האם כל הכלבים מדברים את אותה השפה?

כתב: דורון פישלר

תודה למיכל כץ ולאלי גרומן על התמלול - לעוד תמלולי פודקאסטים בקרו ב podtext.co.il

היי, אני דורון פישלר. זאת התשובה.

לפעמים לוקח לי זמן לענות על שאלות, אתם יודעים את זה, כן? אז בועז שלח לי את השאלה הזאת: אחותי ומשפחתה עשו רילוקיישן לארה"ב יחד עם כלבם מוקי.

מוקי, באמת מוקי? אני קצת מטיל ספק בשאלה הזאת כבר עכשיו, לאיזה כלב קוראים מוקי? זה כמו לקרוא לחתולה מיצי. זה כלב משנות ה-70 של המאה הקודמת? מה, מי קורה ל… אוקיי חזרה לשאלה..

האם למוקי תהיה בעיה לתקשר עם הכלבים המקומיים? במילים אחרות: ידוע שלבעלי חיים יש סוג של שפה, דרך, לתקשר עם בני מינם אבל האם השפה הזו היא אוניברסלית לכל המין או נבדלת בין ארצות שונות בדומה לבני אדם.

אוקיי, אז קודם כל אני מוכן להתעלם מחוסר הסבירות שלכלב באמת קוראים מוקי, ולענות על השאלה אבל אז שמתי לב לתאריך שבו היא נשלחה. השאלה הזאת נשלחה אליי לפני שלוש שנים. כי זה ככה, כן אמרתי, יש לי המון המון המון שאלות ולפעמים לוקח לי הרבה מאוד זמן להגיע לאיזה שהיא שאלה.. מה שזה אומר זה ש...קצת מאוחר מדי לעזור למוקי. בהנחה שזה שמו האמיתי. אבל זה גם אומר שהוא כבר עשה את המעבר הזה אז אפשר פשוט לברר איך זה היה. אז כתבתי חזרה לבועז שיברר לי מה שלום.. מוקי!  והוא כתב לי קודם כל שזה כלב אמיתי וכן באמת קוראים לו מוקי. זה קיים.

אוקיי, בסדר אתם לא יכולים להאשים אותי שהטלתי ספק. בכל אופן השאלה הייתה איך מוקי מתאקלם. אז בועז כתב:

"ביררתי עם נעמה אחותי. לדבריה היא לא חשה בשינוי משמעותי בתקשורת של מוקי ובהתנהגות שלו עם כלבים אחרים לאחר המעבר. אם כבר היה משהו זה אולי קשור לסוג הכלבים שיש באזור מגוריהם שהוא שונה ממה שיש בארץ כמעט כל הכלבים שם הם להגדרתה דודלים גזעיים חננות מפונפנים. היא כן ציינה שהיה עניין עם היחס שלו לאוכלוסיית הסנאים - הוא לא הבין מה זה ואם הוא אמור לשנוא אותם או לא. ממש הייתה לו תקופת התלבטות. בסופו של דבר הוחלט שהם מעניינים אבל אינם שטן כמו חתולים. מצורפת תמונה של מוקי מנסה לתקשר עם סנאי. אחותי גם טענה שממילא התקשורת בין כלבים היא בעיקרה לא ווקלית אלא מבוססת ריח, עם זאת היא סירבה לבקשתי לרחרח ישבנים של כלבים מקומיים ולדווח האם היא חשה בהבדלי ריח מול הכלבים הישראלים".

אוקיי, אז קודם כל למוקי שלום ואין לו בעיה של תקשורת עם הכלבים האמריקאים אז זה משמח וזה גם מעניין כי באמת אנשים שגרים כאן לא מדברים את אותה שפה כמו בארצות הברית, אז האם זה אומר שכל הכלבים בעולם מדברים את אותה שפה? וצריך להגיד: היו גם אחרים ששאלו אותי לא את אותה שאלה כי להם אין כלב שקוראים לו מוקי, למי יש? אבל שאלות דומות: שקד וניצן שאלו אותי האם החתולים בחצר שלנו מדברים את אותה חתולית שחתולים מדברים בארצות הברית. ואורנה שאלה, שוב - לפני הרבה מאוד זמן - האם כל הג'ירפות בעולם מבינות אחת את השנייה. עכשיו זאת שאלה מעניינת במיוחד אבל אותה היה קשה לי לבדוק מחקרית כי בשביל זה אני צריך למצוא משפחה שעשתה רילוקיישן עם ג'ירפת המחמד שלה, ולא מצאתי משפחה כזאת.

