[עושים היסטוריה] 190: האנשים שלא הצליחו לעוף – על תעופה לפני האחים רייט (ש.ח.)

בפרק זה נספר את סיפורם של חלוצי התעופה הראשונים, אלו שסיכנו את חייהם כדי להגשים את החלום העתיק של התעופה- אך פועלם נשכח, ברובו, בעקבות הצלחתם של האחים רייט. על המהנדס הגרמני שכמעט והקדים את אורוויל ו-ווילבור, על סמואל לנגלי והמנוע המוצלח שלו ועל הנזיר מימי הביניים שאולי ידע בדיוק על מה הוא מדבר…

[עושים היסטוריה] 190: האנשים שלא הצליחו לעוף – על תעופה לפני האחים רייט (ש.ח.)
00:00 / 01:04
  • Facebook
  • Twitter
  • Instagram

חסויות הפרק

האנשים שלא הצליחו לעוף- על התעופה לפני האחים רייט כתב: רן לוי הנזיר עמד על ראש המגדל. הוא הביט מטה. כמה צופים סקרנים הביטו בו מהקרקע, מחכים. לא היו הרבה מופעי בידור בשנת 1010, שיא ימי הביניים. העובדה שעל גג הכנסיה המקומית עמד הנזיר שמו היה אלימר אשר לרגליו ולידיו היו מוצמדות כנפיים גדולות מעץ הייתה בלתי שגרתית כל כך, עד שהאירוע הזה עתיד להישאר חקוק בזיכרון הקולקטיבי של העיירה האנגלית מלמסבורי במשך אלף השנים הבאות. ההיסטוריון שתיעד את העניין לא השאיר לנו תיאור של מה עבר בראשו של אלימר כשעמד על קצה המגדל. קרוב לוודאי שכל גופו רעד מפחד, מתח והתרגשות. הוא קפץ. הכנסייה שעומדת היום בעיירה מלמסבורי אינה אותה הכנסייה שעמדה שם לפני אלף שנים, אבל היא נבנתה באותו המקום ממש. הבניין ניצב מעל מדרון משופע שרוחות חזקות מכות בו ללא הרף: הן נושבות במדרון ואז מטפסות מעלה לאורך קירות הכנסייה. אנחנו יודעים שאגדות מיתולוגיות, כמו הסיפור המפורסם על דדלוס ואיקרוס שדאו בשמיים באמצעות כנפיים עשויות שעווה, היו מוכרות ונפוצות מאוד באותה התקופה. אלימר כנראה הכיר היטב את המיתולוגיה, סיפור גבורתם הטרגית של דדלוס ואיקרוס הסעיר את תשוקתו העזה לעוף. הרוחות החזקות הללו תפסו את אלימר ואחזו בכנפיים המאולתרות שהצמיד לעצמו. לנגד עיניהם הנדהמות של הצופים, החל הנזיר לדאות קדימה בשעה שנפל מטה. אלימר הפך, לכמה שניות בודדות, לציפורהוא עף. הוא באמת עף! אך לא לזמן רב. משב רוח חזק היכה באחת מכנפיו ושיווי המשקל העדין שאפשר לאלימר לדאות, הופר. הכנפיים כבר לא היו מאוזנות ו לאלימר היה מזל גדול. הוא התגלגל במורד המדרון המשופע, שבר את שתי רגליו אבל נשאר בחיים. אנו יודעים היום על ניסיון התעופה האמיץ הזה בזכות היסטוריון חשוב שחי כמה עשרות שנים אחריו והתגורר באותו המנזר. כל העדויות מצביעות על כך שסיפורו של אלימר אכן התרחש במציאות. ניתוחים אווירודינמים של משטר הרוחות סביב הכנסייה והשפעתן האפשרית על הכנפיים המאולתרות מראות שאלימר אכן היה אמור לנחות במרחק של כמאתיים מטרים מהמגדל בדיוק באותו במקום שבו נטען כי נחת בפועל. תיאור ההיסטוריון הוא מדויק וטכני מאוד, ללא שום עיטורים אגדתיים או הגזמות ספרותיות שהיו מקובלות באותה התקופה. האם הנזיר אלימר היה האדם הראשון אי פעם שהצליח לדאות? