[עושים היסטוריה] 193: (ש.ח.) ההיסטוריה של כלי הנגינה – או, דו-קרב בסי מז'ור

האם המוזיקה קובעת את האופן שבו יתפתחו וישתנו כלי הנגינה, או שההתפתחות הטכנולוגית של כלי הנגינה קובעת כיצד תולחן המוזיקה? נבחן את שאלה זו באמצעות סיפורו של אדולף סקס, ממציא הסקסופון, וסיפור המצאתו של הפסנתר. כמו כן, נכיר את הת'רמין (Theremin) כלי הנגינה בלתי שגרתי הפועל ללא מגע.

[עושים היסטוריה] 193: (ש.ח.) ההיסטוריה של כלי הנגינה – או, דו-קרב בסי מז'ור
00:00 / 01:04
  • Facebook
  • Twitter
  • Instagram

חסויות הפרק

(פרסומות) הפרק בחסות Augury המגייסת מהנדסים במגוון תחומים. אוגורי כשהמכונות מדברות, אנחנו מקשיבים. התחום שבו עוסקת אוגורי הוא מרתק וחדשני ביותר: 'Predictive Maintainace', 'תחזוקה באמצעות ניבוי'. בימים אלה חווה אוגורי תקופה מרתקת של צמיחה, ומחפשת אנשים מצויינים שיצטרפו להרפתקאה. באוגורי אוהבים טכנולוגיות חדשות, מוצרים חכמים ובעיקר- אנשים מעניינים. אם את או אתה חולקים את אותה תשוקה ורוצים להצטרף לחברה צומחת, ולצוות שכיף לפגוש בבוקר, אוגורי רוצה להכיר אתכםהקפה על חשבון הבית. הפרק בחסות Wix, החברה המובילה בעולם הפיתוח ב-Web. Wix מחפשת מהנדסי תוכנה מכל תחומי מדעי המחשב, שיש להם את התשוקה ללמוד ולעבוד בעולם הweb, גם בצד שרת, וגם בקליינט. בואו לסדנאות ולמפגשים שמארגנת וויקס בבאר שבע ובתל-אביב, והכנסו לתחום המסעיר והתוסס ביותר של עולם הטכנולוגיה. הפרק בחסות 'מבטחים-הייטק', תכנית הפנסיה החדשה של מנורה-מבטחים. 'מבטחים הייטק', תכנית הפנסיה החדשה של מנורה-מבטחים, מציעה דמי ניהול נמוכים מאד ביחס למקובל בשוק ולא פחות חשוב – דמי ניהול אלה יישארו קבועים לכל אורך שנות ההפקדה, ולא יועלו גם אם העובד מחליף מקום עבודה. על פני שנות הצבירה של הפנסיה, דמי הניהול המופחתים מבטיחים לכם חסכון של עד מאות אלפי שקלים. מלאו את פרטי הקשר שלכם ונציג החברה יחזור אליכם בהקדם. ההיסטוריה של כלי נגינה או, דו קרב בסי מז'ור כתב: רן לוי המוזיקה מלווה את המין האנושי מאז ומתמיד. אנחנו אוהבים ליצור מוזיקה, להאזין לה, לרקוד לצליליה- וזו תכונה משותפת לכל בני האדם מכל התרבויות ובכל הזמנים. עובדה מספר אחת: היכן שישנה מוזיקה, ישנם גם כלי נגינה. ישנו קשר עמוק בין אופי המוזיקה והכלים עליהם מנגנים אותה: גיטרה חשמלית מתאימה לקצב ולכעס של הרוק אנד רול, אבל נדיר לראות גיטריסט מלווה הופעת אופרה. כינורות מוצאים את מקומם במוזיקה הקלסית, אבל קשה למצוא אותם בהיפ-הופ. סביר להניח שהקשר הזה הוא תוצאה של הפסיכולוגיה האנושית המשונה ולא נובע מתכונות כאלה או אחרות של כלי המוזיקה עצמו. אלטון ג'ון, למשל, בנה קריירה מוצלחת מאוד על בסיס שילוב של פסנתר כנף עם רוק אנד רול. תהה הסיבה אשר תהה, הקשר הזה קיים: כלי הנגינה משפיעים על המוזיקה שיוצרים עימם. עובדה מספר שתיים: כלי נגינה משתנים לאורך השנים. לפעמים השינוי הוא