בקשר לכלבים וחתולים עושה רושם שאין להם בעיה, שהם באמת מדברים את אותה שפה.. אבל... איך זה? בני אדם בכל העולם לא מדברים באותה שפה. אנשים בישראל ובקוסטה ריקה ובסמואה ובקירגיסטן לא מבינים אחד את השני אבל הכלבים שלהם כן. איך זה יכול להיות? והאם בכל זאת יש הבדל בין השפה שמדברות חיות במקומות שונים בעולם. זאת שאלה. וזאת שאלה שמתברר שיש המון מחקרים רציניים שעוסקים בה ומדברים לא רק על כלבים וחתולים וג'ירפות אלא גם על קופים ועטלפים, לוויתנים וציפורי שיר.. בקיצור זאת שאלה. תכף תבוא תשובה.

כלבים, ואני מקווה שאני לא מפתיע אותכם יותר מדי, לא יודעים לדבר. כלבים כן יודעים לתקשר אחד עם השני. אם כלב אחד אומר לשני: ררררררר אז הכלב השני יודע מה זה אומר, זה אומר תיזהר ממני. ואם כלב עושה: (קול יללה) זה אומר איי איי תרד לי מהזנב. 

אבל זה בהחלט נכון גם שכלבים לא מדברים רק בקולות כי הרבה מהתקשורת שלהם היא לא ווקלית. הם מדברים בין השאר בתנועות. נגיד התנועה הזאת של לשים את הרגליים הקדמיות קדימה, להושיט אותן קדימה ולהרים את הטוסיק, שגורים עושים כל הזמן. יש לזה משמעות: זה אומר - בוא נשחק. וכמובן הם מעבירים המון מידע באמצעות ריחרוח של התחת אחד של השני שזאת מתברר שפה בינלאומית. 

עכשיו כל זה, זה לא דבר שכלבים לומדים. זה דבר שכלבים פשוט יודעים. הם נולדים איתו. חלק מהאינסטינקטים של כלב שמגיעים "בילט-אין" עם המוח שלו זה איך לתקשר עם כלבים אחרים ולהבין כלבים אחרים. שפה של בני אדם לעומת זאת, היא שפה שלומדים. אף אחד לא נולד כשהוא יודע הולנדית או גרמנית או סומלית. אנחנו לומדים את זה וזה לוקח לנו זמן. בשנים הראשונות שלנו אנחנו ממש גרועים בשפה, וזה לעומת כלבים שיודעים לדבר כלבית כמעט מיד כשהם נולדים. זה לא פייר.

העניין הוא שזה לא מדויק. גם לנו יש את זה. את השפה הבינלאומית הזאת. אם אני פוגש תינוק צרפתי. עכשיו, אני לא מבין מילה בצרפתית. אבל התינוק אומר לי: (בכי של תינוק) אז.. מה אני אגיד לתינוק? אני אגיד לו: אני מתנצל אני פשוט לא מבין צרפתית אני לא מבין מה אתה אומר. טוב לך לא טוב לך? אני פשוט לא מבין את השפה שלך. לא, אני אני מבין מה הוא אומר, אני לא הבנתי את הדקויות כן? אבל את המסר הכללי הבנתי: לא טוב לו. זה מה שהוא ניסה להעביר. מסיבה כלשהי לא טוב לו. ואם מישהו פונה אליי בשורקיטנית ואומר לי: (קשקוש בג'יבריש) אני לא יודע בדיוק מה הוא אמר. אני כן יודע שהמסר הכללי היה לא ידידותי. את זה אנחנו מבינים. אנחנו לא צריכים ללמוד את זה. אנחנו מזהים כשמישהו כועס נגיד. 

