תמלול הפרק

היי, זה דורון.

הורים, בפרק הזה אני מספר סיפורים מפחידים.
אז אני לא אומר לאף אחד להקשיב או לא להקשיב, אבל עדיף להאזין לפני הילדים לפני שאתם מחליטים אם להאזין עם הילדים.

אוקיי?

יאללה. [מוזיקה]

היי, אני דורון פישלר, זאת התשובה.

איתם שאל, "אתה יכול לספר עוד סיפורים מפחידים?"

[מוזיקה]

כן.

פעם אנשים יושבים מסביב למדורה ומספרים סיפורים מפחידים.
הייתם יושבים בקומזיץ, ואז אני הייתי מספר איזה שהוא סיפור אמיתי לגמרי, שאני מבטיח שקרה לי באמת.

[מוזיקה מותחת ברקע]

על הפעם שבה, אני נסעתי בכביש אפל אחרי חצות, ועצרתי לטרמפיסט מסתורי שלבש מעיל גשם שהסתיר את הפנים שלו, ולא דיבר איתי.

ואז הוא הסתובב אליי וראיתי שהפנים שלו הם בעד...

כאלה.

סיפורים כאלה.

היום, החיים משוכללים יותר, היום אנשים מספרים סיפורים באינטרנט.

אחד המקומות שבהם אפשר למצוא סיפורים מפחידים, כמו למצוא כל דבר אחר, זה רדיט. (reddit)

אם אתם לא מכירים את זה, אז רדיט זה אתר עצום של פורומים, או קבוצות דיון, או איך שתקראו לזה, על כל נושא שקיים בעולם.

כלומר, יש סאב רדיט, יש פורום לכל דבר.

יש על גינון ועל סדרות אנימה איזוטריות, ועל דברים שאסור לי להגיד אפילו.

יש סאב רדיט שמוקדש לתמונות של מסעדות שמגישות אוכל על דברים שהן לא צלחות, ויש סאב רדיט שמוקדש לתמונות של אנשים אוכלים תפוז במקלחת.

ויש דברים הרבה יותר מוזרים מזה.

וגם דברים נורמליים.

יש הכול.

בקיצור, רדיט זה דבר שקיים כבר המון המון זמן, הוא התחיל לפני טיק טוק ולפני פייסבוק, והוא עדיין, מאוד פופולרי.

רדיט הוא האינטרנט באקסטרים.

כלומר, את הדברים הכי טובים באינטרנט, ואת הדברים הכי גרועים באינטרנט, אפשר למצוא שם…

ובין כל מיליארד האפשרויות האלה, אם זה מה שאתם מחפשים,

אתם יכולים למצוא גם סיפורים מפחידים.

פשוט, לכו לסאב רדיט שנקרא "No Sleep" לא לישון.

ואתם תמצאו שם אין סוף סיפורים כאלה, שהם תמיד מסופרים בגוף ראשון.

כלומר, זה לא "היו היה פעם איש אחד, ואז הוא ראה רוח רפאים".

לא..

זה תמיד "אני, המחבר, מספר משהו שקרה לי".

[מוזיקה מותחת מלווה]

תשמעו, אני ירדתי למרתף של הדירה שלי, ומצאתי שם דלת שאני בטוח שלא הייתה שם קודם.

וכשפתחתי אותה, ראיתי מאחוריה חדר קטן צבוע כולו באדום, עם כיסא אחד באמצע.

אז נכנ..-עכשיו, האם הסיפורים היו אמיתיים?

לא..

אבל כמו צ'יזבאטים מסביב למדורה, זה יותר מעניין, וזה יותר משכנע, לספר סיפור כאילו זה סיפור שקרה לי.

מאשר- בואו תשמעו סיפור.

יותר קל להשעות את חוסר האמונה, מה שנקרא, ולהעמיד פנים שזה סיפור אמיתי שקרה למישהו.

ברור שאילו באמת הייתי נתקל בעב"ם רפאים שטני או משהו, אז זה היה המקום הכי גרוע לפרסם בסיפור כזה, בגלל שאף אחד לא היה לוקח את זה ברצינות.

(אומר תוך כדי גיחוך) כאילו, אני עברתי חוויה טראומטית פה, וכולם אומרים לי, "וואו, סיפור מגניב". (צחוק)

אז...

