוורם מזה מאה שנה, נאסר עליהם לעשות שימוש אפילו באמצעים טכנולוגיים שנחשבים כיום לבסיסיים. הילוכים חוזרים של מצלמות טלוויזיה, למשל, קיימים מאז שנות השישים ושופטים בענפי ספורט רבים – מכדורסל ועד פוטבול אמריקני – עושים בהם שימוש בכל משחק. בכדורגל, מותר להעזר בהילוך חוזר כדי להעמיד לדין משמעתי שחקן שביצע עבירה חמורה – אבל אך ורק לאחר המשחק. במהלך ההתמודדות עצמה אסור לשופט לשנות את החלטתו, אפילו אם על מסכי הענק שבאיצטדיון מוקרן הילוך חוזר שמעיד בברור על טעות שיפוט.

אין בזה שום היגיון! האם מישהו מאתנו היה מוכן ללכת לרופא שמשתמש אך ורק בטכנולוגיה בת מאה שנה, ומתעקש לאבחן סרטן באמצעות סטטוסקופ למרות שיש לו סורק CT בחדר הסמוך? ברור שלא. אז מה מייחד את משחק הכדורגל מכל תחום אחר של חיינו המודרניים, וכמעט כל סוג אחר של פעילות ספורטיבית? מי בולם את חדירת הטכנולוגיה אל השיפוט, והאם מדובר בשמרנות חסרת היגיון? זו ההייתה השאלה שדירבנה את משה לצאת למסע מחקר פרטי שלקח אותו אל משרדיה של פיפ"א בז'נבה, איצטדיוני כדורגל בתל אביב וארכיונים מקוונים של עיתונים בני עשרות שנים. התשובות שחשף יכולות ללמד אותנו לא רק כמה עובדות מפתיעות על מאחורי הקלעים של עולם הכדורגל, אלא גם לקח מרתק על הטבע האנושי.

שורשי הכדורגל המודרני

שורשי הכדורגל המודרני נעוצים באנגליה, במאה ה-14, אז שיחקו פשוטי העם בגרסא מוקדמת של המשחק המוכר לנו. השלטונות לא אהבו את המשחק, וניסו לאסור על אזרחי הממלכה לשחק אותו. מדוע? כיוון שבאותם הימים לא רק שלא היה שיפוט בכדורגל – בקושי היו חוקים. לא הייתה כל הגבלה על מספר השחקנים על המגרש, מותר היה לגעת בכדור בכל חלק בגוף – ואפילו היה מותר להשתמש במקלות ובאלות כדי להכות את היריב. פציעות קשות והרוגים היו אירועים שכיחים במשחק. אפילו בתחילת המאה ה-19 הכדורגל היה משחק אלים כל כך, עד שתייר צרפתי שצפה במשחק כדורגל במשחק בעיר דרבי בשנת 1829 רשם ביומנו –

"אם לזה הם קוראים 'משחק כדורגל', לְמה הם קוראים 'מלחמה'?"

לאורך השנים חוקקו מלכי וממשלות אנגליה עשרות חוקים שנועדו למנוע את משחקי הכדור או למתן את האלימות בהם, אך לא הצליחו למגר אותם לחלוטין. במאה ה-19, עם עליית מעמד הביניים באנגליה, השתנה גם אופיו של הכדורגל. המשחק אומץ על ידי בתי ספר ומכללות יוקרתיים כמו קמברידג' ואוקספורד, שקידשו ערכים ג'נטלמניים כגון תחרות הוגנת ושמירה על הכללים. הג'נטלמניות הייתה עיקרון כה חשוב עבור שחקני המכללות, עד שלא היה צורך בשופט כלל שכן ההנחה הבסיסית הייתה שג'נטלמן לעולם לא יבצע עבירה במתכוון.