יש תקשורת שבני אדם לא צריכים ללמוד, הם פשוט מבינים, ושוב זה לא עניין רק של קול, זה עניין של תנועות למשל והבעות. חיוך. זה דבר אוניברסלי. אני יודע שאני נשמע כמו מין סטיקר כזה ששמים בפייסבוק, אבל זה נכון, חיוך זה דבר אוניברסלי. אנשים מחייכים כשהם שמחים, גם באירופה וגם באפריקה וגם בבנגלדש אנשים מחייכים כשהם שמחים. אתם יכולים לזהות לפי הבעת פנים אם בן אדם שמח או כועס או מפחד. זה נכון גם לגבי אנשים, שאתם את השפה שלהם אתם ממש לא מדברים. גם אנשים שחיים בשבטים מבודדים ובכלל לא פגשו אף פעם אנשים אחרים כי הבעות פנים זה דבר שאנשים לא לומדים, הם נולדים איתו, זה מובנה במוח של בני אדם ההבנה הזו.

אז יש פה שני דברים שונים קודם כל, יש את השפה שחיות ואנשים נולדים עם ההבנה שלה, ויש את השפה שהם לומדים. עכשיו, אם אתם רוצים להיות ממש גאואיד ספירואידי בקשר לזה אז השפה הראשונה היא לא באמת שפה. אין שפת הכלבים כי התקשורת ביניהם היא לא שפה. במובן הטכני הצר והמעצבן ההגדרה לשפה היא דבר מומצא דבר שיש לו מבנה תחבירי שאפשר לבנות בו משפטים מורכבים ואפשר לדבר בו גם על דברים שאינם כאן ועכשיו. כלומר, שפה היא דבר שאפשר להגיד בו משפט כמו: יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן, כי זה משפט מאוד מורכב. זה משפט שאני מגדיר בו על מי אני מדבר. אני לא מדבר עכשיו על עצמי ואני לא מדבר אל המאזין, אל מי שאני פונה אליה, אני מדבר על מישהו אחר, על יונתן, על הקטן מביניהם. אני דיברתי על המקום שבו הוא נמצא בדרך לגן, על הפעולה שיונתן עשה, הוא רץ, ועל מתי זה קרה. זה לא קורה ברגע זה לא קורה עכשיו זה קרה קודם, בבוקר. 

שום חיה חוץ מבני אדם לא יודעת להבין את המשפט הזה. הרבה חיות יודעות להעביר ביניהן מסר כמו: "עוף מפה" או "תן לי אוכל" או "בוא תשחק" או "אה בובה את באה לפה הרבה?" אבל הן תמיד מדברות על עצמן עכשיו. כלומר חיה יכולה להעביר את המסר: אני רעב אבל לא את: הייתי רעב אתמול, או את: רקסי רעב, זה לא עובד. לדבר על דברים שקורים במקום אחר לאנשים שהם לא אתם זה דבר שרק בני אדם יודעים לעשות. 

עכשיו כלבים מדברים עברית.כלומר הם לא מדברים, כן? אמרנו את זה כבר, אבל חלקם מבינים עברית. אם יש לכם כלב ואתם מדברים עברית, אז סביר להניח שהוא קלט כמה מילים. בדרך כלל מילים כמו: "כלב טוב" או "לא" או "טיול", טיול זאת מילה שכלבים אוהבים, יש כלבים שהיא מדליקה אותם לחלוטין, הם שומעים את המילה טיול.. הם: "טיול, טיול, טיול, טיול!" עכשיו ההבנה של הכלב על המילה טיול, היא הולכים לטיול עכשיו. תנסו לספר לכלב שלכם סיפור על: "פעם אחת היה כלב אחר, לא אתה, כלב אחר, והוא יום אחד יצא לטיול." הוא יגיד: "טיול, טיול, טיול!" לא! לא! לא עכשיו! לא עכשיו! לא לא זה לא אתה זה כלב אחר, זה סיפור, אתה לא מבין כלום!