בכל מקרה, אם אתם רוצים צ'יזבאטים, אתם רוצים סיפורים מפחידים זה המקום.

שם.

הסיפור הזה, הסיפור שאני רוצה לספר לכם, הוא לא אחד מהם.

זה סיפור מרדיט.

זה סיפור מהאינטרנט.

זה סיפור שמאוד התפרסם, הוא הפך לסוג של קלאסיקת רדיט, אבל דווקא בגלל שהוא לא פורסם בפורום לסיפורים מפחידים, יעני, אמיתיים, הוא פורסם במקום אחר.

הוא פורסם בפורום לייעוץ משפטי.

מקום שבו אנשים מפרסמים דברים כמו "אח שלי נקלע לתאונה", אבל הוא אמר שזה אני או "וואטאבר", ואז אנשים שמבינים משהו במשפטים, [מוזיקה מלווה ברקע]

אז מייעצים להם תוך ההסתייגות שזה לא באמת עצה משפטית, ואל תיקחו עצות מהאינטרנט, ותמיד צריך להתייעץ עם עורך דין וכל זה.

גם שם אפשר למצוא סיפורים מעניינים מסוג אחר,

וזה בהחלט לא היה סיפור אופייני לשם, אבל באמת לא היה ברור אם גיבור הסיפור הולך לצאת מהעסק הזה בחיים.

באמת.

כנראה.

תכף.

"פתקאות פוסט-איט שנשארו בדירה"

זאת הכותרת של פוסט שפורסם ב-2015 בפורום ייעוץ משפטי של רדיט, שפרסם אותו, הוא משתמש עם השם R.Bradberry 1920.

זה לא השם האמיתי שלו.

המשתמשים ברדיט תמיד כותבים תחת שמות משתמש, לא שמות מלאים.

אז זה לא השם שלו, אבל לצורך העניין אני לא יודע איך קוראים לו, ואני גם לא יודע איפה הוא גר, יש הרבה דברים שאני לא יודע עליו, אז נקרא לו R.

לצורך העניין.

הוא מבקש שם עצה בנוגע לזה שהוא חושד שבעל הבית שלו מתנכל לו.

והוא שואל מה הדרך המשפטית הנכונה להתמודד עם זה.

והסיפור שהוא סיפר היה תמוה גם בשביל פורום ייעוץ משפטי.

קודם כל, אם קוראים את ההיסטוריה של R ושל ההודעות שהוא פרסם לפני זה, אז אפשר להבין שהוא גר בדירה קצת משונה.

הוא גר לבד בבית גדול באיזושהי עיר גדולה בארצות הברית, אולי בוסטון, זה לא לגמרי בטוח.

וכמו בהרבה ערים יש דירות שהן משונות.

הוא פרסם לפני זה הודעה בפורום לעיצוב הבית, שהוא שאל על רעיונות להתמודד עם חדר שינה משונה.

כי הוא, החדר הזה הוא מאוד מאוד צר וארוך, בלי חלונות, תכל'ס הוא נראה יותר כמו מסדרון מאשר כמו חדר.

יכול מאוד להיות שהוא היה פשוט חלק מדירה גדולה יותר שפוצלה לשניים, או יותר, והושכרה לכמה אנשים.

הרבה תל אביבים מכירים את המצב הזה.

אבל, אפשר להבין שהייתה לו את הדירה הזאת, היה לו את חדר השינה המוזר הזה, היה לו חדר עבודה קטן עם שולחן עבודה ומחשב, וזה כנראה בסדר, כי זה מה שהוא היה צריך.

אז, בפוסט הידוע, זה מה שהוא כותב.

אני מספר את מה שהוא כתב.

שבועיים לפני כן, הוא מצא על שולחן העבודה שלו פתקת פוסט-איט.

כלומר פתק, מרובע צהוב קטן עם קצת דבק.

פתקה עם תזכורת לכמה דברים שהוא צריך לעשות.

עכשיו, מכיוון שהיו לו פתקאות פוסט-איט ועטים, ולעשות רשימת מטלות כדי להזכיר לעצמך מה לעשות, זה בדיוק הדבר שאנשים עושים עם פתקאות פוסט-איט.

ממש לא היה שום דבר מסתורי בעניין הזה, חוץ מזה שכתב היד על הפתקה לא היה כתב היד שלו.

והוא גם לא זכר שהוא כתב את זה אי פעם.

