[עושים היסטוריה] 175: אפילה ופחד בניו יורק: על הפסקות חשמל (ש.ח.)

-סיפורה של אחת מהפסקות החשמל הדרמטיות ביותר בהיסטוריה: האפילה הגדולה של 1977, בניו-יורק.

[עושים היסטוריה] 175: אפילה ופחד בניו יורק: על הפסקות חשמל (ש.ח.)
00:00 / 01:04
  • Facebook
  • Twitter
  • Instagram

חסויות הפרק

-על לס הארווי, הגיטריסט שהתחשמל על הבמה בזמן מופע… -מדוע מדינת ישראל נמצאת על פי תהום בכל הנוגע לאספקת החשמל שלה? תודה לישי עוז על המוסיקה לפרק. ישי הוא מוזיקאי המתמחה בכתיבת שירים לפי הזמנה: צרו עימו קשר בכתובת: ozhafakot@gmail.com אפילה ופחד בניו יורק על הפסקות חשמל כתב: רן לוי הרשמה לעדכונים בדואל על פרקים חדשים * לרשימת הפרקים המלאה * להורדת האפליקציה של רשת עושים היסטוריה ה-13 ביולי, 1977, החל כערב שגרתי למדי עבור תושבי העיר ניו-יורק. החיים במטרופולין הענקי התנהלו כסדרם: המסעדות ובתי הקפה בגריניץ' ווילג' שקקו חיים, שחקנים דיקלמו מונולוגים על בימות התיאטרון, אנשים אכלו ארוחת ערב וצפו בטלוויזיה. הם לא שיערו לעצמם שלמחרת בבוקר שום דבר לא יהיה כשהיה. חברת החשמל של ניו-יורק, קון אדיסון, ייצרה בעצמה רק חלק קטן יחסית מהחשמל שהיא מספקת לעיר. קשה לבנות תחנות כוח בלב המטרופולין הצפוף, וקון אדיסון העדיפה לרכוש חלק ניכר מאספקת החשמל מתחנות רחוקות ולהוליך אותו לתוך העיר על גבי קווי מתח ארוכים. בשעה 8.37 בערב פגע ברק באחד מאותם קווי מתח המזינים את העיר. על כל הקווים מותקנות מערכות הגנה כנגד ברקים, אבל דווקא על הקו הזה המערכת כשלה- והזרם פסק. מספר דקות לאחר מכן, בצירוף מקרים חסר מזל, פגע ברק נוסף בשני קווי מתח אחרים. באחד מהם פעלה מערכת ההגנה כשורה. בשני- לא. צריכת החשמל נמדדת בואטים. נורת ליבון רגילה, למשל, צורכת 60 ואט בכל שנייה. צריכת החשמל של העיר ניו-יורק באותו הערב הייתה 5800 מיליון ואט, או 5800 מגה-ואט. שני קווי המתח שנפלו בעקבות פגיעות הברקים היו אמורים להזרים כמה מאות מגה-ואט, אבל כעת נאלצו כל שאר הקווים להתחלק בנטל אספקת החשמל. עוצמת הזרמים בקווי המתח החלה מתקרבת בצורה מסוכנת אל קצה גבול יכולת ההולכה של הכבלים.ואזשוב מכת ברק, באותו האזור! הפגיעה שיתקה תחנת כוח גדולה והוציאה אותה מהמשחק. השעה הייתה כעת תשע בערב ומהנדסים במרכז הבקרה של קון אדיסון החלו קולטים את גודל הצרה אליה נקלעו. בתוך פחות מחצי שעה איבדה ניו-יורק כמחצית מאספקת החשמל החיצונית שלה- אבל לאף אחד מתושבי העיר לא היה מושג. המזגנים, המנורות והתנורים המשיכו לזלול חשמל בקצב הקבוע שלהם. לקון אדיסון היה גלגל הצלה: רשת החשמל של ניו-יורק הייתה מחוברת לרשתות חשמל של ניו ג'רזי, לונג איילנד וניו-אינגלנד. החיבור ביניהם איפשר לרשתות לגבות אחת את השניה ולתגבר את אספקת החשמל במקרה הצורך. אבל כאן כבר לא היה מדובר בתגבור שגרתי. ניו-יורק הגדולה הייתה מורעבת לאנרגיה וקווי המתח המועטים שנשארו לה לא הצליחו להשביע את רעבונה של המפלצת האדירה. היא החלה שותה בצמא כמויות