מבחן טיורינג נוסח כבר ב-1950, אבל ממשיך לככב בכל דיון כמעט על בינה מלאכותית. כל כך הרבה השתנה בנוף התוכנות סביבנו, ועדיין, נראה שהקריטריון בדבר שיחה בת כמה דקות, שבה לא נוכל להבחין בין אדם ומכונה, הוא הדרך האולטימטיבית להגדרתה של מכונה בעלת תבונה. מה מקור הקסם שבמבחן ההיסטורי הזה? האם הוא באמת נועד לבדוק אם תוכנת מחשב מסוגלת לחשוב? או שמא מדובר על תרגיל הסחה מחוכם, שבו טיורינג ניסה לטעון משהו על האופן שבו אנחנו תופסים את מושג החשיבה?

בפרק הזה התארח שלמה דנציגר, העוסק בשאלות יסוד בפילוסופיה של הקוגניציה ושל בינה מלאכותית. הוא למד בחוגים לפיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב ומדעי הקוגניציה באוניברסיטה העברית, ופרסם מספר מאמרים העוסקים בשאלה האם מחשבים יכולים לחשוב. מאמר שלו שעוסק בפרשנות סוציו-טכנולוגית למבחן טיורינג, התפרסם בסוף 2022 בכתב העת Philosophy and Techonology. דיברתי עם שלמה על מחשבים ומחשבות, האם אנו מסוגלים בכלל לייחס יכולת חשיבה לתוכנות, על השוביניזם האנושי ביחס למכונות, על הסיכוי או הסיכון, לפיו יום אחד גם תוכנות יקבלו זכויות, ועל
למה לדבר עם הייטקיסטים על תודעה במערכות בינה מלאכותית, זה כמו לזרוק גפרור אל תוך מיכל נפט.

האזנה נעימה,

בועז לביא