[עושים היסטוריה] 157: 'מבצע גוזל', או המילואמניק שהפיל מיג-25 מהמיטה

המיג-25 היה אחד המטוסים המתקדמים והמפחידים בארסנל של ברית המועצות בעידן המלחמה הקרה: מטוס יירוט וריגול שהיה מסוגל גבוה יותר ומהר יותר מכל מטוס מתוצרת מערבית. במשך שנים נכשל חיל האוויר הישראלי בניסיונותיו למנוע מצבאות ערב שעשו שימוש במיג-25 לצלם את שטחנו עד שסמר במילואים פיני שפטר נכנס לתמונה.

[עושים היסטוריה] 157: 'מבצע גוזל', או המילואמניק שהפיל מיג-25 מהמיטה
00:00 / 01:04
  • Facebook
  • Twitter
  • Instagram

חסויות הפרק

הפרק הוקלט במפגש המאזינים הרביעי של הפודקאסט, אשר נערך ב-27.1.15 באודיטוריום של מיקרוסופט-ישראל. 0910: בשנות השבעים המצרים 'מלכלכים' על המטוסים הסובייטים, לבריהמ לא הייתה ברירה אלא להשליך את המטוס המסווג ביותר שלה לתוך הקלחת המזרח-תיכונית 1445: ויקטור בלנקו (Belenko) עורק בשנת 1976 עם מטוסו למערב ומגלה עולם מפתיע וקסום בין מדפי הסופרמרקט השכונתי 2535: התחקיר לפרק מעלה שם מפתיע מעברו של רן. האם ייתכן ופיני שפטר, זוכה פרס חהא והאיש שעשה את הבלתי אפשרי, עבד לצידי במשך שנים באותה המחלקה?? את הפרק הקליט (בשידור חי) ניר סייג, שגם הלחין את המוזיקה וערך את ההקלטה. את התחקיר לפרק ערך נתן פוזניאק, שאף סייע בהקלטת הראיון עם פיני שפטר. פיני שפטר הוא כיום סמנכל הפיתוח של חברת פרדוקס, המתמחה במוצרי אבטחה. תמונות, סרטונים והקלטות רדיו נדירות שחלקן הושמעו בפרק ניתן למצוא בקישור הזה. מבצע 'גוזל', או המילואימניק שהפיל מיג-25 מהמיטה כתב: רן לוי בנוב' 1971 המריאו שני מטוסי פאנטום של חיל האוויר למשימת יירוט. זו לא הייתה משימת ירוט שגרתית. הטכנאים שהכינו את המטוסים על הקרקע הסירו מהם כל פיסת ציוד בלתי חיונית כדי להפחית ממשקלם ולאפשר להם לנסוק אל גובה הטיסה המירבי שלהם במהירות הגבוהה ביותר האפשרית. שני המטוסים טיפסו מעלה ומעלה מעל חצי האי סיני. באופק כבר הבחינו במטרתם: מטוס ריגול שהמריא משדה תעופה מצרי. הגובה המקסימלי אליו יכלו הפאנטומים להגיע היה שישים אלף רגל – אך המטוס המצרי היה גבוה בהרבה, כמעט שמונים אלף רגל מעל הקרקע. טייסי הפאנטום הרימו את חרטומי המטוסים גבוה ככל שיכלו, ושיגרו טילי אוויר-אוויר אל עבר המטוס המצרי. הטילים שעטו אל מטרתם. אלו היו טילים מתקדמים מדגם Sparrow, שראשי הנפץ שלהם היו מצוידים במרעומי קרבה המאפשרים להם לפגוע במטרתם גם אינם מתנגשים בה במישרין. הטילים מצאו את מטרתם, והתפוצצו אך המטוס המצרי ששעט באותו הרגע בתוך המרחב האווירי של ישראל לא היה מטוס רגיל. הוא טס במהירות אדירה: פי שתיים וחצי ממהירות הקול. אף מטוס אחר, באותם הימים, לא היה מסוגל לטוס מהר כל כך וגבוה כל כך – וטילי ה-Sparrow לא תוכננו להתמודד כנגד ביצועים שכאלה. המהירות המשולבת של המטוס והטיל הייתה כה גבוהה, עד שברגע הפיצוץ כבר היה המטוס רחוק מספיק מהטיל כדי לחמוק ללא פגע. הפאנטומים שבו