חוץ מזה, הכלב שלכם מבין את מה שאתם אומרים אבל אתם יודעים שהרוב זה אינטונציה, כן? זאת אומרת זה לא באמת כל כך משנה איזה מילים אתם אומרים. אתם יודעים שאתם יכולים להגיד לכלב מה שבא לכם, נכון? אתם יכולים לעשות: "מי כלב טוב, מי כלב טוב?" והוא יתלהב באותה מידה. אתם יכולים להגיד לו: "מי טיפש? מי טיפש? מי כלב מטומטם? מי רצח את ארלוזורוב? מי רצח את ארלוזורוב? מי בנה מוליך על בטמפרטורת החדר, מי?"זה הוא יגיב באותה מידה כי זה לא משנה לכלב כי הוא לא באמת מבין את השפה הוא מבין את התקשורת שלכם, הוא מבין את האינטונציה, הוא מבין את התנועות שלכם. הוא לא מבין עברית.

אז. בני אדם הם היחידים שיודעים ללמוד שפה שבה אפשר לספר על יונתן ומה היה הגודל שלו ובדיוק מה הוא עשה בדרך לגן.

אז שפה זה דבר שלומדים, זה דבר אחד, ותקשורת מולדת זה דבר אחר. אני גם מבין את החתולים שלי. יש להם שפה די מורכבת. יש: (יללה של חתול). זה אומר, אה תביא אוכל. (יללה אחרת של חתול) זה אומר: תביא אוכל. ו(עוד יללה אחרת) זה אומר: הכל סבבה עכשיו אבל ליתר ביטחון תביא אוכל. זה מאוד מורכב. עכשיו כל זה לא ענה על השאלה האם חיות במאוריטניה מתקשרות אחרת מחיות במקום אחר. אז כשמדובר בכלבים, עשינו כבר את הניסוי עם מוקי, אני עדיין לא מאמין שזה שם של כלב, אבל גם כל מי שעברו למדינה אחרת עם כלב יכולים להעיד שכלבים בכל העולם מדברים את אותה שפה.

מה עם חיות אחרות? האם זה נכון לגבי כל חיה בעולם? הרבה יותר קשה לענות על זה קודם כל כי חיות זה הגדרה מאוד מאוד רחבה. יש המון המון המון המון סוגים ומינים של חיות שמתקשרות באין סוף דרכים וקשה לומר משהו שיהיה כללי לגבי כל החיות חוץ מזה שכולן לא מבינות את יונתן הקטן.

אז בואו ניקח את אלה שהכי קרובים אלינו, הכי חכמים או לפחות חכמים באופן שדומה לבני אדם: קופים. התקשורת של קופים, האופן שבו קופים מדברים, היא שפה היא משהו שאפשר ללמוד או שזה פשוט משהו שמגיע עם המוח שלהם מתי שנולדים. ואיך אפשר לבדוק את זה בכלל? בודקים את זה באמצעות תוכנית אימוץ. לקחת תינוק מסביבה אחת ולגדל אותו בסביבה אחרת זאת דרך ידועה לבדוק אם תכונות שונות נובעות מהגנטיקה או מלמידה. כלומר, תינוק סיני שאומץ על ידי הורים ישראלים וגדל בישראל, כשהוא ילמד לדבר הוא ידבר סינית? לא. או הוא ידבר עברית כי ההורים שלו מדברים עברית ומסביב מדברים עברית והוא שומע עברית ולומד עברית, הסינית לא נמצאת בגנים שלו, זה פשוט משהו שהוא לומד. 

אז עכשיו נראה האם אותו הדבר נכון לגבי קופים. ב-1986 פורסם מחקר שנעשה על שני סוגים של קופים: מקוק רזוס, שזה סוג של קוף שנפוץ בסין ובהודו והמקוק היפני שנפוץ ביפן באופן לא מפתיע. עכשיו שניהם סוגים של קופים, שניהם מאוד חמודים שכמו שאפשר להבין הם גם די דומים אחד לשני כי שניהם מקוקים. וגם הקולות שהם עושים הם קולות די דומים אבל ההקשרים שבהם עושים את הקולות האלה הם לא תמיד בדיוק אותו דבר. כלומר אם נגיד אצל קופי מקוק יפני (קול של קוף) זה: אני כועס עליך לך מפה ו(קול אחר של קוף) זה: איזה כיף הנה האוכל. אצל הקופים ההודים (קול של קוף) זה: איזה כיף הנה האוכל ו(קול אחר של קוף) זה בכלל: הי בובה מה קורה. כלומר הם עושים קולות דומים אבל מדברים שפות שונות.