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה, מכמה סיבות. ראשית, אנשים רבים ניסו לעוף גם לפני אלימר, וגם אחריו. מרבית הניסיונות הללו לא תועדו כלל או שנותרו מהם רק שמועות ואגדות. לחלק נכבד מהטייסים החובבים לא היה מזל כמו לאלימר, והם לא שרדו את הנפילה. בנוסף, קשה להגדיר מהי דאיה מוצלחת. מהו הקריטריון שמגדיר ניסיון מוצלח: כמה מרחק עברת? כמה מהר דאית? האם דאיה למרחק גדול שבסופו הטייס התרסק ונהרג היא 'מוצלחת' יותר מדאיה קצרה שהסתיימה רק בשברים ובפציעות קלות? אני חושב שאין זה משנה. בפרק זה אספר על ההיסטוריה של התעופה מנקודת מבט אחרת, כזו שאינה מקבלת תשומת לב רבה בדרך כלל: נקודת מבטם של האנשים שלא הצליחו לעוף. בסופו של דבר, הם היו הרוב. ג'ורג' קיילי חלוצי הטיסה הראשונים היו טיפוסים מרתקים. היום יש הבחנה ברורה בין המהנדסים והחוקרים שמתכננים את המטוסים אנשי אקדמיה ותעשייה שעובדים מול מחשב לטייסי הניסוי שבוחנים את התוצאות בפועל. באותם ימים של פרה-היסטוריה תעופתית, חלוצי הטיסה היו גם אנשי מדע והנדסה וגם טייסי הניסוי של עצמם. ברבים מהם אפשר היה למצוא את השילוב הנדיר הזה: שכל חריף ומחשבה מקורית, לצד אומץ לב וכישורים גופניים מעולים. ההשראה לניסיונות התעופה הראשונים הייתה, כפי שניתן לשער, התבוננות בציפורים. אנשים חכמים רבים בילו שעות ארוכות בניסיון לפענח…רסקות עצמתית ואולי אפילו נהרג. רוב הממציאים בתקופת האחים רייט פעלו תחת ההנחה הסמויה שבעיית השליטה על המטוס היא בעייה קשה מדי לפיתרון. הם הסתכלו על הציפורים ועל התנועות המהירות והמדוייקות שהן מבצעות באוויר כדי לשלוט על טיסתן ואמרו לעצמם: 'אין סיכוי. אי אפשר לעשות את זה.' לכן חלק מהחוקרים התעלמו מהבעייה לחלוטין. לילנטאל, ואחרים  לנגלי למשל תיכננו את המטוסים שלהם כך שיטוסו רק קדימה, ללא שום יכולת לפנות לצדדים או לתקן סטיות. אפשר להשוות את השליטה על מטוס לנסיעה באופניים. שיווי המשקל באופניים עדין מאוד והרוכב צריך לבצע אינספור תיקונים זעירים ושינויי שיווי משקל בכדי שלא ליפול. למי שמעולם לא רכב על אופניים, המשימה הזו נראית כמעט בלתי אפשרית ממש כמו שנראתה השליטה על כלי טייס לאותם חלוצים ראשונים. אבל האחים רייט היו, כפי שודאי כבר שמעתם, בוני אופניים. הם היו רגילים לעשות את הבלתי אפשרי עשרים פעם ביום, פחות או יותר. הם הניחו שכל מה שצריך כדי לשלוט במטוס הוא אימון ולידיעתן של כל הבנות שמעדיפות פרחי טיס על פני צוערי קורס חובלים הם גם צדקו. אוורויל ווילבור ציידו את מטוסם במאזנות פשוטות שאפשרו להם לתמרן בקלות בכל שלושת צירי התנועה, גם בתנאים של רוח חזקה וכיוב. בהקשר האחים רייט וסמואל לנגלי, מעניין לציין שהמאבק ביניהם על כתר 'הטייס הראשון' לא נסתיים בטיסתם המוצלחת האחים רייט, ואפילו לא עם מותו של לנגלי שלוש שנים מאוחר יותר. במוזיאון הסמיתסוניאן שמרו על נאמנות למנהלם לשעבר וניסו לשכתב את ההיסטוריה לטובת הבוס. על שלטי ההסבר במוזיאון נכתב שמטוסו של לנגלי, כשזכור התפרק מייד עם המראתו, היה כלי הטיס הראשון שהיה 'מסוגל לטוס'. זה לא אותו הדבר כמו 'כלי הטיס הראשון שבאמת טס', אבל אלו כבר אותיות קטנות באופן כללי, האחים רייט היו רכושניים מאוד כלפי הצלחתם. הם רשמו פטנט על המטוס שלהם, ובמשך שנים ארוכות תבעו בבתי משפט כל מי שניסה לבנות מטוס על פי עקרונותיהם. זו הייתה צרה צרורה עבור שאר בוני המטוסים, כיוון שברור לחלוטין שדרכם הייתה כנראה הדרך המעשית והיחידה לבנות מטוס. אחד הנתבעים אמר שלדעתו גם אם מישהו יקפוץ באוויר וינפנף בידיו, האחים רייט יתבעו אותו על הפרת פטנט. בתי המשפט באירופה לא התרשמו במיוחד מתביעות האחים רייט, אבל בארצות הברית עקשנותם הביאה לכך שבמשך שנים רבות התעשייה האווירית האמריקנית הייתה מנוונת לחלוטין והמטוסים היו נחותים מהמטוסים