לבסיסם, מאוכזבים: היירוט נכשל. חיל האוויר התכונן למשימת היירוט, זיהה את המראת מטוס הריגול ממצרים מבעוד מועד –ובכל זאת, מטוס הריגול המצרי חלף מעל שמי ישראל וצילם את שטחה ללא הפרעה. עבור החיל שראה את עצמו כאחד מחילות האוויר הטובים בעולם, טעמו של כישלון זה היה מריר במיוחד, ללא ספק. המטוס אותו ניסו הפאנטומים להפיל ללא הצלחה היה מיג-25: מטוס הקרב המתקדם והמתוחכם ביותר בארסנל האדיר של ברית המועצות. במיטב המסורת הסובייטית, המיג-25 היה מכונה מרשימה. הוא היה גדול וכבד יותר מרוב מטוסי הקרב המודרניים, אך מוטת הכנפיים הרחבה שלו וזוג מנועים רבי עוצמה איפשרו לו לטוס בגבהים ומהירויות חסרות תקדים. המיג-25 שבר כמה וכמה שיאי תעופה אשר חלקם תקפים עד היום: למשל, זהו המטוס הראשון שהגיע לגובה של 115 אלף רגל (35 קמ) – ממש על גבול החלל החיצון. מהירות השיוט שלו הייתה 2.5 מאך – דהיינו, פעמיים וחצי ממהירות הקול – אך אם היה הטייס מוכן לסכן את שלומם של המנועים, יכל המיג-25 להאיץ עד ל-3.2 מאך, מהירות שמטוסי קרב לא מגיעים אליה גם בימינו. ביצועיו של המיג-25 עוררו דאגה, שלא נאמר פאניקה, בקרב מפקדי צבא ארצות הברית. אלו היו ימי שיא המלחמה הקרה בין המעצמות, ולחיל האוויר האמריקני לא הייתה תשובה ליכולותיו של המיג-25. המטוס שאמור היה לספק מענה ליכולותיו של המיג-25, ה-F15, היה עדיין על שולחן השרטוטים, וכפי שלמדו טייסי חיל האוויר הישראלי על בשרם, מטוסי הקרב הקיימים כדוגמת ה- F4E 'פאנטום' (קורנס, בשמו העברי) לא התקרבו אפילו לקרסוליה של המפלצת הסובייטית מעוררת היראה. האמריקנים, מטבע הדברים, עמלו קשות להשיג מודיעין מפורט ככל הניתן על המיג-25. ברית המועצות, מצידה, שמרה את הקלפים קרוב לחזה ונמנעה בתחילה מלמכור את המטוס הסודי לבעלות בריתה כדי למנוע זליגה של מידע מסווג למערב. העובדה שלמצרים היו ארבעה מטוסים מדגם מיג-25 הייתה יוצאת דופן, ונבעה מהמצב המיוחד שנוצר באזורנו בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה שבאה בעקבותיה. פגיעה תדמיתית במלחמת ששת הימים השמידה ישראל את חיל האוויר המצרי כמעט לחלוטין, ובשנים שלאחר מכן סיפקה ברית המועצות למצרים ציוד והדרכה כדי לסייע לה בבנייתו מחדש. על אף הליווי הסובייטי הצמוד, חיל האוויר המצרי נותר בנחיתות ברורה מול חיל האוויר הישראלי, ומטוסים רבים שלו הופלו בקרבות אוויר מעל התעלה ובעומק מצרים. המצרים טענו שהסיבה לתבוסות החוזרות ונשנות של חיל האוויר שלהם בקרבות מול הישראלים נעוצה בנחיתות הטכנולוגית של המיג-21, מטוס הקרב שסיפקו להם הסובייטים. בברית המועצות היו משוכנעים שהבעיה האמיתית של המצרים טמונה באיכות הנמוכה של הטייסים שלהם, אבל לא רצו שהמצרים ימשיכו להשמיע טענות שכאלה: ברית המועצות מכרה את המיג-21 לרבות מבעלות בריתה, והתדמית של המיג-21 הייתה חשובה לה. אם לקוחותיה יחלו להטיל ספק ביכולתו של המיג-21 להתמודד בשדה הקרב מול הפאנטום והמיראז' המערביים, הם