שזה קצת מוזר, אבל הוא הסביר את זה לעצמו בזה שהוא בטח היה מאוד עייף, שהוא כתב את זה חצי מתוך שינה או משהו כזה, ולכן הוא שכח שהוא עשה את זה, וגם הכתב שלו נראה שונה.

אז הוא זרק את הפתק הזה ולא השקיע בזה המון מחשבה.

ארבעה ימים מאוחר יותר, הוא קם בבוקר ומצא עוד פתקה.

פתקת פוסט-איט.

הפעם מודבקת לגב של כיסא המשרד שלו.

זה היה כתוב באותו כתב יד, כמו הפתק הקודם.

ומה שהיה כתוב שם זה תזכורת אליו, "לשמור את המסמכים שלך".

עכשיו, זאת עצה טובה.

זה נכון, כן.

חשוב ללחוץ קונטרול S.

אבל למצוא את זה על פתק בדירה שלך שלא אתה כתבת זה די מוזר.

עכשיו, שום דבר לא היה חסר בדירה.

שום דבר לא נגנב.

הכל נראה במקום, הכל נראה בסדר.

אז מה זה אומר שמישהו פרץ לו לדירה רק כדי להשאיר לו פתק עם המלצה להתנהלות משרדית נכונה?

בתור פורץ, זה פורץ מאוד מנומס, אבל עדיין קצת פריקי.

עדיין, בסך הכל פתק, מה שהוא עשה זה הוא לקח מצלמת רשת שמופעלת על ידי תנועה והתקין אותה ככה שהיא מכוונת לשולחן העבודה.

כלומר, אם משהו זז שם במשך הלילה, אז היא תתחיל אוטומטית לצלם ותתעד את זה בקובץ, במחשב.

אבל שום דבר לא קרה.

במשך שבוע.

ויותר משבוע.

ואז, הוא התעורר ומצא פתק, פוסט-איט, שעליו כתוב

"בעל הבית שלנו לא נותן לי לדבר איתך, אבל זה חשוב שנשוחח".

הוא בדק את המצלמה.

הוא בדק את המחשב, אבל הfolder (תיקייה) שבו הסרטונים מהמצלמה היו אמורים להישמר היה ריק.

אז הוא בדק בסל המחזור.

ובסל המחזור גם היה ריק.

כלומר, מישהו רוקן את סל המחזור, מה שהוא היה בטוח לגמרי שהוא לא עשה בזמן האחרון.

כמה ימים אחר כך, כשהוא קם לא היו פתקים ליד המיטה.

לא היו פתקים ליד המחשב.

הוא יצא מהדירה, סגר את הדלת ומצא פתק פוסט-איט ריק מודבק על הצד החיצוני של הדלת.

וגם על הדלת של השכן היה פתק פוסט-איט ריק.

וגם על הדלת הבאה היה מודבק פתק.

ועל הרבה מהדלתות בבניין היו מודבקים פתקים כאלה בצבעים שונים כולם ריקים, כולם שלו.

אלה פתקים שהיו לו בבית.

מכיוון שמבן אדם הגיוני הוא חשב שהרעיון שמישהו פורץ לו לדירה שוב ושוב אבל איכשהו לא משאיר שום סימן על המנעול ולא לוקח שום דבר ורק משאיר פתקים זה לא סביר.

אז החשד ההגיוני שהיה לו זה שהחשוד היחיד זה הבן אדם היחיד הנוסף שיש לו מפתח לדירה שלו שזה בעל הבית.

הבעלים של הדירה.

אז מה, בעל הבית שלו מתעלל בו פסיכולוגית באופן מאוד משונה ומשאיר לו פתקים?

מה הוא רוצה?

הוא מצא מכתב כתוב בכתב יד שהוא קיבל מבעל הדירה כשהוא שכר אותה כדי לשוות את כתב היד וזה היה, הוא אמר, אותו כתב.

וזהו.

כאן הסיפור נגמר, כאן השאלה שלו אל הפורום הייתה - מה לעשות עכשיו?

לקרוא למשטרה?

אין לו אין לו שום הוכחה כי כל הפתקים האלה היו שלו העטים שבהם נכתבו ההודעות היו שלו אין לו שום הוכחה שזה לא הוא בעצמו עשה את זה וחוץ מזה איפה התלונה?

