[עושים היסטוריה] 195: תמ"ק עוזי – סיפורו של אייקון ישראלי, חלק ב' ואחרון
העוזי שפיתח סגן עוזיאל גל בשלהי שנות הארבעים הפך להיות סמלה המסחרי של ישראל, גם בעיני עצמה וגם בעיניהם של רבים בעולם כולו. אבל לכל דבר טוב יש סוף כיצד התמודד העוזי בשדה הקרב כנגד הקלצ'ניקוב המפורסם, ומדוע התאכזב הממציא המפורסם מהמערכת הבטחונית וירד מהארץ? כל זאת ועוד, בפרק שלפניכם.
הרשמה לרשימת תפוצה בדוא"ל | אפליקציית עושים היסטוריה (אנדרואיד) | iTunes
– תיקון על הנאמר בפרק: דיברתי על הקלצ'ניקוב, ואמרתי שקוטר קליעיו 5.56 מ"מ. זו טעות, כמובן: צ"ל 7.62 מ"מ. תודה למאזינים שהביאו את הטעות לתשומת ליבי!
ה"גל" מול ה"גליל": קרב מכוער
"אלי: בראשית שנות השבעים, עוזי גל מצא את עצמו בדיוק באותו המצב שהיה בסוף שנות הארבעים. הוא יצר נשק, שבאותו הזמן מישהו יצר נשק מקביל – וכל אחד מהם רצה שהנשק שלו יתקבל על ידי צה"ל, כי צה"ל לא יכול היה להרשות לעצמו את שני כלי הנשק. אי אפשר להשקיע בשניים, חייבים רק אחד."
רובה הסער שתכנן עוזי גל כונה 'גל', והרובה שמולו התמודד היה ה'גליל' שפותח על ידי צוות של התעשיה הצבאית בראשות ישראל גליל. כמו בסוף שנות הארבעים, גם כאן מצא את עצמו עוזי גל במצב מורכב ורגיש. הוא היה איש קבע שקיבל את המשכורת שלו מהצבא – אבל עבד בפועל בתעשיה הצבאית שם היו המשאבים והידע הדרושים לשם פיתוח כלי-נשק. במילים אחרות, הוא עבד בתוך אותו הארגון שנגדו התמודד במסגרת התחרות הצה"לית לבחירת רובה הסער העתידי של ישראל. אין פלא שבתעשייה הצבאית לא ששו לשתף פעולה עם עוזי גל. לכך יש להוסיף את אופיו היקי והמופנם של עוזי גל, שלא היה אדם קל. כך סיפר עליו רב-סרן ששירת עם עוזי גל במחלקת פיתוח אמצעי הלחימה של צה"ל:
"עוזי היה יוצר אמן, גאון אמיתי, יחיד בדורו. כשהוא בא לבנות חלק מסויים, זה היה אחרי שהוא כבר ראה את החלק הזה בעיני רוחו, בתלת מימד, ואחר כך שרטט אותו באופן מושלם. עוזי היה אדם בודד, מופנם, שאהב לעבוד לבד וסלד מועדות פיתוח גדולות. הוא לא היה איש ראים להתרועע ובהחלט נחשב לאדם עקשן וקשה לפעמים. בדברים הללו אפשר למצוא את זרע הפורענות בינו לבין תע"ש."
ההתמודדות בין ה'גל' והגליל בתחילת שנות השבעים תירשם בדברי ימי ההיסטוריה כאחת מנקודות השפל של צה"ל.
"אבל כאן פתאום נכנסו דברים אחרים לדיון. עוזי גל – שכנראה לא ידע כל כך ליחצ"ן את עצמו, וחשב שהשם עוזי גל זה מספיק. המתחרים שלו התחילו להשתמש בשיטות שעד אז לא היו כל כך ידועות, של הפעלת לחץ ויחסי ציבור לעצמם. של שיחות בלתי פוסקות עם קובעי המדיניות, עם הרמטכ"ל בר לב. יש טענות שאפילו שיחדו."
העיתונאי רונן ברגמן פרסם בשנת 2002 תחקיר מעמיק שערך על תהליך הבחירה בין הגליל והגל. על פי התחקיר של ברגמן, הגל הוכיח את עצמו כמוצלח בהרבה מהגליל בכל הבדיקות שנערכו בצה"ל – ואפילו מוצלח יותר מה M16 והקלצ'ניקוב – הוא היה מדוייק יותר, נוח יותר לתפעול וסבל מהכי פחות תקלות. היו מבין אלה שבחנו אותו שחשבו שמדובר ברובה-הסער הטוב ביותר בעולם. ולמרות זאת, שום דבר לא עזר לגל.