אדירות של אנרגיה מהרשתות השכנות, שכל אחת מהן הייתה צריכה לספק גם את צרכי תושביה שלה. לאף אחת מהן לא הייתה את היכולת להתמודד עם העומס הפתאומי. קון אדיסון הייתה, הלכה למעשה, משקולת כבדה שאיימה להטביע את כל חברות החשמל האחרות שסביבה. אל חדר הבקרה של קון אדיסון החלו זורמות שיחות טלפון מבוהלות מחדרי הבקרה של חברות החשמל האחרות. לכולן הייתה אותה הדרישה: תפסיקו את החשמל לניו-יורק עכשיו, או שאנחנו נעשה את זה בשבילכם. אבל אף אחד לא יכול לקבל החלטה להוריד את השאלטר לעיר הגדולה ביותר בארצות הברית בלי לשקול את זה טוב טוב. כפתרון ביניים, החלו המהנדסים של קון אדיסון להפחית את המתח שמגיע לעיר בשמונה אחוזים. לרוע מזלם, הטבע התערב וקבע עובדות בשטח. בתשע ועשרים שוב פגע ברק, רביעי במספר, ושיתק קו מתח גבוה נוסף. מערכות ההגנה האוטומטיות של ניו-ג'רזי וניו-אינגלנד עשו את מה שהיו חייבות לעשות כדי למנוע מרשתות החשמל שלהן לקרוס: הם ניתקו את ניו-יורק מהזרם. עכשיו נותרה רק לונג-איילנד לבדה במערכה, ולמהנדסים שלה לא הייתה ברירה. הם ניתקו את קון אדיסון מהרשת, והעיר ניו-יורק על כל שמונה מיליון תושביה, צללה אל תוך האפלה. זו לא הייתה הפסקת החשמל הראשונה של ניו-יורק. שתים-עשרה שנים קודם לכן, ב-1965, ארעה הפסקת חשמל ענקית בכל צפון מזרח ארצות הברית. הניו-יורקים זכרו את הפסקת החשמל הזו בחיבה נוסטלגית כמאורע שאיחד את כל תושבי התפוח הגדול והוציא מהם את הטוב שבהם. שכנים עזרו זה לזה. אנשים חילקו שתיה וממתקים אחד לשני. תושבים נמרצים ירדו אל הצמתים והחלו מכוונים את התנועה בהתנדבות. אחווה ורעות שררו בכל מקום. אבל ניו-יורק של 1977 לא הייתה ניו-יורק של 1965. ב-1977 העיר הייתה שרויה במשבר כלכלי קשה, ורמות האבטלה היו מהגבוהות בתולדותיה. הלחצים החברתיים שהתפתחו בשכונות השחורות והעניות נבנו בהתמדה במשך השנים ולתסכול של השכבות החלשות לא היה לאן לברוח. אחווה ורעות לא היו בלקסיקון שלהם. היה הבדל נוסף בין שתי הפסקות החשמל- אולי אפילו ההבדל המשמעותי ביותר. הפסקת החשמל של 1965 התרחשה בשעות הצהריים, בעוד שזו של 1977 התרחשה בלילה. באיזורים הטובים יותר של העיר התושבים קיבלו את הפסקת החשמל ברוח טובה. בגריניץ' ווילג', למשל, הפכו הרחובות לפסטיבל מאולתר ובעלי המסעדות חילקו כוסות שמפניה בחינם. באחת מהצגות התיאטרון הוכיחו השחקנים שההצגה חייבת להימשך וסיימו את ההופעה לאור נרות. בברוקלין, בברונקס והארלם התמונה הייתה שונה לגמרי. המונים הסתערו על החנויות, שברו את חלונות הראווה ובזזו מכל הבא ליד. צעירים תלשו את סורגי החלונות של חנויות תכשיטים ורוקנו אותן. חמישים מכוניות פונטיאק חדשות נגנבו מסוכנות רכב. מאות מבנים הוצתו. משפחות מבוהלות השליכו כמה בגדים אל תא-המטען של המכוניות שלהן, ונמלטו מהשכונות. השוטרים היו חסרי אונים. הם היו במיעוט ניכר: עשרת אלפים לובשי מדים נגד עשרות אלפי מתפרעים, ובנוסף גם לא ראו כלום. כשהשוטרים נכנסו לחנות אחת כדי לעצור את הבוזזים, עשר חנויות סמוכות נשדדו באותו הרגע. כשזרחה השמש למחרת, העיר הייתה אפופה בעשן של למעלה מאלף שריפות. 