משחק הכדורגל בגרסתו ה'עדינה' יותר זכה להצלחה, והפופולריות שלו גאתה ברחבי המדינה כולה. הצלחה זו הציפה בעיה חמורה, והיא העובדה שפרט למכללות שהסכימו ביניהן מראש על הכללים – לא היו חוקים מוסכמים לכדורגל: בכל מקום שיחקו לפי כללים אחרים, דבר שהביא לכך שקבוצות מערים שונות לא היו יכולות לשחק זו מול זו.

עורכי העיתון היוקרתי 'הטיימס' הבחינו שכתבות על משחקי כדורגל תורמות מאוד למכירות העיתון, והחליטו לעשות מעשה. בשנת 1883 יזם העיתון סדרת מפגשים של נציגים מאחד עשר מועדונים מובילים בעיר לונדון, כדי לקבוע אחת ולתמיד ובאופן מוסכם את חוקי המשחק. המסמך שיצא מפגישות אלה הוא הבסיס לכדורגל שאנחנו משחקים כיום: אחד עשר שחקנים בכל קבוצה, כדור אחד, בלי לגעת בידיים.

אגב, מעניין לציין שלא כולם הסכימו עם הכללים החדשים. מועדון כדורגל אחד – בלקהית' (Blackheath) – סירב לקבל את העובדה שמעתה אסור לגעת בידיים ולהרביץ. אנשי המועדון פרשו מהפגישות וייסדו ספורט חדש בשם 'רוגבי'.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-1886, נוסדה ועדת הכדורגל הבינלאומית – IFAB – שמאז מתכנסת אחת לשנה וקובעת את החוקים שלפיהן ישוחק המשחק. כשצבר הכדורגל פופולריות גם מחוץ לאיים הבריטיים נוסדה התאחדות הכדורגל הבינלאומית – FIFA – שאחראית על הניהול השוטף של הענף, אך כאמור אינה זו שקובעת את חוקיו. לנציגיה של פיפ"א ארבעה קולות מצביעים ב-IFAB: ארבעה נוספים שייכים להתאחדות האנגלית, האירית, הסקוטית והוולשית. שינויים בחוקת המשחק מאושרים ברוב של שישה קולות מתוך שמונה.

בימיו הראשונים של הכדורגל המאורגן היו החלטות שיפוט מתקבלות בהסכמה על ידי הקפטנים של שתי הקבוצות המשחקות. אם הקפטנים לא הצליחו להסכים ביניהם, הם היו פונים לשני שופטים – Umpires – שצפו במשחק. אם שני השופטים לא הגיעו להחלטה משותפת, הם היו פונים (מלשון To Refer) לשופט שלישי שהיה 'הבורר' – Referee. תהליך שיפוט זה היה ממושך ומייגע, וברבות הזמן החליטה IFAB להשאיר את ההחלטות כולן בידיו של השופט הבורר.

מאז ועד היום לא חל שינוי משמעותי באופן שבו מנהל השופט את מהלך המשחק, ובפרט לא נכנסו לשימוש עזרים טכנולוגיים שיעזרו לו לקבל החלטות נכונות ומדויקות יותר. השערת המחקר הראשונית של משה טלסניק הייתה שהסיבה לכך נעוצה בשמרנות עקרונית של IFAB, שמסרבת לחדש ולרענן חוקים בני עשרות שנים. עד מהרה נתברר לו שזו אינה יכולה להיות הסיבה, שכן המציאות מוכיחה שכשחברי IFAB חשים שיש מקום לשינוי בחוקי המשחק – הם אינם מהססים לעשות זאת, ובזריזות.