מה שעשו, היו כמה ניסויים כאלה אבל אחד ספציפי, זה לקחת ארבעה תינוקות קופים שרק נולדו ולהחליף ביניהם, כלומר לתת לקופים יפניים את התינוקות ההודים ולהודים את היפנים. עכשיו, יש מקום לדבר על האם זה בכלל בסדר לעשות את זה לקופים.

לקחת להם את הילדים שלהם ולתת להם ילדים של אחרים כי אני די בטוח שלא שאלו אותם אם הם מתנדבים לניסוי הזה. אז, ובכן, אתיקה של ניסויים עם בעלי חיים זאת שאלה מאוד מאוד גדולה ומאוד מאוד נפרדת ובואו רק נגיד שזה רחוק מלהיות הדבר הכי גרוע שנעשה לקופי מקוק בניסויים, כי כאן לא נשאר אף קופיף בלי הורים, כן? כולם גדלו במשפחה אוהבת, רק משפחה מאמצת. והשאלה הייתה באיזו שפה הם ידברו: אם הקופים ההודים שגדלו אצל משפחה יפנית ידברו מקוקית יפנית או שהם ידברו מקוקית הודית. כלומר האם זה הגנים שקובעים או שזה הסביבה שלהם.

התשובה היא שזה בעיקר גנים.

כלומר הקופים היפנים דיברו יפנית גם כשהם גדלו במשפחה הודית, מה שכנראה הקשה על התקשורת עם ההורים המאמצים שלהם. הם כן שמעו את כל מה שהקופים האחרים אמרו מסביבם והיו קצת שינויים לצורת ההתבטאות שלהם, אבל לא בהרבה.

בגדול, קופים יפנים מדברים קופית יפנית, זה חלק ממה שהם, זה מגיע עם המוח שלהם. ואם זה נכון לגבי קופים, שהם חיה שהיכולת שלה ללמוד דברים גדולה יותר מ, אולי, כל חיה אחרת חוץ מבני אדם, אז בטח שזה נכון לגבי חיות אחרות.

השפה של חיה, הצורה שהיא מתקשרת, זה דבר שטבוע במוח שלה, כמו הצבע של הפרווה, כמו מספר הרגליים, כמו הידע האינסטינקטיבי איך ללכת, איך לשחות. חיות גם יודעות איך לתקשר אחת עם השנייה. מה שאומר שכלב, מכיוון שהוא כלב, מבין כלבים אחרים בכל מקום בעולם וגם כנראה כל הג'ירפות כל הג'ירפות מאותו מין לפחות מדברות את השפה אחת של השנייה.

ג'ירפות מדברות בכלל? הן מדברות.. הן מבינות את השתיקה אחת של השנייה.

דבר שיכול לקרות זה שתי קבוצות של אותה חיה שמופרדות אחת מהשנייה למשך מיליוני שנים ואז הן יתפתחו באופן שונה ובסופו של דבר הן יהפכו לשני מינים שונים ששונים אחד מהשני בכל מיני דברים, הם גם נראים שונה וגם מתקשרים בצורה שונה.

זאת התשובה. זה נשמע כאילו כאן זה נגמר. אבל לא לגמרי. כי יש עוד עניין.

כשתחקרתי את הנושא הזה אז קראתי כל מיני דברים וגם שמעתי כל מיני דברים ופודקאסטים של אחרים ורעיונות וסרטונים ונתקלתי במקרה בסרטון אחד עם מישהו שדיבר אמנם באנגלית אבל הוא היה ישראלי עוד לפני ששמעתי את השם שלו אני ידעתי שהוא ישראלי, פשוט לפי המבטא זה נורא נורא קל לזהות ישראלים, יש להם מבטא ישראלי: we are speaking english like this you know..