"אלי: עוזי גל היה מעל הדברים האלה. הוא לא הבין שהזמנים השתנו. הוא לא הבין שהיריבים שלו לא בדיוק ישרים במה שהם עושים. אבל הם הבינו את זה ובסוף שכנעו את צה"ל לקבל את הרובה שלהם, הגליל. הנשק הזה התברר כלא יעיל ביותר במלחמת יום הכיפורים ובתוך זמן קצר הפסיקו להשתמש בו. מבקר המדינה כתב דוח מפורט ובו הסביר כל מיני כשלים שהיו בתהליך. היום ברור שהיה צריך לקבל את הגל של עוזי. קשה לדעת כמה מה מוצלח, אבל היום ברור שהיה מוצלח יותר מהמתחרה, הגליל."
רונן ברגמן טען בתחקיר שלו שאחד הקצינים שדחפו לבחירתו של הגליל היה רפאל איתן, רפול – שקיבל אבטיפוס של הגליל מהתעשייה הצבאית, והתאהב בו. סוג של שוחד, אם תרצו. ברגמן כתב את הדברים הבאים:
"הגל לא נבחר להוביל את צה"ל למלחמות הבאות למרות שהיה עדיף בהרבה על כל סוגי כלי הנשק האחרים, כתוצאה ממערכת של לחצים, יחסי ציבור משומנים, הכפשות וסילוף נתונים מצד גורמים בתעשייה הצבאית."
רפול עצמו דחה את הטענות הללו מכל וכל. בתגובה לתחקיר של ברגמן הסביר רפול שהגליל היה מבוסס על הקלצ'ניקוב שנחשב אז ואפילו היום לרובה האמין ביותר בעולם. הגל של עוזי גל, לעומת זאת, היה נעלם גמור.
"הייתה תחרות בין שתי חלופות ואנחנו הלכנו על החלופה של הגליל כי החלופה של עוזי נשענה על כלי נשק הולנדי שלא נתקבל עד אותה תקופה ובעצם מעולם לא יוצר ככלי נשק סטנדרטי. כל הניסיון להטיל בי דופי כאילו קיבלתי שוחד הוא מכוער ומופרך. אנחנו חילקנו כמה דגמים בגולני ועקבנו אחרי ההתנהגות של הכלים ואחרי חוות דעתם של החיילים. התחילו ניסויים השוואתיים וזה מה שיצא."
ויכוח אידיאולוגי
קשה להפריד בין עובדות ושמועות בסיפור בחירתו של הגליל על פני הגל. חלק מהסיבה היא הסודיות שבה התנהל הפיתוח והזמן שחלף מאז – אבל חלק לא מבוטל נעוץ בכך שעבור חובבי נשק רבים, לסיפור הזה יש אלמנטים רגשיים רבים. הם נעלבים בשמו של עוזי גל, שמייצג עבורם פילוסופיה 'טהורה' שבה הדבר החשוב ביותר בנשק הוא האיכות הטכנית שלו: העיצוב, האמינות, הדיוק וכדומה. בפורומים ברחבי האינטרנט אפשר למצוא לא מעט תגובות כמו זו –
"לראות איך בגלל פוליטיקה מסריחה, צה"ל ויתר על הרוס"ר הטוב ביותר בעולם. פשוט טפשות."
זאת ועוד, יש רבים שאינם מסכימים עם הטענות לפיהם הגליל היה רובה-סער נחות ביחס לגל. אמנם הגליל היה כבד יותר ממנו ואולי פחות מדויק – אבל היו לו יתרונות אחרים והוא גם עבר שיפורים מהותיים לאורך השנים, עד שהוחלף ב-M16 הקל והזול יותר. מצד שני, חלק מהרעיונות שהכניס עוזי גל ברובה הסער 'גל' צצו, אחרי הרבה שנים, ברובה הסער 'תבור' של התעשיה הצבאית – ויש מי שרואים בכך סוג של הודאה בעליונות הטכנולוגית של הגל על פני הגליל. כנראה שהויכוח על העליונות של הגל מול הגליל לא יוכרע לעולם.