למשל, טורניר גביע העולם של 1990 שנערך באיטליה נחשב לאחד מגביעי העולם המשעממים ביותר אי פעם. חלק ניכר מהקבוצות העדיפו לשחק באופן הגנתי ולהמר על ניצחון בבעיטות עונשין, והתוצאה הייתה ממוצע שערים למשחק של 2.21 – הממוצע הנמוך ביותר בהיסטוריה. ארגנטינה הגיעה לגמר למרות שהבקיעה חמישה שערים בלבד בטורניר כולו – שיא שלילי נוסף בתולדות המשחקים. להולנדים יש אימרה שלפיה במונדיאל משעמם מנצחים הגרמנים – ואכן, הגרמנים ניצחו. הביקורת הנוקבת על אכות המשחקים הביאה את IFAB ליזום שינויי חקיקה החלטיים בתוך פחות משנה: כדי להקשות על בזבוז זמן נאסר על שוער לקלוט בידיו כדור שנמסר אליו משחקן קבוצתו, וכדי לעודד משחק התקפי הוחלט על הוצאת כרטיס אדום למי שמכשיל שחקן יריב שנמצא בעמדת הבקעה. מכאן שלפחות על הנייר, IFAB אינו חושש לשנות את חוקי המשחק כשיש הסכמה רחבה שיש בכך צורך.

אז מי בכל זאת בולם את חדירת הטכנולוגיה אל השיפוט? משה טלסניק זיהה שלושה בעלי עניין נוספים המשפיעים על משחק הכדורגל: הטלוויזיה, העיתונות הכתובה, וקהל האוהדים. בשנים האחרונות הולך מעמדה של העיתונות הכתובה ונמוג כתוצאה מחדירת האינטרנט לחיינו, ולכן נתמקד בשני בעלי העניין האחרים.

התקשורת והשפעתה על הכדורגל

אין ספק כי שידורי הטלוויזיה משפיעים מאוד על עולם הספורט בכלל, ועל הכדורגל בפרט. עיקר הכנסתה של פיפ"א, מאות מיליוני דולרים בשנה, מגיע ממכירת זכויות שידור לערוצי טלוויזיה. אם ערוצי הטלוויזיה היו לוחצים על הגופים המנהלים את הכדורגל לשלב במשחק טכנולוגיות שימנעו טעויות שיפוט, סביר להניח שהיו מצליחים בכך. כפי שמציין משה, רובם המוחלט של אוהדי הכדורגל צופים במשחקים דרך מסך הטלוויזיה ולא יושבים ביציעים.

ת: כל השנים שאני אוהד כדורגל, מעטות הפעמים שיצא לי לצפות במשחק כדורגל במגרש. למעשה, מה שצפיתי בו זה היה משדר טלוויזיוני, עם הקלוזאפים – עם צילומי הקהל, עם לראות את המאמן כועס…
ש: זאת אומרת, זו גרסה מסוימת של אותה מציאות שקיימת על המגרש.
ת: גרסה טלוויזיונית.

משחק הכדורגל שאנחנו רואים על המסך הקטן הוא, כמו כמעט כל תכנית אחרת, מוצר בידורי. הוא צריך לעניין אותנו, לרגש אותנו ולגרום לנו לצלוח את הפסקת הפרסומות הבאה כדי להגיע גם לזו שאחריה. משה ראיין במאים, מפיקים ושדרים בניסיון להבין כיצד הם הופכים את משחק הכדורגל למופע טלוויזיוני מבדר. מפיק טלוויזיה ותיק סיפק לו תיאור מפורט של נקודת שיא טיפוסית במשחק.

ת: לאחר הבקעת שער מתמקדים בשמחת השחקן המבקיע, אחר כך עוברים לשוער המתוסכל שמניח ידיו על מותניו והולך להוציא את הכדור מהשער. מראים את שמחת יציעי האוהדים ואז יוצאים לשלושה הילוכים חוזרים: שניים שמראים את השער מזוויות שונות, ועוד אחד שמראה את המאמן של הקבוצה המבקיעה מניף את ידיו באוויר. השלב האחרון הוא החזרה לשגרה של צילום חידוש המגרש מקו האמצע…
ש: [צוחק] זאת אומרת..זה מתכון!
ת: בוודאי! הנה לפנינו נרטיב של שיא במשחק כדורגל. מכאן הוא יתנהל על מי מנוחות עד שיבוא שער נוסף, עבירה קשה או… טעות שיפוט. תיאור זה חושף בפנינו את צורך אנשי הטלוויזיה בנקודות שיא דרמטיות במשחק הכדורגל – וטעויות שיפוט הן נקודות שיא שכאלה. כל עוד זה לא שבור, לא צריך לתקן. להפך! הפופולריות עולה. מאיר איינשטין, למשל, אמר לי – אני אוהב טעויות שיפוט! יש על מה לדבר. והוא אוהב לדבר…
ש: מבחינתו, אם יש טעויות שיפוט, זה טוב לדרמה, לא?
ת: זה טוב לדרמה. לא רק זה. שידורי הכדורגל לא רק מסתיים בסוף המשחק. נפתחים אולפנים, במיוחד באירועי ספורט גדולים. על מה ידברו? אין כמעט אירועים במשחקי הכדורגל.