מה הפשע?

הוא פחד שאם הוא יפנה למשטרה אז הוא רק יסבך את עצמו כאן, אז איזו אפשרות אחרת יש?

ללכת ישר לבעל הבית ולשאול אותו היי, האם אתה פורץ לי הביתה ומשאיר לי פתקים קריפים?

או שזה לא דבר חכם לעשות?

לתבוע אותו?

יש הסבר אחר?

יש מישהו אחר בדירה?

בקושי יש שם מקום לבן אדם אחד מה-עושים במצב כזה?

זאת שאלה מאוד משונה בשביל פורום ייעוץ משפטי אבל אנשים ענו עליה, אנשים הגיבו.

חלק מהם ניסו לענות ברצינות על מה אפשר לעשות במקרה כזה אבל יותר אנשים הגיבו עם משהו כמו אוקיי, זה פשוט נשמע כמו סיפור של No-sleep כלומר, בטוח שזה הסיפור?...
זה נשמע יותר כמו צ'יזבט מאשר כמו בעיה אמיתית. הדעה היותר נפוצה בתגובות הייתה שהוא כותב את הפתקים בעצמו המליצו לו קודם כל ללכת לראות רופא כי זה נשמע אולי כמו איזושהי אפיזודה פסיכוטית או משהו, היו גם אנשים שהעירו על זה ששם המשתמש שלו -

R Bradbury 1920 .

הוא באופן מאוד ברור מתייחס לסופר, Ray Bradbury שבאמת נולד בשנת 1920 אז אוקיי, אז בעצם אתה מספר לנו פה סיפור של Ray Bradbury  זה מה שקורה כאן?..
בקיצור, רוב האנשים מאוד התקשו לקחת את השאלה הזאת ברצינות אבל איכשהו, כמו שקורה לפעמים באינטרנט, הוא כן קיבל את התשובה הנכונה.

היה מישהו אחר, משתמש אחר באתר, שהיום המשתמש שלו היה קאקרלק שקרא את השאלה הזאת וכתב לו תשובה שהייתה התשובה הנכונה ויש מצב שהציל את החיים שלו.

הוא כתב ככה [קולות מלווים של הקשה על מקלדת]
אתה נשמע כנה, וזה לא נשמע כמו עלילה של סיפור של Ray Bradbury אז אני הולך לענות ברצינות .

יכול להיות שבעל הבית שלך משאיר לך פתקים בדירה שלך אבל זה לא נשמע סביר כי אין בזה שום היגיון אז יכול להיות שיש לזה תשובה אחרת האם יש לך בבית- [קולות ההקשות על המקלדת ממשיכות]

רגע. שנייה.

אני אחזור לסיפור הזה, אני מבטיח אבל כדי להסביר את הסיפור הזה אני רוצה לעצור רגע ולספר לכם סיפור אחר משום שהסיבה שקאקרלק ידע לענות הייתה שהוא הכיר את ה...

יש מצב שהוא הכיר סיפור אחר .

סיפור שקרה 103 שנים קודם .
לא היה אז רדיט, לא היה אז אינטרנט בכלל אבל גם הסיפור הזה פורסם בעילום שם.
האישה שסיפרה אותו, הכינוי שלה היה [מוזיקה מסתורית מלווה] גברת H.
גברת H סיפרה שהיא ובעלה ושני הילדים שלהם והמשרתים שלהם, כי זה היה ב-1912..  נכנסו לבית חדש כלומר, חדש להם.
זה למעשה היה בית ישן, זה היה בית בן איזה 40 שנה.
בית גבוה, קודר וזקוק לתיקונים.
היו לו חלונות צרים וגבוהים שאיכשהו נראה כאילו השמש לא חדרה לתוכם אף פעם.
הבית תמיד היה אפל, והוא גם היה מאוד שקט כי כל החדרים וכל המסדרונות וכל המדרגות היו מרוצפים בשטיחים עבים ככה שהיה, היה נורא שקט.

והיא מספרת שאי אפשר היה לשמוע אנשים הולכים בבית.
יכולת להתגנב למישהו והוא פשוט לא ישמע אותך.
וכבר ימים בודדים אחרי שהם נכנסו לבית הזה גברת H ובעלה, היא אמרה שהם, הרגישו באווירה קודרת.
זאת-זאת הייתה אולי הדממה המוזרה של הבית.