גם לי יש מבטא כזה בהחלט זה מאוד מאוד קשה להיפטר מזה. אז מכיוון שהוא ישראלי אז יותר פשוט לפנות אליו, אז פניתי אליו שהוא פרופסור יוסי יובל מאוניברסיטת תל אביב שעובד עם עטלפים והוא מנסה ללמוד על וללמוד מהשפה שבה עטלפים מדברים אחד עם השני. והוא בין השאר בדק האם גם לעטלפים יש מבטא.

כשאתם נכנסים למערה עם הרבה עטלפים זה נשמע בערך ככה: (קולות של עטלפים) קקופוניה של צרחות, כי עטלפים צורחים כל הזמן, הם משתמשים בקול שלהם גם בתור סונר כלומר, כמו רדאר לראות בחושך, אבל הם גם מתקשרים אחד עם השני, כלומר יש משמעות לסוג הקולות שהם עושים. אז יוסי הקליט הרבה מאוד שעות של צרחות של עטלפי פירות מצויים. זה השתמש גם בכלים של AI בין השאר, כדי לנתח את השפה הזאת ולהבין מה בעצם הם אומרים. שוב, זאת לא שפה, עטלפים לא יכולים לספר סיפור אבל כן יש קולות מסוימים שהם עושים בהקשרים מסוימים, למשל: הקול שהם עושים כשמדברים על אוכל הוא: (קול של עטלף) ובשינה הם עושים את הקול (קול של עטלף) ויש קולות אחרים שהם עושים בהקשר של תוקפנות והקשרים אחרים.

אבל לא כל העטלפים עושים בדיוק את אותו קול. כמו אצל בני אדם, כמו אצל כל חיה אחרת, כל, לכל אחד יש את הקול הקצת שונה שלו, יש כאלה שעושים קולות גבוהים יותר ויש כאלה שעושים קולות נמוכים יותר. אז מה שיוסי והצוות שלו עשו זה להקליט המון שעות של הרעש של חבורת העטלפים הזאת ולחלק אותו לשלושה חלקים: לקולות גבוהים, קולות נמוכים ו..מה האמצע? רגיל. עכשיו, לקחו שלוש משפחות של עטלפים עם גורי עטלפים שרק עכשיו נולדו שרק לומדים איך ל..עטלף, שהם גדלו חופשיים עם ההורים שלהם, אף אחד לא נשלח לאימוץ, הם גדלו עם האימהות שלהם אבל בכל אחד מהמקומות שבהם הם קיננו היו גם רמקולים שהשמיעו רעש רקע מוקלט של קולות של להקת עטלפים וכל אחד מהם השמיע את אחד משלוש הגרסאות, הגבוהה, הנמוכה והבינונית. כלומר העטלפים הקטנים גדלו כשהם כל הזמן שומעים מסביבם דיבורים. עטלפים, אבל במבטא מסוים.

והעטלפים הקטנים בכל אחד מהמקרים האלה, אימצו את המבטא הזה, כלומר הדיבור שלהם, הקולות שהם עשו נהיו דומים יותר למה שהם שמעו כל הזמן מסביב, הם קיבלו את המבטא של הסביבה שלהם, הם דיברו עטלפית. הם עדיין עשו קולות שמובנים לעטלפים אחרים, אבל עשו את זה בצורה שמושפעת ממה שהם שמעו. זה לא דבר שהיה תפור במוח שלהם מראש, זה פשוט מראה שהם שמעו איך כל החברה מדברים ואימצו את המבטא שלהם. אז זה מוכיח לא רק שלעטלפים יש מבטא אלא שהם לומדים את המבטא הזה מהסביבה, ממה שהם שומעים.