עוזי גל עצמו מעולם לא הגיב או התבטא על מה שארע או לא ארע במסגרת אותה התמודדות מול הגליל. ההפך הוא הנכון. רונן ברגמן כתב על עוזי גל –
"ב 1996, בזמן ביקור בישראל, נודע לו שאני חוקר את הפרשה. הוא התקשר אלי בזעם (אני נשוי לאחייניתו) ודרש ממני להפסיק את הבדיקה. במקביל, אסר במילים בוטות על כל מי שהכיר לדון בנושא. "זה שייך להיסטוריה, וזה לא מעניין אף אחד. מה שהיה היה."
עוזי גל יורד מהארץ
אף על פי כן, התבוסה במכרז הצה"לי סימנה מפנה לרעה ביחסיו של הממציא עם המערכת הצבאית. הוא החליט לעזוב את צה"ל ולנסות את מזלו בשוק האזרחי. הוא פיתח תת-מקלע חדש, אבל אז שוב מצא את עצמו מסתבך עם המערכת הביטחונית.
"אלי: האשימו אותו שזה יותר מדי דומה לעוזי, שעליו הזכויות שייכות לצה"ל. היה ויכוח משפטי, איזה סכסוך – בסוף הסכימו לאפשר לו לעשות עם זה משהו – אבל זה כבר היה מיושן. סיפור לא נעים."
גם אם מעולם לא הודה בכך, סביר להניח שעוזי גל התאכזב מאד מהמערכת – ואולי מהמדינה – שלה הקדיש את מיטב זמנו ומרצו במשך עשרות שנים.
"אלי: תשמע, הם הרוויחו הרבה כסף. הממציא שלו לא קיבל כסף: הוא קיבל משכורת ופנסיה מהצבא. הוא הביא המון כסף למדינה אבל לא ראה הרבה מזה. העריכו אותו, אבל זהו. אז זה היה מקובל, היום לא יעלה על הדעת שתמציא משהו ולא תראה מזה שום דבר."
עוזי גל היה פטריוט גמור. אפילו את הפרס בגובה אלף לירות על זכייתו בפרס ישראל סירב לקבל באומרו שבסך הכל עשה את חובתו. את השם 'עוזי' לתת-מקלע שלו, אגב, הוא לא בחר – ואפילו התנגד לו בתחילה.
"אלי: הוא עזב את המדינה ועבר לארה"ב. הסבירו שזה בגלל המחלה של הבת שלו שהייתה צריכה טיפול רפואי בארה"ב – אבל זה כנראה לא היה רק זה. הוא היה מרוגז מאד מהיחס אליו מצד המערכת הבטחונית. הוא הרגיש שזה לא הגיע לו, איך שמתייחסים אליו."
העוזי בידיים הלא נכונות
בארה"ב נתקבל עוזי גל בזרועות פתוחות. שמו הלך לפניו והוא ייעץ לכמה מהחברות הגדולות והחשובות בתחום כדוגמת Colt המפורסמת.
בין השנים 1977-1988 עבר בחברת Actions Arms שבפילדפיה, שם תכנן גרסא אזרחית של העוזי בעלת קנה ארוך (16.1 אינץ') שיוצרה על ידי התעשייה הצבאית. במקביל, פיתח תמ"ק חדש בעל תחמושת ייחודית בעלת רתע נמוך במיוחד מחד, אך יכולת חדירה גבוהה מאידך. פיתוח זה לא הוביל למוצר מסחרי. [תודה ליהודה ווב, שעבד עם עוזי בתקופה הנ"ל! – רן.] עוזי פתח חברה מקומית בשם Gal-Tech, והחל לפתח אקדחים ותתי-מקלע חדשים. המשמעותי מביניהם היה תת-מקלע בשם MP9 שפיתח גל ב-1995 עבור חברת Ruger, שהייתה מוכרת באקדחים המעולים שלה וביקשה להיכנס לשווקים חדשים.
ה-MP9 היה גרסא משופרת של העוזי המקורי: הוא דומה לו מאד, מבחינה חיצונית, אך יש לו מנגנון פנימי משופר והחומרים מהם הוא עשוי מייצגים את ההתקדמות במדע החומרים מאז ימי מלחמת העולם השניה. למרות שנחשב ל-'עוזי משופר', ה-MP9 היה כישלון מסחרי וייצורו הופסק בתוך זמן קצר. קשה לשים את האצבע על הסיבות לכשלון זה, אבל ייתכן ויש קשר לעובדה שבתקופה הזו החל לדעוך גם זוהרו של העוזי המקורי.