יום אחד, [קולות של צעדים וחריקות] גברת H שמעה צעדים מעליה בקומה השנייה.
היא עלתה לשם, אבל לא ראתה שם אף אחד היא עברה מחדר לחדר, בדקה את כל הקומות [חריקת דלת] העליונות אבל אף אחד לא היה שם.
היא התחילה לסבול מכאבי ראש, חזקים שפשוט לא עברו, כל פעם היא הייתה הולכת לנוח וקמה פשוט עם כאב ראש חזק עוד יותר.
וזאת לא רק היא שהרגישה ככה שהרגישה מועקה כזאת בבית.
הבעל שלה אמר שהוא כל הזמן הרגיש שמישהו מסתכל עליו.
כשהוא ישב לאכול הוא לא הסכים לשבת עם הגב לדלת בגלל ההרגשה הזאת.
הילדים הרגישו את זה גם הם נהיו חיוורים וחסרי מנוחה ואיבדו את התיאבון.
היה להם חדר משחקים גדול בקומה השנייה שהם פשוט סרבו להיכנס אליו.

לפעמים היו קטעים שהם היו משחקים במרץ ואז פתאום נשכבים על הרצפה בלי לזוז בעיניים פקוחות, בוהים באיזה צעצוע, ואז אחרי איזה חצי שעה פשוט קמים וממשיכים כאילו כלום לא קרה.
והיו הרעשים [קולות של חריקות] גברת H שהתעוררה לילה אחד מחריקות של עץ בגרם המדרגות שמאחורי הקיר.
ורעשים כאילו משהו כבד נשבר במטבח.
זה לקח לרגע להיזכר שלא היה שום גרם מדרגות מאחורי הקיר.
וכל המדרגות שכן היו בבית היו מצופות בשטיח..

בוקר אחד הילד שהיה בן 4 רץ מלמעלה ושאל אותה מה קרה?
למה היא קראה לו?
היא אמרה שהיא לא קראה לו.
הוא אמר: "אז מי זאת הייתה שקראה לי?"
"מי עשתה את הרעש הזה של הדפיקות?"
היא אמרה לו שזה בטח סתם היה רעש של הרוח.
והוא אמר: "לא, מישהי קראה לי"
בערך באותו זמן הצמחים בבית התחילו למות, והדברים האלה המשיכו לקרות, דברים מוזרים קרו בבית הזה.

הם שמעו קולות מדי פעם, הם הרגישו כל הזמן כאילו יש עוד נוכחות בבית.
ואז לילה אחד גברת H התעוררה וראתה יושבים על המיטה שלה 2 אנשים, גבר ואישה.
האישה הייתה צעירה עם שיער שחור וכובע גדול, הגבר היה זקן יותר, מגולח וקצת קרח.
הם הסתכלו עליה, היא ניסתה לקום אבל לא יכלה, עד שהיא הרגישה נגיעה בכתף.
היא הזדקפה במיטה, אבל שני האנשים לא היו שם יותר.
המשפחה חקרה על האנשים הקודמים שגרו בבית הזה.
והתברר שגם הם שמעו וראו דברים מוזרים בבית הזה.
למעשה זה היה אותו הבית שמאה שנה אחר כך…
לא לא לא באמת…
זה לא באמת היה אותו הבית...   
למרות שזה היה יכול להיות סוף מצוין לסיפור הזה.

עכשיו, העניין הוא כזה, את הסיפור הזה אתם שמעתם.
אתם שמעתם כבר את הסיפור הזה כי זה כל סיפור רוחות אי פעם..
זה תמיד ככה ואתם גם יודעים איך זה ימשיך..
הם הולכים להזמין כומר.
תמיד מביאים איזה שהוא כומר או איזה שהוא כהן של איזה שהיא דת ואז הוא מגיע לשם ומסתכל מסביב ואומר אוו יש פה כוח רע, ואז מציירים איזה שהוא מעגל בגיר על הרצפה ומדליקים נרות ומשום מה זה צריך להיות תמיד באמצע הלילה.
ואז פתאום כל החלונות נפתחים ויש רוח ואז כאילו נאבקים ומצטטים פסוקים מהתנ"ך או משהו. וכל הרוחות זה..
הכומר ימות כנראה באיזה שהיא צורה ועד שהכל יחזור.