מהיר מאוד- כמו הפריחה האדירה בכלי נגינה אלקטרוניים בחמישים השנים האחרונות- ולפעמים הוא איטי וכמעט בלתי מורגש. כשלמדתי לנגן על גיטרה קלסית, למשל, ניגנתי יצירות שהולחנו לפני מאה שנים ויותר על אותו הכלי בדיוק. איטי או מהיר, השינוי קיים תמיד. הנה דוגמה מוחשית לכך. רובנו שמענו על המלחין המפורסם יוהאן סבסטיאן באך (Bach). רובנו גם מכירים את היצירות המפורסמות ביותר שלו, גם אם אנחנו לא תמיד יודעים שהוא זה שהלחין אותן. מוזיקאים המנגנים כיום יצירות של באך עושים זאת לרוב על כלי נגינה מודרניים, אבל באך נולד במאה ה-17. כלי הנגינה שעבורם כתב את יצירות המופת שלו היו שונים מאד מהכלים שאתם מנגנים אותן היום. הנה, למשל, אחת היצירות המפורסמות ביותר של באך- האריה מתוך 'ואריציות גולדברג'. את 'ואריאציות גולדברג' כתב באך עבור כלי נגינה בשם 'הרפסיקורד' (harpsichord, גם צ'מבלו בשפות גרמניות Cembalo). אנחנו נרחיב את הדיבור על ההרפסיקורד בהמשך הפרק, אבל לעניין הנוכחי מספיק לדעת שההרפסיקורד נראה, מבחינה חיצונית, דומה מאוד לפסנתר. כפי שוודאי הבחנתם, ההרפסיקורד לא נשמע כלל כמו פסנתר. אבל מה לעשות: ההרפסיקורד לא באופנה כבר שלוש מאות שנים בערך. אז מה עושים? מנגנים את 'וריאציות גולדברג' על כלי הנגינה הכי קרוב להרפסיקורד שאפשר למצוא, אפילו אם הדמיון הוא די שטחי. כך נשמעת אותה האריה, על פסנתר. אותה היצירה- אבל ההבדל הוא תהומי. לצלילים שמפיק ההרפסיקורד אין את העומק והעושר שיש לצלילי הפסנתר. עובדה זו מעלה שאלה מרתקת: אם לבאך היה, במאה ה-17, פסנתר במקום הרפסיקורד- האם הוא עדיין היה כותב את 'וריאציות גולדברג' כפי שהן? אולי היה בוחר לנצל אחרת את עושר הצלילים שמפיק הפסנתר? במילים אחרות, השאלה העקרונית היא מי משפיע על מי: האם המוזיקה קובעת את האופן שבו יתפתחו וישתנו כלי הנגינה, או שההתפתחות הטכנולוגית של כלי הנגינה קובעת כיצד תולחן המוזיקה? הבה ננסה לענות על השאלה הזו באמצעות בחינה מדוקדקת יותר של ההיסטוריה המוזיקלית. עלייתו של המוזיקאי המקצועי סביר להניח שהמוזיקאים הראשונים לא היו מקצוענים. זאת אומרת, מוזיקה לא היתה המקצוע שלהם: בימי קדם, כשהיית צריך לחרוש את השדות או לצוד ביער כדי לאכול- מוזיקה הייתה מותרות. מי שידע לנגן עשה זאת בעיקר באירועים כמו טקסים דתיים או פסטיבלים, ובתום הארוע חזר לשגרת יומו, לחיים האמיתיים. בתקופות או במקומות שבהן הכלכלה המקומית שגשגה והלחץ הקיומי פחת, אפשר היה למצוא מוזיקאים מקצועיים- אבל אלו היו יחידי סגולה נדירים, וכמעט תמיד ניגנו במסגרת דתית כזו או אחרת. החל מסביבות אמצע האלף הראשון לספירה ניתן היה למצוא יותר ויותר מוזיקאים נודדים, או Bards. אלו היו משוררים או נגנים מוכשרים שהיו עוברים מעיר לעיר ומכפר לכפר ומופיעים להנאת התושבים. המוזיקאים הנודדים היו מעין 'שגרירי תרבות': הם היו מפיצים מנגינות, שירים וסיפורים ממקום למקום. להקות או תזמורות