עלולים להפסיק לרכוש אותו. כדי להזים את טענות המצרים החלה ברית המועצות לגלות מעורבות הולכת וגוברת בקונפליקט הישראלי-מצרי. הרוסים הציבו במצרים סוללות נ&qu…ם את המכשיר שם, נראה שזה עובד. אולי יש לזה בעיות? אז זה מה שעשו. איך בדקו שזה עובד? הזניקו מטוסים שלנו ובדקו שזה עובד. זווית, הוא מכוון – זה נועל. אחרי עשרה ימים קדחתניים של הרכבות, בדיקות וניסויים היה המתקן של פיני מוכן. הוא חזר לסוללה בג'בל ברוך והרכיב את הקופסא במערכת המבצעית. כעת, כל מה שנותר היה לחכות לגיחת הצילום הבאה של המיג-25 שהייתה אמורה לצאת, על פי הניסיון, אחת לעשרה ימים. פיני: אז הגעתי עם הדבר הזה, התקנו אותו. ראינו שזה עובד – וחיכינו שיבוא מטוס. ואז היה תחילת אוגוסט, שבע וחצי בבוקר. ארוחת בוקר הייתה ג'בלון ליד. לצורך המבצע הזה גייסו אותי, אבל גייסו גם את מפקד הסוללה שהיה איתי בסדיר – גייסו אותו במיוחד כדי שהוא יישב בקרון הבקרה ויפיל את המטוס, כי הוא היה מנוסה. מי שהחליף אותו היה יותר צעיר. ואז כולם היו בחדר אוכל. ואז עבר מטוס. וההוא – רפי – היה באוכל. אז היה [בקרון הבקרה] קצין פחות מנוסה, והוא ניסה לנעול על המטוס – והתקבלה נעילה. אבל הוא לא קיבל 'בתוך הטווח' – אז הוא לא ירה. אבל מטוס כזה, אין סיכוי שהוא יהיה בתוך הטווח – צריך לתפוס אותובמאה קמ אתה צריך כבר לירות עליו, לא בארבעים קמ. אז הוא לא ירה. ראינו שהשינוי שלנו עובד – אבל לא הייתה יציאה של טילים. מאז, רפי לא הלך יותר לארוחות בוקר (צחוקים). נתן: שירותים, אישרתם לו? רן: צמוד לבוטקה של המכם פיני: וחיכו לסבב הבא. פיני שפטר יצא הביתה, לחופשה. ואז, בשלושים ואחת באוגוסט, בשעה רבע לתשע בבוקר, צלצל הטלפון בביתו. פיני: ואז, יום ראשון בבוקר, בסוף שבוע שיצאתי הביתה, רבע לתשע – טלפון מהקצין הטכני של התחזוקה. מצלצל אלי ואומר לי: פיני, השינוי שלך עבד. שאלתי אותו: מה זה נקרא 'עבד'? תפס? אומר לי – לא רק תפסהפיל. הייתי בבית, ישנתי. בקיצור, רבע לתשע בבוקר, הפילו את המטוס הזה. הוא עבר, אני לא הייתי שם, אבל כל הסיפורים גם רשומים באינטרנט. עשו נעילה, ירו שני טילים. הטילים פגעו במטוס, המטוס התחיל לאבד גובה. היו גם מטוסים שלנו שחיכו למטוס הזה וירו עליו טילים נוספים, ואז הוא גם נפל בשטח שהיה בשליטה שלנו. למעשה, הזנב של המטוס הזה נמצא עד היום בבסיס של היחידה שלי בנמ. רן: איך הייתה התגובה בחיל להצלחה הזו? ראו בזה השג? פיני: איזו שאלה. אני, בכל ארבע שנות שירותי, לא ראיתי פעם אחת טיל יוצא. כולל ההפלה הזו (צחוק). ובכלל, היו אימונים – מקסימום, אתה כאילו יורה. אתה לוחץ על ירי, אבל לא יוצא טיל. כל החיל הזה, כל הסיפורים ששמעת – זה היה הירי שהיה ביום כיפור. היו במשך השנים ניסוי אחד או שניים בפלמחים של ירי – אבל לי לא יצא להשתתף ולראות כזה דבר. אז בכלל, שהיחידה ירתה? זה משהו. וזה שהפילו מטוס? זה בכללושהפילו מטוס מיג-25?