זה לא מה שקרה זה לא הסוף של הסיפור הזה.
כי הם כן קראו למומחה שיעזור להם אבל זה לא היה כומר זה היה רופא.
רופא שהגיע אליהם הביתה, הסתכל עליהם, הסתכל על הבית ואמר להם שהם צריכים לצאת משם.   
שעדיף שהם לא ישנו שם עוד יום אחד כי הם בסכנה.
לא מרוחות רפאים.
מערכת ההסקה של הבית.
הבית חומם עם הסקה מרכזית בגז והמערכת הזאת הייתה במצב לא כל כך טוב.
משהו באוורור לא היה תקין ככה שהגז לא יצא אל הערובה כמו שהוא היה אמור אלא יצא אל תוך הבית.
וככה הבית הוצף בריכוז נמוך של פחמן חד חמצני.
אבל אחרי שתיקנו את ההסקה בבית שלהם הכל חזר להיות בסדר.
כל רוחות הרפאים נעלמו, והם חזרו להרגיש טוב.   
103 שנים מאוחר יותר-
[קולות מלווים של הקשה על מקלדת ]

"יכול להיות שבעל הבית שלך משאיר לך פתקים בדירה שלך אבל זה לא נשמע סביר  
כי אין בהם שום היגיון.
אז יכול להיות שיש לזה תשובה אחרת.   
האם יש לך בבית גלאי פחמן חד חמצני?
כי מי שכותב את הפתקים זה כנראה אתה.   
ואם אתה בריא בנפש אבל יש לך דליפת פחמן חד חמצני בדירה,
זה יכול אולי להסביר את העניין.
במקרה כזה יהיו לך גם כאבי ראש שווה לנסות."   
[מוזיקת מתח מלווה]
זה מה שקאקרלק כתב ברדיט.

אז R ענה לו:  "יש לי כאבי ראש חזקים אני הולך לבדוק את העניין הזה."
והתגובה הבאה שלו הייתה משהו כמו: "אוקיי חבר׳ה בדקתי אני סובל מהרעלת פחמן חד חמצני ואני עכשיו הולך לבית החולים לאשפז את עצמי ביי."

[נגינת פסנתר מלווה]
פחמן חד חמצני זה בדיוק אותו הגז שאתם לא רואים יוצא מאגזוזים של מכוניות.
הוא שם אבל אתם לא רואים אותו כי הוא גז בלתי נראה הוא גם נטול טעם ונטול ריח ואי אפשר לגלות אותו בלי ציוד מיוחד לזה אבל הוא רעיל.
בריכוזים גבוהים הוא קטלני.
בריכוז נמוך יחסית הוא לא הורג, אבל הוא פוגע.

העניין שפחמן חד חמצני וזה אני אומר בלי לדעת על מה אני מדבר כי אני לא רופא, משנה את ההמוגלובין בדם להמוגלובין אחר-הוא תופס את המקום של החמצן שבדם ולא מאפשר לדם לספק חמצן לכל הגוף ובעיקר למוח.
וזאת בעיה, כי המוח צורך הרבה חמצן וכשהמוח לא מקבל את החמצן שלו הוא לא מתפקד כמו שצריך.
אבל אין מי שיגיד לו שהוא לא מתפקד כמו שצריך משום שהמוח הוא חלק שאחראי בין השאר לשים לב אם משהו לא בסדר בגוף.

אם יד שמאל שלכם מרגישה לא בסדר המוח יכול להגיד; היי זאת לא הרגשה נורמלית כדאי לעשות משהו בעניין הזה..
אבל כשהמוח בעצמו לא מתפקד אין מי שיפקח עליו ולכן אנשים לא יודעים שהדבר הזה קורה אז אם אתם נמצאים כמה דקות במקום עם דליפה קלה של פחמן חד חמצני זה כנראה לא יעשה כלום אולי תקבלו טיפה כאב ראש או משהו אבל לא משהו רציני…
אבל אם אתם ישנים במקום עם ריכוז נמוך של פחמן חד חמצני הרבה זמן,
ריכוז שלא יהרוג אתכם אבל גבוה מדי,
אז זה לאט לאט, בלי שאתם יודעים שזה קורה מרעיל אתכם.