"אלי: כל מיני ארצות קנו מאיתנו, גם ארצות שאתה לא בדיוק מתלהב מהקשר אליהם. ארצות באפריקה, באסיה, אמריקה הדרומית…כל מיני רודניות כאלה שהמשטר קנה בשביל הצבא ושומרי הראש שלו. אנשים שאתה לא היית מתגאה לראות שיש להם עוזי ביד, ואתה לא הייתה מתגאה לדעת מה הם בדיוק עושים עם העוזי הזה. העוזי הגיע גם לטרוריסטים, לוחמי מחתרת, וגם זה לא היה בדיוק כבוד גדול.
"כל מיני קבוצות, כמו שומרי הראש של הנשיא, השתמשו בעוזי. אבל לא רק הם – כנופיות רחוב השתמשו בו כי הוא היה נוח לצרכים שלהם. זה לא רק הטובים השתמשו בעוזי – זה גם הרעים: סוחרי הסמים, הכנופיות…זו הייתה ההוכחה שנשק מגיע לכולם, לטובים ולרעים. אנחנו יודעים שכל מיני מדינות העתיקו את המודל של העוזי. מה לעשות שכל כלי נשק, אתה לעולם לא יכול לדעת למי זה יגיע – וזה פגע קשות, בסופו של דבר, בהילה של העוזי. הוא הופיע בהרבה סרטים בהוליווד- אבל ברגע שכולם משתמשים בו, גם הרעים, אז זה לא כבוד גדול להיות עם עוזי."
בעיות בטיחות
בישראל המשיך העוזי לשמש בצבא גם בשנות השמונים והתשעים – אבל ביחס לרובי הסער החדשים והמודרניים כבר נחשב למיושן ולא אמין: עניין סביר בהחלט עבור נשק שפותח יותר מחמישים שנה קודם לכן. אני לא אשכח את מה שאמר לנו המ"כ בטירונות כשלימד אותנו לירות בעוזי: 'העוזי כל כך מסוכן, שאם תזרוק אותו למערה ואחר כך תזרוק אחריו עוד כמה מחסניות – הוא יתחיל לפלוט בצרורות.'
"אלי: אגב, מה שהיה בשבילם מתקבל על הדעת, אחרי שנים כבר לא היה מתקבל על הדעת. עם העוזי תמיד הייתה בעיה שכדורים היו עלולים להפלט. אבל זה היה סיכון מתקבל על הדעת מבחינתם. בראשית המאה העשרים ואחת, כשהוציאו אותו מהשירות, זו כבר הייתה הבעיה שלא היו מוכנים לעבור עליה לסדר היום. אבל זה תמיד היה ככה.
"העוזי בשנות התשעים והאלפיים הפך לרובה בשביל חיילות. רק לאימונים של חיילות. התחילו להתלונן על פליטות כדורים – 'איך אפשר להחזיק נשק כזה?' החזיקו אותו בגלל הנוסטלגיה, המותג של צה"ל. הוא תמיד פלט כדורים, העוזי. זה היה סיכון שידעו אותו ולקחו אותו, בתחום הנסבל. בשנות האלפיים כבר לא היו מוכנים יותר לקחת את הסיכון הזה והוציאו אותו לחלוטין מהמחזור. היום לא משתמשים יותר בעוזי."
באופן אישי, אני לא יכול לומר שאני מתגעגע לעוזי. כמעט ואיבדתי כמה וכמה אצבעות כשבדקתי את הנשק של חיילות צעירות בעליות משמר. אבל אין ספק שהעוזי היה אחד מכלי הנשק האייקונים של המאה העשרים, ועד היום יש לו מעריצים רבים ברחבי העולם. בשנת 2011, אגב, נכנסה לשימוש בפיקוד מרכז גרסא מחודשת של העוזי בשם 'מיקרו-עוזי-פולימר', כך שאולי תת-המקלע המופלא הזה עדיין לא אמר את המילה האחרונה – או אולי נכון יותר לומר, לא פלט את הכדור האחרון שלו.