היו, באותם הימים, חבורות קטנות… העבודה, אבל לא הצליח להפיק צלילים רמים שהתאימו לאולמות קונצרטים. פריצת הדרך התרחשה בסביבות שנת 1700. יצרן כלי נגינה בשם ברטולומאו כריסטופורי (Cristofori), שהועסק בשירותה של משפחת מדיצ'י העשירה מפירנצה, בנה כלי ששמו היה- ותסלחו לי אם אני רוצח את השם המקורי באיטלקית: Un Arpicembalo ch fa'il piano, e il forte. או בתרגום חופשי לעברית, 'הרפסיקורד בעל צלילים חלשים וחזקים'. למעשה מדובר בשילוב של המנגנון הבסיסי של הקאלוויקורד, זה עם הפטישונים, עם תיבת התהודה הגדולה של ההארפיסקורד. מהשם המקורי נותרה רק מילה אחת, piano. הפסנתר של כריסטופורי היה, על פי כל הסימנים, הברקה מדהימה של גאונות. הוא שכלל כמעט את כל המנגנונים הבסיסיים של הפסנתרים הראשונים לרמה כזו, שכמעט לא נעשה בהם שינוי מאז ועד היום, שלוש מאות שנים מאוחר יותר. הבעיה הייתה שהפסנתר החדש היה יקר מאוד, גדול וכבד. אף אחד לא יכל להרשות אותו לעצמו, וכריסטופורי הפסיק לייצר פסנתרים. הקלאוויקורד המשיך להיות פופלרי עוד כחמישים שנים לפחות. אבל מוזיקאים ששמעו את הפסנתר- לא היו מוכנים לוותר על הצלילים הנפלאים שלו בכזו קלות. הפתרון נמצא בשנת 1760, כשאחד מבוני הכלים הצליח לפתח פסנתר מרובע שהיה קטן יותר אך עדיין הפיק צלילים חזקים יחסית. הפיתוח הזה הזניק את הפסנתר למרכז הבמה, אפשר לומר: הוא הפך להיות נפוץ מאוד ויצירות רבות נכתבו עבורו. מאוחר יותר, בעקבות הדרישה לצלילים עשירים וחזקים עוד יותר, שוב התארך הפסנתר עד שקיבל את צורת פסנתר הכנף המוכרת לנו כיום, שהיא למעשה כמעט אותה הצורה שנתן לו ברטולומאו כריסטופורי במקור. תכנון וייצור של פסנתר איכותי היא משימה לא קלה. פסנתר טוב, כזה שיניח את דעתם של מוזיקאים מקצועיים ודקי אבחנה, צריך לעמוד ברשימה ארוכה של דרישות. למשל, הוא חייב להיות מסוגל להפיק צלילים חדים ומכוונים בעצמה גבוהה. לשם כך יש להחזיק את המיתרים תחת לחץ עצום- עד עשרים ושלושים טון, במקרים מסוימים- והמשמעות היא שגוף הפסנתר צריך להיות עשוי מיציקת ברזל או פלדה. מכיוון שלמימדי הגוף ישנה השפעה על איכות הצלילים, היציקה חייבת להיות מדויקת עד לרמת המילימטר. גם סוג העץ שממנו עשוי הפסנתר, אופן העיבוד והליטוש שלו, משפיעים מאד על איכות הצליל. לא סיימנו: ישנם אתגרים נוספים. הקלידים שעליהם מנגן הפסנתרן צריכים להיות נוחים ללחיצה בדיוק במידה המתאימה: לא קשים מדי ולא קלים מדי. עוצמת הפגיעה של הפטישונים במיתרים צריכה להיות בשליטתו המלאה של הפסנתרן, וגם למהירות שבה הפטישון נפרד מהמיתר לאחר הפגיעה יש חשיבות קריטית: אם הוא איטי מדי, הפטישון יעמם את הצליל אבל אם הוא מהיר מדי, יהיה קשה לפסנתרן לנגן סדרה של תווים מהירים ברצף זה אחר זה. אחרי כל זה, בל נשכח שאורך חייו של פסנתר יכול להמדד בעשרות שנים- ולכן הוא צריך להבנות מחומרים עמידים ואמינים וכן, הוא גם צריך להיות יפה. הוא הרי ניצב במרכז הבמה