אתם סובלים מהרעלת פחמן חד חמצני, שבין התסמינים שלה נמצאים: כאבי ראש, סחרחורות, בחילות, תחושת מועקה בחזה, והזיות.
הזיות קוליות- כלומר לשמוע קולות של דברים שלא באמת שם.
הזיות של מגע- כלומר להרגיש כאילו משהו נוגע בכם שזה לא קיים באמת.
ובמקרים קיצוניים גם הזיות ויזואליות- אשכרה לראות דברים.

לפעמים המצב הזה של הבלבול בגלל החוסר בחמצן גורם לאנשים פשוט להתנהג כאילו הם הולכים מתוך שינה, אנשים מתנהגים לא בהיגיון, מאוד מבולבלים עושים דברים ושוכחים שהם עשו אותם ויכול להיות שגם ישאירו לעצמם פתקים ואז ישכחו מזה…

בהמשך הוא כתב עוד הודעות ברדיט.
הוא עדכן שמה שקרה בעצם, זה שהחדר שינה שלו שאמרנו היה צר ובלי חלונות היה ממוקם בדיוק מעל למגרש החנייה של הבניין.
ואיך שהוא העשן משם עלה אליו, ולא יצא.

[מוזיקה מלווה]
עכשיו אם אתם רוצים מספרים, אז שתבינו התקן האמריקאי מתיר לשהות במקום שבו יש ריכוז של עד 40 מיקרוגרם פחמן חד חמצני למשך לא יותר משעה.

40 מיקרוגרם.
אצלו בבית כשהוא מדד את זה הוא מצא 100 מיקרוגרם למטר מעוקב.
והוא גר שם!!!
כאילו הוא ספג את זה כל יום במשך הרבה שעות ברצף!
זאת הייתה הרעלה חמורה שכן הייתה הורגת אותו בסופו של דבר, אם הוא לא היה מודע לזה. וזה גרם לו בין השאר להתנהג באופן מוזר, ולא רציונלי רק שהוא חי לבד, ולא היה לו איך לשים לב לזה כי לא היה אף אחד שיעיר על זה שהוא מתנהג מוזר..

בין השאר הוא סיפר אחר כך כן, כשהוא אמר שהוא התקין מצלמת רשת מתברר שמה שהוא עשה בעצם זה לשים את המצלמה על המדף ולא לחבר אותה לשום דבר ככה שהעובדה שהfolder (תיקייה) שלה היה ריק לא כזאת מפתיעה..

וכשהוא השווה את כתב היד על הפתקים למכתב מבעל הבית שלו,
אז קודם כל הכתב לא באמת היה דומה.
ודבר שני, זה לא באמת היה מכתב מבעל הבית שלו זה היה מכתב מאמא שלו.
[נאמר בגיחוך] איך אפשר לעשות טעות כזאת?
אממ.. פשוט כשהמוח שלך לא מתפקד כמו שצריך אתה עושה טעויות טיפשיות..
כמעט שנה אחר כך הוא פרסם עוד הודעה, שבה הוא סיפר שהוא בילה הרבה זמן בבית חולים. הוא סבל מתברר מבצקת מוח.
כלומר המוח ליטרלי התנפח בתוך הגולגולת בגלל ההרעלה ועדיין קיים סיכוי קטן לנזק בלתי הפיך אבל בגדול הוא החלים, וכבר אין לו כאבי ראש או נטייה למצוא פתקים היסטוריים ולא הגיוניים.
ויש לו דירה חדשה עם חבר חדש והוא כמובן הודע לקאקרלק האיש האלמוני שהציל את החיים שלו תכל׳ס, באמצעות תגובה לסיפור מוזר באינטרנט.

וגם באופן אירוני, הוא היה צריך ייעוץ משפטי נגד בעל הבית שלו ששיכן אותו במלכודת מוות לא מאווררת שזה האמת אפילו יותר גרוע מלפרוץ לך הביתה ולכתוב לך פתקים..
וכל זה רק מוביל אותי לשאלה האחרונה: האם הסיפור הזה הוא אמיתי?
נדבר על זה תכף.