במילים אחרות, לאנשי הטלוויזיה יש אינטרס מובהק לשמר את המצב הקיים שבו טעויות שיפוט אקראיות מכניסות 'פלפל' ודרמה במשחקים שבהם אין מספיק שערים או אירועי שיא אחרים. מכאן שאם ערוצי הטלוויזיה אינם בולמים באופן אקטיבי שילוב של טכנולוגיה בשיפוט – הרי שלכל הפחות הם אינם דוחפים את רשויות הכדורגל לשנות את המצב הקיים.

השינוי שעוברים האוהדים

בעל העניין השני במשחק הכדורגל הם האוהדים – שהרי בלעדיהם אין לספורט זכות קיום. השחקנים על המגרש יכולים אולי להתרגל ליציעים מאוכלסים בדלילות – יש ענפי ספורט נידחים שבהם זו הנורמה, אחרי הכל – אבל מבחינה כלכלית גרידא, ללא מיליוני האוהדים שרוכשים כרטיסים ומאות המיליונים שצופים בשידורי הטלוויזיה, הכדורגל היה מפסיק להיות עסק רווחי ומניב לעסקנים שמנהלים אותו. אם חלק ניכר מהאוהדים היה חש שטעויות שיפוט מפריעות מאוד להנאה מהמשחק – IFAB הייתה עושה הכול כדי למנוע את חוסר שביעות הרצון הזו. אז מהי, אם כן, דעתם של האוהדים על המצב הקיים?

קשה להתייחס לציבור מגוון וגלובלי כל כך כמו קהל אוהדי הכדורגל כמקשה אחת. מצד אחד ישנם האוהדים שנגדיר אותם בשפה עדינה – כ'מחוספסים'. עבורם, המשחק הוא מלחמה שחובה לנצח בה – גם אם המשמעות היא לקלל, לזרוק בקבוקים על אוהדי הקבוצה היריבה ולנהום קריאות גזעניות על שחקנים כהי עור. הסופר האנגלי ניק הורנבי הוא, כנראה, לא אחד שישליך בקבוקים מעבר לגדר – אבל כפי שמגדיר זאת משה בתזה שלו, הורנבי (אוהד שרוף של ארסנל) הוא כנראה 'נכדה הרוחני' של קבוצת אוהדים זו. בספרו 'קדחת המגרש', הורנבי מפרט מהם לדעתו המרכיבים החיוניים למשחק כדורגל מוצלח:

"על מנת שהמשחק יהיה באמת חוויה בלתי נשכחת, מסוג המשחקים שאתה חוזר מהם כשכולך רועד מבפנים מרוב סיפוק והגשמה, רצוי שיהיו בו כמה שיותר מהמרכיבים הבאים: שערים […], קהל רועש [וגם] שיפוט גרוע באופן שערורייתי.. חרון ההתמרמרות הוא נדבך חיוני בחוויית הכדורגל המושלמת: אי לכך, איני יכול להסכים עם פרשנים שטוענים שלשופט היה משחק טוב אם לא הרגישו בו […] אני מעדיף להרגיש בשופטים, ולנבוח עליהם, ולהרגיש שהם מרמים אותי."