וכל העיניים נעוצות בו. כדי למלא את כל הדרישות הללו בוני הפסנתרים נאלצו להתאמץ ולשכלל את הטכניקות שלהם עד לכדי שלמות, ובאופן זה ניתן לומר שהמוזיקה או המוזיקאים- השפיעו על הטכנולוגיה. בכל זאת, בחמישים השנים האחרונות ניתן להבחין בברור שהטכנולוגיה היא זו שנותנת את הטון. מהרגע שהופיעו הסינתיסייזר והגיטרה החשמלית הפסנתר, הכינור וכל שאר כלי המוזיקה המסורתיים נדחקו לפינה ואיתם דעך קרנה של המוזיקה הקלאסית כולה. האלקטרוניקה והמחשב הביאו לקדמת הבמה בעלי תפקידים חדשים שיש להם השפעה אדירה על המוזיקה- למרות שהם אינם מנגנים באף כלי. אי אפשר לדבר על ההצלחה האדירה של 'הצד האפל של הירח', של פינק פלויד, מבלי להזכיר את תרומתו של אלן פארסונס, מהנדס הקול שעבד איתם על האלבום. המפיק המוזיקאלי פיל ספקטור אחראי לטכניקה המכונה 'קיר של צלילים' או Wall of Sound, שהשפיעה על כל מוזיקת הפופ והרוק מאז שנות השישים. מוזיקופילים עדיין מדברים בהערצה על המיקס האגדי שעשה אנדי וואלאס באלבום Nevermind של נירוונה. מרבית המאזינים אולי אינם מודעים לכך, אבל במוזיקה המודרנית יש לא פחות עבודה מול המחשב מאשר מול המיקרופון- ואולי אפילו יותר… לאן, אם כן, לוקחת אותנו הטכנולוגיה כיום? הכיוונים האפשריים הם רבים ומגוונים, אז הרשו לי לבחור אחד כראות עיניי. מוזיקה היא סוג של אינפורמציה, ממש כמו דיבור. רשת האינטרנט היא טכנולוגיה שכל מטרתה היא העברה יעילה ומהירה של מידע. המקום הטוב ביותר לחוש את השפעתה של הטכנולוגיה החדשה הוא כנראה יו-טיוב. יו-טיוב החליף ממזמן את MTV כערוץ המועדף לצפייה בקליפים, והיום הוא גם זירה תוססת של יצירת מוזיקה חדשה וחדשנית. למשל, מוזיקאים שלוקחים קטעי דיבור והופכים אותם ליצירות מוזיקאליות. רשת האינטרנט מאפשרת למוזיקאים מכל רחבי העולם להחליף רעיונות וליצור מוזיקה חדשה ללא המגבלות המסורתיות והמעיקות של מקום וזמן: המוזיקאים לא חייבים להיות באותו האולפן, והם אפילו לא חייבים לנגן באותו הזמן. עובדה זו מאפשרת למוזיקאים שמעולם לא נפגשו זה עם זה לשתף פעולה- כמו הדואט הזה, של הדי-ג'יי הישראלי אורן עמרם והזמרת הברזילאית פאולה פסואה, שהוקלט משני צידי העולם. ולמה רק דואט, אם אפשר להקים תזמורת וירטואלית שלמה? הנה למשל, קבוצה של עשרה מוזיקאים משש מדינות שמנגנים יחד יצירה בשם ה'פרפר' מי יודע, אולי אותה הטכנולוגיה שהזיזה הצידה את התזמורות הפילהרמוניות והחליפה אותן בלהקות של שניים-שלושה נגנים- אולי היא תהיה זו שגם תחזיר את הגלגל לאחור ותביא שוב לקדמת הבמה את התזמורות הגדולות? יצירות בהן נעשה שימוש בפרק: Wilhelm Scream sound effect Moog Sub 37 Lyrical Theremin Patch Pete Brown Theremin reparado Theremin Phoenix Comicon 2011 The Butterfly Jig YouTube music collaboration Rent: Too Damn High! Song BED INTRUDER SONG!!! Bach Goldberg Variations: Aria Goldberg Variations for Harpsichord