האירופאים. כצפוי, האחים רייט לא היו מוכנים לשתוק כלפי ניסיון כה בוטה מצד הסמיתסוניאן לקחת מהם את זכות הראשונים. הם הגישו תביעה, ואפילו 'היגלו' את המטוס המקורי שלהם מארצות הברית והציבו אותו במוזאון המדע בלונדון, כדי 'להעניש' את הסמיתסוניאן. ב-1914 לקח התעשיין וחלוץ התעופה גלן קרטיס את המטוס המקורי של סמואל לנגלי והטיס אותו בהצלחה למרחק של כמה מאות מטרים. הוא עשה זאת ממניעים אישיים לחלוטין: האחים רייט תבעו גם אותו, והוא רצה להוכיח לבית המשפט שהפטנט שלהם אינו תקף כיוון שלנגלי עשה זאת קודם. הסמיתסוניאן ניצל את הצלחת קרטיס בכדי להמשיך ולטעון שסמואל לנגלי הצליח לבנות מטוס שהיה מסוגל לטוס כאילו שלנגלי היה יכול היה לטוס לפני האחים רייט אבל פשוט לא התחשק לו. הסמיתסוניאן 'שכח' לציין, עם זאת, שקרטיס נאלץ לבצע כמה וכמה שינויים משמעותיים במטוס המקורי בכדי לגרום לו להתרומם מעל הקרקע. בסופו של דבר, האמת ההיסטורית גברה על משחקי האגו. בשנת 1948 התנצל מוזיאון הסמיתסוניאן בפני יורשיהם של האחים רייט והודה באופן רשמי שהם אלו שחנכו את עידן התעופה. מטוסם של האחים רייט הוחזר מבריטניה לארצות הברית והיום הוא אחד המוצגים החשובים והפופולריים ביותר של הסמיתסוניאן. ראוי לציין בהקשר הזה שיש ממציאים נוספים שנטען עליהם כי הקדימו את האחים רייט. האורניתופטר לפני סיום, כמה מילים על האורני-תופטר אותו כלי טיס בעל כנפיים מתנפנפות כמו ציפור שממציאים רבים ניסו לממש במאה ה-19. האורני-תופטר הפסיד בגדול למטוסי הכנף הקבועה והרעיון כולו נזנח ונשכח לגמרי. פה ושם עוד היו כמה משוגעים לדבר שניסו לבנות מטוס שכזה, וחלקם אף הצליח בכך אבל כל עולם התעופה סביבם כלל לא היה מוכן לשמוע על הרעיון שנראה אבסורדי לחלוטין. אבל חכו רגע, אל תשליכו עדיין את האורני-תופטרים לפח הזבל של ההיסטוריה. לאורניתופטרים יש, על הנייר, כמה יתרונות משמעותיים מאוד על פני מטוסים בעלי כנף קבועה. באופן תאורטי, הם יעילים יותר בניצול האנרגיה שלהם ממטוסים רגילים וזהו שיקול חשוב מאוד בימינו כשמחירי הנפט הולכים ומאמירים. זאת ועוד, המטוסים הללו יוכלו לתמרן טוב יותר ממטוסי סילון ממש כשם שציפורים מסוגלות לתמרן טוב יותר ממטוסים. ועוד לא דיברנו על השקט שנרוויח אם ניפתר מהמנוע הרועש. יש מי שכבר הפנימו את יתרונות האורני-תופטרים ופועלים בכיוון זה. באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם עומלים המדענים והמהנדסים על פיתוח כלי טיס זעירים, 'מיקרו-אורני-תופטרים', שגודלם אינו יותר מזה של חרק או ציפור קטנה. רבים מהמחקרים הללו ממומנים על ידי הצבאות השונים, ולא במקרה: לחרק מעופף שכזה עשויות להיות יכולות ריגול פנטסטיות. הוא יוכל להסתנן לתוך בית, לתמרן בזריזות לפינה חשוכה ולצלם את הנעשה בחדר. במידת הצורך, הוא יוכל אולי גם להתחזות לחרק תמים הרעיון הזה אולי נשמע כמו משהו שלקוח מהמדע הבידיוני, אבל יש כאן נקודה שאני מוצא כמשעשעת במיוחד. מימוש של אורני-תופטר בגודל מלא על כל היתרונות הגדולים שגלומים בו דורש התקדמויות ניכרות באווירודינמיקה, במדע החומרים, בבקרה ובעוד נושאים ותחומים רבים. כמה אירוני זה יהיה אם יום אחד יסתבר לנו שהעתיד של התעופה טמון למעשה ברעיון הכי עתיק שלה. מי יודע, אולי ההיסטוריונים של העתיד יאמרו 'האחים רייט, הם היו בסדר גמור. אבל הנזיר אלימרהוא באמת ידע על מה הוא מדבר. …