אוהדים מסוגו של הורנבי, אם כן, אולי מעדיפים – גם אם הם לא חושבים כך במודע – משחק פרוע ולא מסודר כיוון שהוא גורם לאדרנלין לזרום בדם… וכפי שציין הורנבי, אין כמו 'חרון ההתמרמרות' כדי לגרום לאדרנלין לזרום כמו מים. קהל שכזה אינו דוחף את IFAB לשלב טכנולוגיה בשיפוט, שכן אין טעם להתמרמר על החלטה של מכונה.

מאידך, בשנים האחרונות אוהדים מסוגו של ניק הורנבי הולכים ומאבדים את הדומיננטיות ביציעיהן של קבוצות כדורגל אירופיות. יש לכך סיבות רבות שלא ניכנס אליהן, אך השורה התחתונה היא שמחירי הכרטיסים למשחקים במדינות רבות עלו באופן ניכר בעשרים השנים האחרונות, עד לעשרות ואף מאות יורו לכרטיס. הקהל שיכול להרשות לעצמו לרכוש כרטיס הוא ברובו קהל ממעמד הביניים: קהל עדין ומחוספס הרבה פחות מאנשי מעמד הפועלים שגדשו את היציעים לפני שלושים וארבעים שנה. עבור קהל זה, הכדורגל הוא פחות "מלחמה" ויותר "הצגת בידור" – כזו שאפשר לקחת אליה אפילו את האישה והילדים. פיפ"א מעודדת קהל שכזה להגיע למשחקי הכדורגל, ואף התאימה את חוקי המשחק לרוח החדשה שמנשבת מהיציעים.

למשל, כשביקר משה טלסניק במשרדי פיפ"א שבציריך, הוא נתקל באחד המסדרונות – במקרה לגמרי – במר ז'רום וואלק (Valcke), המזכיר הכללי של הארגון. הפגישה המקרית התגלגלה לראיון מקיף שבו חשף וואלק את הלך הרוח של פיפ"א לגבי 'עידון' הכדורגל.

משה: יש תחושה [שפיפ"א מנסה להפוך את הכדורגל] ליותר מעודן, יותר Civilized. כך, למשל, האיסור להוריד חולצות לאחר הבקעת שער.
ז'רום: צריכים להיות כללי התנהגות וחוקים לגבי האופן אפילו של החגיגות. כשאני ואתה באנו לכאן, למשרדי הארגון, נהגנו לפי קוד לבוש מסוים ולא הגענו עם כפכפי גומי.
משה: אבל זוהי שמחה ספונטנית!
ז'רום: כשנולד לך תינוק, אתה לא הולך לחגוג בריצה בלי חולצה מסביב לבית החולים. אותו הדבר צריך להיות על המגרש – צריך לכבד את המקום שבו נמצאים.

תשובות אלו מלמדות אותנו שני דברים. האחד, שז'רום וואלק כנראה לא ביקר בחדר יולדות בסורוקה. השני, שפיפ"א אכן חשה בצורך לשנות את הכדורגל ולהתאים אותו לקהל מעמד הביניים – על ידי איסור על הורדת חולצה, ענישה נוקשה יותר על עבירות חמורות ועוד.
צורך זה הוא אולי הסיבה שלפני ארבע שנים, בפעם הראשונה בכמעט מאה שנים, נכנעה IFAB והחליטה לתת לטכנולוגיה להיות חלק מהשיפוט בכדורגל. כפי שמייד ניווכח זו אמנם כניעה מינימלית ומינורית – אבל בכל זאת, כניעה.

Goal Line Technology

שער נחשב כ'חוקי' אם הכדור עבר במלוא הקפו את קו השער. באופן טבעי, מחלוקות וויכוחים לגבי החלטות שיפוט על כדורים שחצו או לא חצו במלואם את קו השער קיימים כנראה מאז ראשית ימי הכדורגל. הילוכים חוזרים על מסכי הטלוויזיה יכולים היו למנוע חלק ניכר ממחלוקות אלה כבר מאז שנות השישים, אך ב-IFAB כאמור החליטו שלא לאפשר לשופטים להעזר בהם במהלך המשחק.