4500 איש נ…ארד דולר. למרבה המזל, לא נרשמו אירועים אלימים חריגים. רק בבוקר שלמחרת חזר החשמל אל הבתים. האם ניתן למנוע הפסקות חשמל? איך יכול להיות שהפסקת חשמל כה גדולה התרחשה למרות כל אמצעי ההגנה האוטומטיים והלקחים שהופקו מאירועי העבר? האם המהנדסים והטכנאים של חברות החשמל האמריקניות הם עד כדי כך חסרי כישורים? יכול להיות שלא. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מעלים את האפשרות שהפסקות חשמל רחבות-היקף הן, עד כמה שזה נשמע מוזר, בלתי נמנעות. אחד מתחומי המחקר המסקרנים של השנים האחרונות הוא חקר מערכות מורכבות. מערכת מורכבת היא אוסף של המוני פרטים בודדים שמשפיעים זה על זה: למשל, מסלוליהם של אינספור הכוכבים שבגלקסיה, או החיכוך בתוך ערימה של גרגרי חול. אם רוצים לנתח את האופן שבו נוצרת גלקסיה, אפשר להתחיל לחשב את תנועתו של כל כוכב בפני עצמו ואת ההשפעה שלו על כוכבים שכנים. השיטה הזו היא לא מעשית: ישנם כל כך הרבה כוכבים בגלקסיה וכל כך הרבה השפעות הדדיות ותתי-השפעות ותתי-תתי השפעות, עד שאין מחשב שמסוגל לבצע את החישוב הזה. מטרתם של המדענים החוקרים את המערכות המורכבות היא למצוא את הכללים ששולטים בהתנהגותן, אבל לא ברמת המיקרו אלא ברמת המאקרו: לנתח את הפרטים כקבוצה, ולא כבודדים. הנה דוגמא. קחו מלוא החופן חול, והתחילו לטפטף אותו על השולחן. לאט לאט נוצרת ערימה קטנה של חול, והיא הולכת וגובהת ככל שמוסיפים עליה עוד גרגירים. אבל בשלב מסוים השיפוע של הערימה הופך להיות תלול מדי והערימה קורסת. אם ממשיכים להוסיף חול היא חוזרת לגבוה, עד שהשיפוע שוב מגיע לזווית התלולה, ואז היא קורסת תחת משקלה- וחוזר חלילה. ערימת החול נתונה בשני לחצים מנוגדים. מצד אחד מוסיפים לה חול מלמעלה כל הזמן, דבר שגורם לה לגבוה. מצד שני, כוח המשיכה מנסה למשוך את הגרגירים למטה. מה שמשפיע על הזווית שבה קורס השיפוע הוא שיווי המשקל שנוצר בין שני גורמים מנוגדים אלה, שיווי משקל שתלוי בחיכוך שבין גרגירי החול. יותר חיכוך- שיפוע תלול יותר, פחות חיכוך- שיפוע מתון. הדוגמא הזו מראה שאפשר לנתח את התנהגותה של מערכת מסובכת כמו ערימת חול, שמורכבת ממיליוני פרטים קטנים, על סמך תכונה פשוטה אחת: החיכוך שמפעילים הגרגירים זה על זה. אין צורך במחשבי על ומיליארדי חישובים מסובכים. ערימת גרגירי החול היא מסוג 'מערכת בעלת ארגון-עצמי סביב נקודה קריטית'. ב'ארגון עצמי' הכוונה היא שהמערכת נוטה להסתדר מעצמה, ללא התערבות חיצונית, למצב מסוים אחד- במקרה הזה, לצורה של ערימה. 