וזה לא נכון רק לגבי עטלפים. זאת תופעה שנמצאה בהרבה סוגים שונים של חיות. לחיות יש מבטא מקומי. כלומר מתברר שכלב אמנם עושה קולות של כלב כי הוא כלב אבל יכול להיות שכלב צרפתי בעצם עושה: לרוף (במבטא צרפתי). היה מחקר שנעשה על עיזים שגילה שעיזים הן מדברות עיזית, עיזים עושות: בההה אבל אפשר לזהות מאיפה עז באה לפי המבטא שלה. אנשים שמכירים עיזים טוב יודעים לשמוע: בההה ולפי זה לדעת אם זאת עז אירית או עז צרפתייה או עז מרוקאית. אחד המקומות שבהם זה הכי בולט זה ציפורי שיר. ציפורים באזור מסוים שרות שיר שונה מאשר ציפורים מאותו מין שגרות במקום אחר. וכאן המחקרים מראים שציפורים לומדות את המבטא מאמא. אמא מלמדת אותן לשיר. שזה נורא מעניין ויש כל מיני שירים יפים. חלק מהמחקר הזה נעשה על ירגזים, על מינים שונים של ירגזי. עכשיו הבעיה שלי עם זה שהשם המקובל של ירגזי באנגלית הוא טיט.

ומתברר שלחפש באינטרנט מידע על סוגים שונים של טיטס זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע כי מתברר שיש לזה המון המון המון חומר, הוא מאוד מעניין אבל רובו לא כל כך רלוונטי.

זה שוב, זה נכון לגבי קופים שערבבו שימפנזים משני מקומות. הם בהתחלה דיברו קצת אחרת, הקולות שהם עשו על אוכל לא היו אותו דבר, אבל במשך הזמן השימפנזים הזרים למדו את המבטא ואימצו לעצמם את צורת הדיבור הזאת, כמו שאם אני אעבור לארצות הברית בסופו של דבר המבטא הישראלי הבולט שלי כן קצת ישחק ואני אשמע קצת יותר אמריקאי.

אז למה זה לא עבד עם המקוקים אבל כן עבד עם השימפנזים? ההבדל הוא שכאן כולם היו שימפנזים, זאת אומרת כולם היו מאותו מין, התקשורת הבסיסית שלהם הייתה אותו דבר, הם פשוט הגיעו ממקומות שונים. בני אדם, הם כולם אותו מין. כולנו בני אדם, כולנו הומו ספיינס. לכן אנחנו מבינים חיוך בכל שפה ומבינים בכי בכל שפה אבל לא בהכרח מבינים יפנית.

ויש את עניין הלוויתנים. יש מחקר שנמשך כבר כמה שנים ופורסמו כמה מאמרים בקשר אליו. היה אחד ב-2022 שהוא די מדהים, סיכום של עשרות שנים של עבודה של חוקרים מהולנד על לווייתני זרע. לווייתני זרע מתקשרים באמצעות קליקים. זה קצת כמו לעשות קליק עם הלשון, ככה, אבל בלוויתן. לוויתן זה דבר הרבה יותר גדול והקליקים שהם עושים הם הרבה הרבה יותר חזקים. אז בדיוק כמו עטלפים גם הם משתמשים בקליקים שלהם בתור סונר כדי להתמצא במרחב, אז כשהם לבד הם פשוט עושים (רעש של קליקים) באופן די אקראי, אבל כשהם ביחד, כשהם בקהילה, אז הם עושים את הקליקים האלה בצורות מסוימות. כלומר, מדברים אחד עם השני, יוצרים קשר אחד עם השני.

ומתברר שללווייתני זרע, כמו לחיות אחרות, יש מבטא מקומי, כלומר הם מדברים בקצב מסוים, זאת אומרת יש קבוצה של לווייתנים שעושה (רעש של קליקים שונים) ויש קבוצה של לווייתנים שעושה (רעש אחר של קליקים). אפשר להבדיל ביניהם לפי הקצב שבו הם מדברים, ומה שממש מעניין זה שגם כששתי קבוצות כאלה נמצאות ביחד באותו אזור, הם מדברים כל אחד במבטא שלו והם לא מדברים אחד עם השני, בכלל. הם לא יוצרים קשר אחד עם השני, הם לא מסתובבים אחד עם השני, הם מתעלמים אחד מהשני. עכשיו מדובר פה על קבוצות מאותו מין בדיוק של חיה, אז זה כנראה לא שלוויתנים מקבוצה א' לא יכולים לעשות קליקים בקצב של קבוצה ב', הם לא רוצים. אין שום דבר פיזי שמפריע להם, אבל הם פשוט בוחרים לתקשר עם הקבוצה שלהם, שזה כבר דבר שדי דומה לבני אדם שיכולים פיזית לדבר שפה אחרת, אבל הם לא, כי הם מדברים את השפה שלהם. אז המבטא הזה של הלוויתן, הוא משמש לזיהוי. כלומר שלוויתן אחד אומר לשני: איפה האוכל, או לך מפה או מה שזה לא יהיה שלוויתנים אומרים, הוא אומר את זה וחוץ מזה באמצעות זה שהוא אומר את זה במבטא שלו הוא גם אומר: אני חלק מהקבוצה שלך. ככה הם יודעים לזהות אחד את השני בתור חברים בקבוצה שלהם, ולוויתן שמדבר אחרת מזוהה בתור זר. כמו שאצל בני אדם אפשר לזהות בקלות ישראלים בחו"ל לפי המבטא.