בוא תבין את המשמעות של זה. אם עד אז המיג טס מתי שהוא רוצה, מאז הירי הזה – לא טסו יותר. זאת אומרת, תעזוב רגע את ההפלה, את ההצלחה הזו – מבחינה אסטרטגית, נגמר הסיפור של לצלם מה קורה בלבנון. זה מה שזה עשה. יוקרה והכל זה אחלה, וזה הישג אדיר בפני עצמו: אבל תוסיף את זה שפתאום אין לאויב יכולת לצלם אותך, אז זה יתרון אסטרגי שנוסף לנו בגלל ההפלה הזו. רן: ואיך היה היחס אליך אחרי ההפלה, בתור מי שהיה אחראי? פיני: כמו אחד שזכה ב'אח הגדול' (צחוק). שנה אחרי זה קיבלתי את פרס חיל האוויר. באותה התקופה לא ייחסתי לזה חשיבות – היום אני מבין מה זה. אבל כשבאתי לקבל את פרס חיל האוויר, זה היה אירוע שרק סגני אלופים ומעלה בכלל השתתפו בו. גם בפרס עצמו היו שלושה זוכים – אחד היה מי שאחראי על כל פינוי סיני עקב הסכמי השלום עם מצרים. השני היה, אם אני לא טועה, מפקד כוחות הנמ. ואז עולה סמר פיני שפטר, עם נעלי אדידס וטי-שרט כזה, ומקבל את הפרסאפילו להורים שלי לא סיפרתי. סיפרתי כשחזרתי עם הפרס, זה כן. ייצורו של מטוס המיג-25 פסק בשנת 1984, והוא הוחלף בהדרגה על ידי המיג-31. למעלה מאלף ומאה מטוסי מיג-25 יוצרו לאורך השנים, והיוו את חוד החנית בצבאות רבים – ביניהם הודו, אלג'יריה, בולגריה ואוקראינה. על פי ויקיפדיה, מטוסי מיג-25 עדיין נמצאים בשימוש פעיל באלג'יריה, אזרביג'אן וסוריה. ביו-טיוב ניתן למצוא כמה וכמה סירטונים מרהיבים של טיסות במיג-25 אל קצוות האטמוספירה. סיפורו של המיג-25, אם כן, הוא סיפור של נחישות. נחישות מצד מהנדסי התעופה במפעל מיג, שנדרשו להפיק תחת ידיהם מטוס קרב בעל ביצועים שכמותם טרם נראו עד אז – מטוס ששבר שיאי תעופה שחלקם מחזיקים מעמד גם בימינו. נחישות גם של ויקטור בלנקו, טייס קרב שהחליט להשאיר את הכל מאחור ולערוק עם מטוסו לארץ זרה שמעולם לא הכיר, שבה אפילו ביקור בסופרמרקט יכול להפוך להרפתקה מסעירה. וגם, כמובן, נחישות מצד סמל ראשון צעיר שפירק והרכיב מגברים מגיל 12, וזכה לעשות את מה שלא נעשה מעולם עד אז: להפיל את המיג 25. פיני: הנקודה היא פשוטה. כל אחד יכול להגיע בחייו להזדמנות להשפיע ולעשות משהו. זה רק עניין זה לרצות, ולא להיות מקובע על 'אי-אפשר'. לחשוב 'איך אפשר'. אנחנו ישראלים די טובים בזה. כל מיני דרכים עוקפות ואחרות. זה אפשרי. עוד באותו הנושא: אל הגהנום ובחזרה – טייסת העמק במלחמת יום הכיפורים | על ניהול ומנהיגות: ציון גינת, מנכל דלק בנלוקס וסגן מפקד סיירת גולני | מופת של אדם: חיים בקר, בעל עיטור המופת וממקימי כנף ארקיע ביבליוגרפיה ומידע נוסף http://seanmunger.com/2013/09/06/the-odyssey-of-viktor-belenko-a-fascinating-footnote-to-the-cold-war/ http://web.archive.org/web/20010111004300/http://fullcontext.org/people/belenko.htm http://www.flightglobal.com/pdfarchive/view/1976/1976%20-%202747.html http://www.spyflight.co.uk/foxbats.htm http://www.nrg.co.il/online/1/ART/969/882.html http://www.iaf.org.il/571-19385-he/IAF.aspx