מותו של הממציא
עוזי גל המשיך לעבוד בארצות הברית במשך עשרים וחמש שנה. הפרוייקט האחרון עליו עבד היה אקדח חדש לשוק האזרחי, בשיתוף פעולה עם יצרנית נשק אמריקנית גדולה. מטרתו השאפתנית של גל הייתה ליצור אקדח שיהיה נוח וקל לתפעול גם בלי אימונים ממושכים כמו אלה שעובר חייל בטירונות – ומאידך, שיעמוד בתקני האמינות המחמירים של משרד ההגנה האמריקני. עוזי גל חשש מאד מריגול תעשייתי: חלק מחלקי האב-טיפוס יוצרו בשלבים על ידי שתי חברות שונות, כך שאף אחד מהן לא תוכל לדעת כיצד נראה הדגם הסופי. גם את קבצי התכנון האלקטרוניים סירב לשלוח במייל, והתעקש לתת ליצרניות אך ורק שרטוטים מודפסים.
פיתוחו של האקדח החדש נעצר כשלקה עוזי במחלת הסרטן. שני אבי-טיפוס בלבד יוצרו לפני שהלך הממציא לעולמו בשנת -2002. הוא נטמן בבית העלמין של קיבוץ יגור, לצד אשתו שנפטרה לפניו. הספדים לזכרו של עוזי גל הופיעו בכל כלי התקשורת – לא רק בישראל, אלא גם בניו-יורק טיימס, בוושינגטון פוסט, ב-BBC ועוד ועוד. טרנט ווארנקה (Warnke), מהנדס שעבד איתו על האקדח האחרון שתכנן עוזי גל בארה"ב, ספד לו כך –
“Uzi was truly one of the most influential people I have ever worked with – both as a small arms designer and as a person. I was fortunate enough to train under him for a year, but I was blessed to have been his friend. He possessed tremendous knowledge of small arms and his days of serving in the IDF taught him a lot of interesting things. He was always making comments that were in contrast to current opinions and he could back up his claims with actual combat test data from IDF soldiers. Besides having tremendous knowledge about small arms, Uzi was always patient and respectful with everyone. There were many challenges in the pistol program that would have made many people lose their temper. Uzi never once lost his temper or raised his voice. Even when he was disappointed by people, he had an attitude that would always make the best of a bad situation. He was also compassionate for all people. When he was telling war stories, it was clear that he respected the enemy as human beings. It was a real honor to work with Uzi on his last project, and I will never forget the time I spent with him.”
"אלי: זה הסיפור של העוזי, שבאמת הפך למוצר מספר אחד של מדינת ישראל – אבל גם במידה מסויימת פגע בתדמית שלנו: גם בגלל שהגיע לידיים הלא נכונות, וגם גרם לשברון לב אצל היוצר שלו, בסופו של דבר."
תוספת:
המאזין ישראל אהרוני מוסיף –
"הגליל יוצר בתע״ש בכמויות וסופק לכל יחידות החיר והשריון מסוף שנות השבעים ועד סוף שנות השמונים במספר דגמים (ואף נמכר בחו״ל למספר צבאות זרים.) הרוס"ר גליל שרת בצה״ל במקביל ל M16 עד שיצא משרות בעיקר בגלל משקלו הגבוה ומהירות לוע נמוכה. בניסוי שערכנו במלחמת שלום הגליל מצאנו שירי מרוס״ר גליל לא חדר דופן של נגמ״ש ממרחק של 10 מטר. ירי של אותו תחמיש מרוס״ר M16 מאותו מרחק וזווית חדר בקלות (הדופן עשויה סגסוגת אלומיניום בעובי של כ4 ס״מ.)" [תודה, ישראל! רן.]
יצירות בהן נעשה שימוש בפרק:
יומן כרמל הרצליה על מלחמת ששת הימים – ארכיון המדינה
מלחמת יום הכיפורים – קרבות הצנחנים בגדה המערבית של תעלת סואץ ארכיון צה"ל
Beethoven – "Moonlight" Sonata – Complete (HD) | Free Classical Music
Vicious – [Dark Ambient] by myuu
ביבליוגרפיה
https://marvel.haifa.ac.il/univ/on_show_v1.lec_stud?no=491
http://lecturers.haifa.ac.il/he/hw/igal/Pages/default.aspx
http://www.smallarmsreview.com/display.article.cfm?idarticles=1358
http://articles.baltimoresun.com/2004-03-07/news/0403070163_1_uzi-submachine-gun-uziel-gal-haifa
http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/2246368.stm
http://uzitalk.com/reference/pages/uzielgal.htm
http://uzitalk.com/reference/pages/uzigalcollection.htm
http://uzitalk.com/reference/pages/article_uzihistory2.htm
http://uzitalk.com/reference/pages/article_MGN1995nov.htm