אז מה הייתה השאלה? האם כל הכלבים בעולם מדברים באותה שפה והאם הכלב שלכם יבין את הכלבים במדינה אחרת? התשובה היא: כן, הם יבינו אחד את השני אבל יכול להיות שהכלבים האחרים יחשבו שיש לו מבטא מצחיק. זאת התשובה.

אחרי הפסקה קטנה, יש עוד לוויתן אחד מסוים שחייבים לדבר עליו בהקשר הזה.

יש לוויתן אחד שאף אחד לא ראה והוא אולי הלוויתן הכי מפורסם בעולם. לוויתנים, לוויתנים כחולים הם לא מהסוג שמתקתק הם מהסוג ששר. הם עושים את הקולות האלה של ה(קול של שירת לוויתנים), והעניין הוא שהם יכולים לדבר אחד עם השני, לתקשר למרחקים נורא נורא גדולים, כי סאונד עובר במים למרחקים של מאות קילומטרים או אלפי קילומטרים. אז לוויתנים יכולים לשיר אחד לשני ולשמוע אחד את השני גם כשהם במרחק עצום.

ולא רק הם, גם חוקרים, בני אדם יכולים לשמוע לוויתנים מכל רחבי האוקיינוס. עכשיו, ב-1989 שמעו בפעם הראשונה משהו שונה. היה דבר שנשמע כמו שיר של לוויתן, כלומר קולות של לוויתן, הם פשוט לא היו בתדר הנכון. זאת אומרת אם לוויתנים בדרך כלל עושים קולות מאוד נמוכים, של 20 עד 30 ומשהו הרץ שזה מאוד מאוד נמוך, הלוויתן הזה, מה שזה לא היה, עשה קולות שבהחלט נשמעים כמו קול של לוויתן אבל הרבה יותר גבוה, הוא עשה אותם בתדר של בערך 52 הרץ.

ויש רק אחד כזה. קלטו אותו מאז שוב ושוב. כמעט כל שנה הצליחו לקלוט את הקולות של הלוויתן שעושה את הקול המוזר הזה.

אממ.. כלומר הוא נמצא איפשהו באוקיינוס. לוויתנים חיים הרבה מאוד זמן, הם יכולים לחיות 80, 90 שנה. זאת אומרת הוא עדיין מסתובב בסביבה. והוא בודד, כנראה. כלומר, הוא משום מה עושה קולות שאף לוויתן אחר לא עושה, והלוויתנים האחרים או שהם לא שומעים אותו או שהם שומעים אותו אבל פשוט לא מבינים שזה לוויתן משום שהוא לא מדבר בתדר שלהם. וזה נורא עצוב. זה כל כך, אתם יודעים, עובד בתור משל, ל "אני נמצא בים מלא, יש הרבה דגים בים אבל אף אחד לא שומע את הקול שלי, שבי.טי.אס הלהקה הקוריאנית כתבה שיר על הלוויתן הזה. אף אחד לא ראה אותו. שומעים אותו מאוד מאוד מרחוק ולוויתנים הם אמנם מאוד מאוד גדולים אבל האוקיינוס הוא ממש אבל ממש גדול. והאם זה נכון שהוא בודד או שלא, הרעיון של לוויתן שכל הזמן שר אל האוקיינוס ולא מקבל תשובה אף פעם הוא פשוט כל כך יפה.