[חסות -2 דקות ו-45 שניות]

[נגינת פסנתר מלווה]
האמת היא שאין לי דרך לדעת בוודאות שהסיפור הזה באמת קרה.   
כי בסך הכל זה משהו שמישהו כתב באינטרנט, ואנשים כותבים הרבה שטויות באינטרנט..
אחר כך קאקרלק האיש שכתב את התגובה אז הוא התראיין ואנחנו יודעים מי זה.
השם האמיתי שלו הוא קן רוץ'.
אר ברדברי, כלומר האיש שמצא את הפתקים למרות שהוא כתב עוד כמה הודעות בהמשך הוא אף פעם לא חשף את השם האמיתי שלו, הוא לא הסכים להתראיין לשום כלי תקשורת,  
הוא לא סיפר איפה בעצם הסיפור הזה התרחש.
אז כן, קיימת האפשרות שהוא בעצם אף פעם לא היה קיים, שזה סתם סיפור שמישהו חרטט באינטרנט ואחר כך פשוט זרם עם התגובה.
אין לי הוכחה לזה שהסיפור הזה באמת קרה, אבל אני מאמין שכן.
אני פשוט לא חושב, אין לזה צורה של הונאה באינטרנט..
אנשים שמנסים למכור צ'יזבטים בדרך כלל מנסים לעשות מזה יותר- כלומר למשוך את הסיפור על יותר זמן, או לתת לו איזשהו פתרון שיהיה יותר…
על-טבעי ומרת..-משהו עם חייזרים או וואט אבר ואת כל זה הוא לא עשה.

פשוט לקבל את ההסבר הרציונלי הראשון שמישהו מציע לא ככה מספרים צ'יזבטים..
ואת זה שהוא לא נחשף, שהוא לא הסכים לגלות מי הוא..
אנשים העלו את ההשערה שחלק מההסכם המשפטי שלו עם בעל הבית בסופו של דבר היה שהוא כנראה קיבל איזשהו סכום מאוד מכובד בפיצויים שהגיעו לו, אבל חלק מההסכם היה שאסור לו לדבר על זה עם התקשורת.
זה הגיוני.
או, אולי הוא סתם לא רצה את תשומת הלב.

אזזז.. אני חושב שהסיפור הזה אמיתי.
למרות שלהוכיח את זה אני לא יכול אבל, בקשר לסיפור עם הבית,
זה הופיע ב-1921 בירחון המדעי לבריאות העין.
לא ממש המקום שהייתי מצפים למצוא בו סיפורי רוחות אבל זה היה שם,
זה הופיע בתוך המאמר "השפעות של פחמן חד חמצני על העין" של W.H Wilmer
למרות שהיו שם הרבה השפעות אחרות שלא באמת קשורות לעין-עין.
והרבה מאוד שנים אחר כך זה היה אלברט דונאי, חוקר רעלים בכלל
שדג את זה מהמגזין העתיק ופרסם את זה בבלוג שלו.

אבל, יש כל כך הרבה סיפורים אחרים כאלה, יש כל כך הרבה סיפורים ששמעתם כבר.
הרעלת פחמן חד חמצני היא דבר שקורה לפעמים, ולכן גלאי פחמן חד חמצני זה דבר שכדאי שיהיה בבית.
זאת הסיבה שאסור להדליק אש בחדר סגור.
והיו מקרים שאנשים קיבלו את זה אם היה להם תנור אח עם סתימה בארובה או תנור גז או גנרטור.   
היו מקרים של אנשים שמתו מזה הרבה פעמים זה מתבטא פשוט בכאבי ראש ובחילות אבל כן היו גם מקרים שבהם אנשים הזו והאמינו שדברים מוזרים קורים סביבם.

אז האנשים ב-1912 כשהם שומעו וראו דברים לא הגיוניים הם פירשו את זה בכיוון של רוחות רפאים.
ב-2015 מישהו פירש את זה בתור פלישה מוזרה של בעל הבית שלו האנשים דתיים מאוד בטח היו מבינים את זה בתור מסרים מאלוהים או מהשטן..
אבל העניין הוא אתם שמעתם סיפורים כאלה, סיפורים על דברים מוזרים וקולות משונים, ואנשים שקיבלו מסרים מעולם אחר.
מסקרן מאוד לדעת כמה מהאנשים שסיפרו את זה פשוט סבלו מהרעלת פחמן חד חמצני..
כל כך הרבה אנשים שסיפרו סיפורים על חוויות קריפיות שהם עברו, ולא שיקרו.
הם באמת שמעו את מה שהם שמעו והרגישו את מה שהם הרגישו הם פשוט לא ידעו שזאת התשובה.   
זה הסיפור.