אך הקהל בימינו אינו אותו הקהל של שנות השישים. עבור הקהל החדש, 'המעודן' יותר, לרעיונות של 'משחק הוגן' ושיפוט צודק יש משקל מהותי, כיוון שכדורגל עבורו אינו רק 'מלחמה' נגד קבוצה אחרת, אלא גם ספורט – ובספורט, כפי שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו, לא יפה לרמות. קהל חדש זה מתקשה לקבל בלב שלם טעויות שיפוט בוטות, שכן הן פוגעות באסתטיקה הספורטיבית של הכדורגל.

תחת לחץ הולך וגובר זה החליטה פיפ"א בשנת 1999 לבחון באופן ראשוני וזהיר את האפשרות לעשות שימוש בטכנולוגיות מתקדמת יותר כדי לזהות אם הכדור עבר במלואו את קו השער. מבין מגוון ההצעות והרעיונות שהועלו, שתי טכנולוגיות נחשבות למועדפות ומוצלחות במיוחד.

הראשונה היא טכנולוגיית Hawk Eye, שכבר נמצאת בשימוש קבוע במשחק הטניס. סדרה של מספר מצלמות מהירות עוקבות אחר תנועתו של הכדור, ומחשב מנתח את מיקומו ביחס לקווים המסמנים את גבולות המגרש בטניס, או את קו השער בכדורגל. כשהמחשב מזהה שהכדור חצה את הקו, הוא מאותת זאת לשופט.

הטכנולוגיה השנייה נקראת Goalref, ומבוססת על עיקרון שונה בתכלית – השראה אלקטרומגנטית. חוטי מתכת הטבועים בקורות ומתחת לשער משרים סביבו שדה מגנטי. בתוך כדור הכדורגל, ממש מתחת לשכבה החיצונית שלו, יש חוטי מתכת זעירים. כשחוטי המתכת חולפים דרך השדה המגנטי שבאזור השער הם יוצרים בו אדוות, כמו אבן הנופלת לבריכה שקטה. אנטנות מתאימות סביב השער מסוגלות לזהות את האדוות והתנודות בשדה המגנטי המקורי, למדוד את מיקומו של הכדור ביחס לקו השער ולאותת לשופט בהתאם.

שתי המערכות האלה, Hawk Eye ו- Goalref, מכונות בשם כולל 'GLT' (Goal Line Technology). לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה, ופיפ"א בחנה אותן בסדרת ניסויים על פני מספר שנים. התוצאות היו מעודדות: בשני המקרים דיוק המערכות היה מספק למדי. אף על פי כן, בשנת 2010 החליטה פיפ"א להפסיק את הניסויים ולאסור באופן גורף את השימוש ב-GLT. נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, הסביר את ההחלטה ברצונה של ההתאחדות לשמר על אופיו האוניברסלי והאנושי של המשחק:

"יש לנו 260 מיליון איש המעורבים במשחק באופן ישיר. ענפי ספורט אחרים משנים את חוקי המשחקים באופן תדיר כדי להגיב לטכנולוגיה חדשה..אנחנו לא עושים זאת, וזה מה שמביא לעניין ולפופולריות של הכדורגל. הבה נשאיר את המשחק עם שגיאות. חברות הטלוויזיה יכולות לשמור לעצמן את הזכות להחליט אם השופט צדק או טעה, אבל השופט הוא זה שעדיין יקבל את ההחלטה – אדם, ולא מכונה."

אך פחות משנה לאחר מכן, ב-2011, הפכה ועדת IFAB את החלטה זו על פיה, והחליטה לאשר את השימוש ב-GLT בכל הטורנירים והמשחקים החשובים. בפעם הראשונה יורשו השופטים להיעזר במערכת מדידה אלקטרונית ומדויקת – ולא רק בעיניהם או בעיני הקוונים – לשם קבלת החלטות.