'נקודה קריטית' היא נקודת מעבר בין שני מצבים. השיפוע של ערימת החול הוא נקודה קריטית כזו: קצת פחות שיפוע והערימה נותרת יציבה, קצת יותר שיפוע- והיא קורסת תחת משקלה. ערימת החול מסתובבת תמיד סביב הנקודה הקריטית הזו, חוצה אותה הלוך ושוב. המדענים גילו כי לכל המערכות הקריטיות, ולא משנה באיזו מערכת מדובר, ישנה תכונה משותפת: ההסתברות לחציית הנקודה הקריטית תחת תנאים מסויימים, זהה תמיד. זאת אומרת, מעצם היותה של המערכת 'בעלת ארגון עצמי סביב נקודה קריטית', כבר אפשר לדעת עליה משהו אפילו מבלי לדעת ממה היא עשויה. ולמה אני מספר לכם את כל זה? מכיוון שרשת אספקת החשמל- כל רשת אספקת חשמל- היא גם מערכת בעלת ארגון-עצמי סביב נקודה קריטית. כמו ערימת החול, גם רשת החשמל נמצאת בשני לחצים מנוגדים. מצד אחד הביקוש לחשמל הולך וגדל בכל שנה. בהקבלה לערימת החול, זהו כוח המשיכה שמנסה לפרק את הערימה. מצד שני, כשמתרחשת הפסקת חשמל גדולה לחברות החשמל אין ברירה והן חייבות לשפר את התשתית שלהם אחרת הם מסתכנים בלינץ' ציבורי. אלו גרגירי החול שנוחתים על הערימה מלמעלה ומנסים לבנות אותה. ה'חיכוך', בדוגמא הזו, היא כמות הכסף שחברות מוכנות לשלם כדי לבנות תחנות כוח גדולות יותר. יותר כסף- הרשת יציבה יותר. פחות כסף- והפסקות החשמל מתרבות. התוצאה היא שרשת החשמל נמצאת כל הזמן על הנקודה הקריטית, סף הכאוס. במצב כזה ישנה הסתברות ברורה ומוכרת, אותה ההסתברות המשותפת לכל המערכות הקריטיות, לתקלה קריטית שתשבית את רשת החשמל. המדענים שבחנו את המידע ההיסטורי על הפסקות חשמל לאורך השנים גילו בדיוק את אותה ההסתברות מופיעה שוב ושוב, לא משנה באיזו רשת חשמל ובאיזו חברה. המסקנה הנובעת מכך היא מדהימה. אם התיאוריה נכונה, אזי אין שום דרך להמנע מהפסקות חשמל גדולות. הסברה היא, וזו רק סברה בינתיים, שהחיבורים בין רשתות החשמל השונות- שכזכור נועדו כדי לייצב את אספקת החשמל- הן אלו שגורמות לה להיות בלתי יציבה. עצם העובדה שכל כך הרבה תחנות כוח מחוברות זו לזו הופכת את רשת החשמל למערכת מורכבת שבה כל אירוע וכל תקלה משפיע על המערכת כולה, כמו תזוזה של גרגיר חול בודד שגורמת לתגובת שרשרת שמפרקת בסופו של דבר את הערימה. אבל יש משהו שעשוי בכל זאת לשנות את חוקי המשחק. בכל זאת, לנו יש משהו שלגרגירי החול אין: אינטליגנציה. קוראים לזה 'הרשת החכמה', והיא יכולה- אולי- למנוע את הפסקת החשמל הבאה. מהנדסים ברחבי העולם מתכננים חיישנים מתוחכמים שמסוגלים לאסוף מידע מכל רחבי רשת החשמל, כולל נתוני מיקום מבוססי-GPS ושינויים זעירים ברמות המתחים, ולהזרים אותו בזמן אמת אל מערכות מחשב. בעזרת אינטליגנציה מלאכותית יוכלו מערכות המחשב לקבל החלטות במהירות וביעילות שאף בן אנוש אינו מסוגל להן. רשת חכמה שכזו תוכל לנטר את עצמה כל העת, לזהות בעיות ולעקוף אותן, ובמקרה הצורך לתקן את עצמה במהירות. ומתי יתממש חזון הרשת החכמה? לא בעשר השנים הקרובות, כנראה. ההשקעה ברשת החשמל היא מהנמוכות מבין כל ענפי התעשייה במשק האמריקני, כמו גם במדינות אחרות. נכון להיום גם אין לנו מערכות בעלות אינטליגנציה מלאכותית מתוחכמת מספיק. אוף.חם פה, אלוהים. תנו לי רגע להדליק מזגן. (רעש של נפילת מתח) אופסמה זה החושך הזה(פתיחת חלון)זה בכל העיר.אהממ.סליחה ח'ברה, טעות שלי! היה לי חם, באמת, לא התכוונתי! Credits https://soundcloud.com/jadenise/guitar-rock