הכניעה הזו הגיעה בעקבות אותו שער ספציפי, שער שלא אושר, שדירבן את משה טלסניק לכתוב את עבודת התזה שלו. הטורניר היה גביע העולם בדרום אפריקה, בשנת 2010, והמשחק – שמינית הגמר בין אנגליה וגרמניה. משחקים בין אנגליה וגרמניה טעונים תמיד, או כפי שהגדיר זאת שחקנה של אנגליה, פרנק למפרד – 'אין דבר כזה "משחק ידידותי" נגד גרמניה.

ת: ואני זוכר שצפיתי בשער, זה היה אחר הצהריים, התוצאה הייתה 2-1 לגרמנים. ושתי דקות לפני המחצית, פרנק למפרד שהוא שחקן מאד מוכשר, בועט בערך מ-18 מטר לשער הגרמני. הכדור עובר במלואו את קו השער,שעל פי חוקת הכדורגל זה שער חוקי, יוצא החוצה ואף אחד לא ראה, השופט לפחות לא ראה שזה שער ולא חשב שהכדור נחת בפנים. השער לא אושר. עכשיו, בהמשך האנגלים גם הפסידו, קיבלו עוד שני שערים מהגרמנים, הם היו פחות טובים מהגרמנים.
ש: זאת אומרת, השער הזה לא קבע את תוצאת המשחק?
ת: אי אפשר לדעת. זאת אומרת, אם השער הזה היה משווה את תוצאת המשחק אי אפשר היה לדעת איך המשחק היה מתפתח. זה גם מה שהופך את הכדורגל לכל כך יפה וכל כך מיוחד.

קשה לשים את האצבע על הסיבה העיקרית לכך שדווקא שער ספציפי זה גרם לנציגי IFAB לשנות את החלטותיהם הקודמות: לכאורה, מדובר בעוד טעות שיפוט סטנדרטית – לא פחות וגם לא יותר שערורייתית מאינספור טעויות שיפוט אחרות בהיסטוריה. אבל אין עוררין על כך שההחלטה על אישור ה-GLT באה בעקבות אותו שער. ז'רום וואלק, המזכיר הכללי של פיפ"א, אמר זאת בברור בראיון שערך עמו משה:

'היה זה השער הברור במשחקי הגביע העולמי ששינה את דעתנו. אנו נוטים להיות קשובים ולבסוף אנו דנים בנושאים שדורשים טיפול.'

יכול להיות ששערו הפסול של למפרד היה 'הקש ששבר את גב הגמל' בעקבות לחץ הולך וגובר שחשה ועדת הכדורגל הבינלאומית מצד הקהל. כפי שמציין משה טלסניק, כל מי שישב באיצטדיון באותו הרגע ידע שהשער היה חוקי: לכולם היו טלפונים חכמים ביד. בתוך שניות יכלו הצופים לקרוא מסרונים מחברים בבית, דיווחים בטוויטר ובבלוגים ולצפות בשידורים חוזרים באתרי ספורט: כולם, בכל העולם וגם באיצטדיון, ידעו שמדובר בשער חוקי. כולם… חוץ מהשופט.

ת: השופטים הם כמו… הם הגיבורים הטרגיים כאן. חורחה לריאונדה הוא גיבור טרגי. הוא לא באמת התכוון לטעות באותו משחק – אבל בטעות שלו הוא גרם לשינוי.
ש: הם היחידים שמפסידים בעצם. אותם מקללים.
ת: כן, כן.

עבור קברניטי הכדורגל, שכאמור נוטים להיות קשובים לרחשי לב האוהדים, המצב הזה היה בלתי נסבל. ברור לגמרי שלו הייתה מערכת ה-GLT בשימוש בזמן המשחק, השופט היה מאשר את השער ללא היסוס.

ת: נשיא פיפ"א, ספ בלטר, התנגד בכל תוקף להכנסת טכנולוגיה. הוא אמר לעצמו 'אני מעדיף למות לפני שאחזה עוד פעם באירוע כמו שקרה היום.' המבוכה הייתה מאוד גדולה. וזה מה שהביא להכנסת Goal End Technology.

לסיכום, הסטטוס קוו של הימנעות משימוש בטכנולוגיה בשיפוט בכדורגל החזיק מעמד למעלה ממאה שנה בזכות שילוב אינטרסים מצד בעלי עניין שונים: עסקנים ומקבלי החלטות שרצו לשמור על משחק אוניברסלי, זהה ופשוט בכל מקום בעולם, כלי תקשורת ששמחים על הדרמות שמספקות טעויות השיפוט – והאוהדים, שמחפשים 'אקשן' ואדרנלין. בשנים האחרונות חל שינוי באופי הקהל שמגיע למשחקי הכדורגל בליגות האירופאיות: קהל שמעוניין פחות במלחמות וטעויות, ויותר בבידור נקי וספורטיבי. קהל זה מפעיל לחץ עקיף על IFAB להכניס עזרי שיפוט מתקדמים לכדורגל, כמו עזרי השיפוט שהוא מכיר מכל ענפי הספורט האחרים – מטניס ועד כדורסל.

חשוב להכניס את ההחלטה לאשר את השימוש ב-GLT לפרופורציה. ה-GLT יימנע, במקרה הטוב, רק סוג מסוים אחד של טעות שיפוט: אישור או אי אישור שערים על סמך השאלה האם הכדור עבר במלוא הקפו את קו השער. יש עוד טעויות שיפוט פוטנציאליות רבות מספור: החל ממסירה בזמן נבדל, ועד נגיעת יד ברחבה שהייתה צריכה להוביל לבעיטת עונשין מאחד עשרה מטר. אל חשש: לשופטים האומללים יש עדיין אינספור הזדמנויות לטעות.

אך האם באמת 'נפרץ הסכר' ובעקבות ה- GLT נזכה לשטף של שדרוגים אלקטרוניים שיצמצמו למינימום את טעויות השיפוט? קשה לדעת. משה טלסניק מאמין שכך אכן יהיה – אבל הוא לא מייחל ליום הזה.

ת: אני לא חושב שבימי חיי נזכה לראות, אבל אנחנו הולכים לכיוון הזה. אני מאד מקווה שיקח זמן עד שתיכנס טכנולוגיה שתשנה משמעותית את אופי השיפוט במשחק הכדורגל.

באופן אישי, אני מזדהה עם דעתו של משה: גם אני, בסתר לבי, מתקשה לדמיין את הכדורגל בעוד חמישים שנה כמעין משחק 'סטרילי' שבו מחשבים ומצלמות מחליפים את השופט האנושי. יש חן מסוים בעובדה שאני, רן לוי, שהפעם האחרונה שבה שיחקתי כדורגל הייתה בכיתה ג', שלא מסוגל לרוץ ספרינטים תשעים דקות רצופות גם אם חיי יהיו תלויים בכך, ושהכדור היחיד שאני מתקרב אליו בימינו הוא אספירין – יכול לשבת מול המסך, לצקצק בלשון, לנחור בבוז ולהגיד – 'איזה אדיוט! איך הוא לא ראה שהיה שער?!…'

יצירות בהן נעשה שימוש במהלך הפרק

https://soundcloud.com/3lau/piano-concept

ביבליוגרפיה ומידע נוסף

http://www.telegraph.co.uk/sport/football/teams/england/7857951/England-v-Germany-Frank-Lampards-goal-reignites-goal-line-technology-debate.html
http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=27799
http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=27864
https://www.youtube.com/results?search_query=lampard+goal+germany&page=2
http://www.nationalfootballpost.com/Are-NFL-games-taking-longer-than-ever.html
http://online.wsj.com/news/articles/SB10001424052748704281204575002852055561406
http://www.cbc.ca/sports/fifa-halts-instant-replay-experiment-1.695604